צילום: רויטרס
מחאות בכלכותה נגד האמירות של שארמה בגנות הנביא מוחמד (צילום: רויטרס)

צרות בגן עדן: המגמה האסלאמופובית בהודו עומדת בסתירה למדיניות הפורמלית

זה מאות שנים שהודו יודעת לטפח יחסים מועילים עם העולם הערבי והמוסלמי. אבל התבטאות מבזה של אישיות פוליטית כלפי הנביא מוחמד יצרה סערה דיפלומטית נדירה בעוצמתה; היא מביאה את הסתירה בין יחסי הפנים של הודו, המדגישים את הממד ההינדואי הלאומני, לבין יחסי החוץ לקדמת הבמה הבין־לאומית

זה מאות שנים שהודו יודעת לטפח יחסים מועילים עם העולם הערבי והמוסלמי. בעת המודרנית שני מישורים עיקריים הניחו בסיס ליחסים אלה. האחד סימבולי: אחווה ותחושת שותפות גורל כנגד הקולוניזציה המערבית, ובהמשך כנגד הדומיננטיות הכלכלית והפוליטית של המערב בזירה הגלובלית לאחר הדקולוניזציה. הבסיס השני הוא אסטרטגי וכלכלי, ובראשו התלות באספקת אנרגיה – נפט גולמי מאיראן, אנרגיה ממדינות ערב ויחסי תלות, מסחר ותועלת הדדית כתוצאה מהגירה מסיבית של כוח עבודה איכותי מהודו למדינות המפרץ. אינטרסים אלה אפשרו עמעום של תהליכים בתוך הודו פנימה, בראשם המתיחות הגוברת בין הרוב ההינדואי לבין המיעוט המוסלמי (14.25% ו־180 מיליון נפש על פי מפקד האוכלוסין האחרון). אבל בחודש שעבר (מאי 2022) אירעה תקרית שהביאה לסערה דיפלומטית נדירה בעוצמתה בין הודו ובין העולם הערבי והמוסלמי. בקצרה, שני אישים הנמנים עם מפלגת BJP השלטת (מפלגת ימין הדוגלת בשיח לאומיות דתית-הינדואית) – נופור שארמה (Nupur Sharma), דוברת המפלגה, ונאבין קומאר ג'ינדל ((Naveen Kumar Jindal התבטאו באופן מבזה כלפי הנביא מוחמד, וככל הנראה הגחיכו את פער הגילאים בינו ובין אשתו עיישה, שלה נישא בעודה ילדה. 

דבריה של שארמה, שנודעת בסגנון דיבור בוטה, נאמרו במהלך עימות טלוויזיוני. דבריהם של השניים, שהושעו מתפקידיהם, נמחקו מן הרשתות במטרה למנוע הסלמה נוספת, אך התגובה לא איחרה לבוא: מדינות המפרץ, איחוד האמירויות, עומאן, אינדונזיה, עיראק, המלדיבים, ירדן, לוב ובחריין, כווית, איראן, קטאר, סעודיה ופקיסטן, גינו את ההתבטאויות, טענו כי הממשלה ההודית מקלה בהן ראש, תבעו התנצלות פומבית והציתו סערה דיפלומטית חריגה, שבמסגרתה נשמעה לראשונה התביעה שהודו תשלם על כך מחיר בזירה הבין־לאומית. 

הידרדרותה של הודו ליחסי שנאה עם העולם המוסלמי נחשפה סופסוף לעיני העולם, כתבה העיתונאית וההיסטוריונית ראנה סאפזי בוושינגטון פוסט.  בניסיון להנמיך את גובה הלהבות, אמר שגריר הודו בקטאר כי שארמה וג'ינדל הם קולות שוליים בתוך הזירה הפוליטית. "שולייים כמו אורז בתבשיל הביריאני" (תבשיל אורז עם ירקות או בשר), כתבו אקטיביסטים ליברלים ברשתות החברתיות.

דבריהם של הבכירים במפלגת השלטון לא הופיעו בחלל ריק. ממשלת הודו הנוכחית מובילה מדיניות המבקשת להדגיש את הממד ההינדואי בתודעה הלאומית ואת שיח האזרחות והלאומיות הדתי-הינדואי שלפיו האזרח האידיאלי הוא הינדו המצוי בזיקה של דבקות דתית באומה, שמעמדה הוא כשל אלה וטריטוריה מקודשות. זהו שיח לעומתי העושה את המוסלמי לאזרח שנאמנותו שנויה במחלוקת, ועל כן למושא לאימה ולעוינות. שיח זה התפתח עוד בתקופה הקולוניאלית, והביא לקיטוב זהויות על רקע דתי ולחלוקת הודו הבריטית לשתי ישויות ריבוניות נפרדות על בסיס דתי – הודו להינדואים ופקיסטן למוסלמים. החלוקה (1947) לוותה בטראומה מכוננת שהביאה לגלי פליטוּת המוניים (15 מיליון על פי ההערכות) ולמליוני הרוגים באלימות בין־קהילייתית. טראומת החלוקה, ומכיוון אחר רצח המהאטמה גנדהי (1948) יצרו לימין ההינדואי תדמית שלילית והובילו אותו אל השוליים הפוליטיים. העשורים הראשונים לאחר הריבונות אופיינו בניסיון לרפא את הטראומה ולהחיל מדיניות ליברלית והלוך רוח של "אחדות בריבוי", אך מצוקה כלכלית מתמשכת, מיעוט משאבים והתקוממות של קסטות נמוכות שכרתו בריתות פוליטיות עם אוכלוסיות מוסלמיות והגיעו להישגים בזירות פרלמנטאריות בחלק ממדינות הפדרציה ולאחר מכן גם בממשלה המרכזית, הביאו לתגובת נגד בדמות עלייה של הימין הפוליטי והשמרני ולהתגברות קולות אנטי־מוסלמיים. 

מאז 2014 שולטת מפלגת הימין ההינדואי במממשלה המרכזית ברוב חסר תקדים, הפוטר אותה מבריתות קואליציוניות מורכבות ומעמיק את הלגיטימציה שלה למהלכים שאף ממשלה מרכזית לא ביצעה או תמכה בהם בשתיקה בעבר. בין מהלכים אלה ניתן למנות קמפיינים אנטי־מוסלמיים דוגמת "Love Jihad" – קמפיין כנגד נישואין בין נשים הינדואיות וגברים מוסלמים בתואנה כי מדובר במזימה לאסלם ולחלל את גופה המקודש של האומה באמצעות גוף האישה ההינדואית (יצוין כי בהודו מתקיימת אופציה של נישואין אזרחיים בבתי משפט, כך שאין המדובר במנגנון שנאסר או מעוכב חוקית על ידי המדינה); "Ghar Waapsi" – "שיבה הביתה" – הקורא להינדואים שהמירו דתם לנצרות, לאסלאם או לבודהיזם, לרוב בניסיון להיחלץ מכבלי השיטה הקאסטית – "לשוב הביתה": לאמץ מחדש את הזהות ההינדואית; "Land Jihad" – הלוך רוח שלפיו אין למכור  נדל"ן למוסלמים; Gau Raksha"" – "הגנה על הבקר" – פעולה לחקיקה גוברת כנגד החזקה, סחר ואכילת בקר בהודו – פרות בעיקר, שנתפסות כסמל לגופה של האומה כאם וכאלה, וכך אלה הניזונים מבשר בקר נתפסים כמי שמחללים את גופה המקודש של האומה ההודית. בשנים האחרונות ידעה הודו לא מעט מקרי לינץ' במוסלמים שנחשדו בסחר, בהחזקה או באכילת בשר בקר. עם מגפת הקורונה, נטבע גם המונח Corona Jihad, שלפיו המגפה היא מזימה מוסלמית לפגוע במדינה ההינדואית.

מאז 2014 שולטת מפלגת הימין ההינדואי במממשלה המרכזית ברוב חסר תקדים, הפוטר אותה מבריתות קואליציוניות מורכבות ומעמיק את הלגיטימציה שלה למהלכים שאף ממשלה מרכזית לא ביצעה או תמכה בהם בשתיקה בעבר

מן הבחינה החקיקתית, יצוינו כמה חקיקות דרמטיות שנעשו בקדנציה השנייה של ה־BJP למימוש חזון  המדינה ההינדואית: ביטול סעיף 370 ששינה את מעמדה של מדינת ג'אמו וקשמיר, מדינה בעלת רוב מוסלמי (77%) ממדינה בעלת אוטונומיה רבה יחסית בפדרציה ליחידה אדמיניסטרטיבית הכפופה ישירות לממשלה המרכזית, וביטול סעיף 35A המבטיח את שימור צביונה הדמוגרפי של קשמיר באמצעות חוקי נדל"ן שאסרו מכירה או רכישה של נדל"ן למי שאינו קשמירי. התיקון לחוק האזרחות בדצמבר 2019 מכיל פוטנציאל לשלילת אזרחות וזכויות פוליטיות ממוסלמי הודו בכלל. לצד החקיקה, פועלת התרבות הפופולארית ככלי אידיאולוגי המרבה בייצוגי הינדואים כקורבנות של מוסלמים המתאפיינים באכזריות בוטה במיוחד (סרטים כגון "Padmaavat","Panipat"  ולאחרונה "תיקי קשמיר" שהוקרן גם בארץ). ההסלמה אינה מוגבלת למישורים פורמליים וסימבוליים בלבד: אלימות על רקע עוינות בין־קהילייתית היא עניין של שגרה: רק באחרונה אירעו מהומות בעיר המעורבת קאנפור, ומוסלמים המתפללים את תפילת יום השישי בשטחים ציבוריים הם מושא תדיר להתנכלויות. נוסף על כך, מתגברות תביעות לערוך פולחן הינדואי במסגדים שנטען כי הוקמו על מקדשים הינדואיים ותביעות להרוס מסגדים שנטען כי נבנו על מקומות הולדתם של אלים הינדואים, נוסחה החוזרת על נרטיב המריבה הטראומטי של הבברי מסג'יד (Babari Masjid), מסגד שבנייתו ב־1526 מיוחסת לקיסר המוע'ולי באבר. המסגד נהרס בשנת 1992 בידי קנאים הינדואים בתואנה שנבנה על מקום הולדתו של האל ראמה – הריסה שהציתה גלי אלימות נרחבים.

המתיחות הבין־דתית החריפה ידועה ומוכרת היטב לקהילה הבין־לאומית. באפריל האחרון דירבנה המועצה האמריקאית לענייני חופש דת (US Commission on International Religious Freedom) לכלול את הודו ברשימת המדינות המעוררות דאגה באשר לחופש דת. דברים דומים נשמעו מפי ה־Organisation of Islamic Cooperation שבו 57 חברות, וה־Gulf Cooperation Council.

אבל המגמה האסלאמופובית בהודו עומדת בסתירה למדיניותה הפורמלית: חוקת הודו כוללת חוקים מפורשים כנגד הפגיעה ברגשות דתיים. סעיפים 28-25 בחוקה מבטיחים חופש דת לכלל אזרחיה, ויתרה מכך, סעיף 295A לחוק הפלילי ההודי קובע ענישה של עד שלוש שנות מאסר על פגיעה מכוונת ברגשות דתיים. האם חוק זה יופעל על אנשי המפלגה? השאלה לפי שעה נותרת פתוחה. כמו כן, לניסיון לדבר סרה בנביא תוך התייחסות לנישואיו יש היסטוריה רגישה במיוחד בהודו: בשנות העשרים של המאה הקודמת פורסם ספרון בשם "Rangeela Rasoul", שפירושו: "הנביא הצבעוני" או העסיסי. זהו כתב שטנה מנוסח בפואטיות ארסית, שתיאר בין השאר את הפער הגילאי בין הנביא לאשתו עיישה. ככל הנראה זוהי הנקודה שבה השתמשה נופור שארמה בדבריה השנויים במחלוקת. הספר נאסר להפצה בהודו, אם כי עותקים שלו נגישים עד היום בדרכים בלתי־פורמליות. 

התגובה מהעולם הערבי וממדינות האסלאם לא איחרה לבוא: באותו זמן שהה סגן הנשיא ההודי מ"ק נאידו בביקור רשמי בן שלושה ימים בקטאר, שהייתה לאחד המוקדים הראשונים שהגיבו בחריפות והתייחסו להשלכות של הפגיעה ברגשותיהם של שני ביליון מוסלמים ברחבי העולם. קטאר זימנה את השגריר ההודי לשיחת נזיפה ותבעה התנצלות פומבית ופורמאלית ממי שכונו בבוז ברשתות החברתיות "עובדי הבקר", וכמוה גם כווית וסעודיה. במקביל לכך, יצאו פעילי מדיה חברתית בקטאר בתביעה להחרים סחורות הודיות, ואכן, סחורות הודיות הורדו בהפגנתיות מעל המדפים בקטאר ובכווית. הורדת המוצרים הייתה צעד ראשון בתביעה ראשונה מסוגה שהודו תשלם על הביזוי מחיר בזירה הבין־לאומית. במדינות המפרץ הוכרזה הודו כמדינה העוינת את האסלאם, והוצבה בשורה אחת עם סין ועם צרפת. עוזרו של שר החוץ הקטארי הכריז כי האסלאמופוביה בהודו הגיעה לרמות מסוכנות המאלצות את מדינות ערב והאסלאם לבחון מחדש את יחסיהן עם המדינה, שעד כה היטיבה להלך בין הטיפות של מדיניות הפנים ומדיניות החוץ שלה – לא רק מול מדינות ערב והאסלאם אלא גם מול ישראל, אחת מספקיות הנשק הגדולות להודו, ומי שנתפסת כבת־ברית של הודו מול העולם המוסלמי. 

להודו יש הרבה מה להפסיד: הסחר שלה עם מדינות המפרץ, בהן כווית, קטאר, סעודיה, בחריין, עומאן ואיחוד האמירויות, נאמד בשנה שעברה בכ־87 ביליון דולר. מיליוני אזרחים הודים – מהגרי עבודה המהווים כוח עבודה משמעותי ממעמד הביניים המשכיל – חיים במדינות המפרץ, מתפרנסים מתעשיות מתקדמות, ונתפסים ככוח עבודה חזק, שלא רק שולח כסף בחזרה להודו כי אם גם יש בו משום פוטנציאל לקדם ממשית את כלכלתה של הודו בהווה ובעתיד. מדינות ערב הן גם ספקיות האנרגיה העיקריות של הודו, ולאחרונה נחתמו הסכמי סחר חופשי ושיתופי פעולה בין הודו ובין איחוד האמירויות. שיתוף הפעולה כולל השקעה מתוכננת בתשתיות בהודו – בהן תשתיות תחבורה, נמלים ושדות תעופה וכן שיתופי פעולה ביטחוניים. המשבר הנוכחי הוא יוצא דופן ביחסי המדינות, ועלול גם לחבל בביקורו של שר החוץ האיראני בהודו המתוכנן לתקופה הקרובה. זהו אות אזהרה של ממש, שגם אם לא יתממש עקב האינטרסים הכלכליים שהתבססו במשך עשורים – יש בו כדי לאיים על יכולתה של הודו לאחוז במקל בשני קצותיו ולאלץ אותה למתן אם לא את עמדותיה, אזי לפחות את השיח הציבורי בערוציה הפורמליים.


ד"ר רוני פרצ'ק היא מרצה בכירה בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב ומתמחה בתיאולוגיה פוליטית ובאסלאם בהודו המודרנית. ספרה האחרון "דלהי של מטה" יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד (2019).

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה

אולי יעניין אותך גם

Sorry, no posts matched your criteria.