שרת החוץ של האיחוד פדריקה מוגריני עם שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף, לפני פגישה בטהראן, ביולי 2015 (צילום: רויטרס)
שרת החוץ של האיחוד פדריקה מוגריני עם שר החוץ האיראני מוחמד ג'וואד זריף, לפני פגישה בטהראן, ביולי 2015 (צילום: רויטרס)
Below are share buttons

סנקציות אירופאיות נגד איראן: הדילמה הישראלית

מדוע אף מנהיג ישראלי, כולל ראש הממשלה המיועד נתניהו, לא הוציא תגובה להחלטת האיחוד האירופי להרחיב את הסנקציות על איראן (ואיך זה קשור למלחמה באוקראינה)?

שיחות הקואליציה בישראל "אחראיות" כנראה לכך שמשרד החוץ ממעט לפרסם הודעות בימים האחרונים. ובכל זאת, קשה להתעלם מכך שאף מנהיג ישראלי, כולל ראש הממשלה המיועד נתניהו וכל אלה הרואים עצמם כמועמדים למשרת שר החוץ הבא, לא הוציא תגובה להחלטת האיחוד האירופי משבוע שעבר להרחיב את הסנקציות על איראן. 

לכאורה, ירושלים אמורה הייתה לברך על החלטתה של בריסל להטיל סנקציות על 29 אישים איראנים החשודים בהפרות קשות של זכויות אדם, ובכללם פקידים בטלוויזיה הממלכתית האיראנית, בעלי תפקידים בחברה החוסמת את שירותי האינטרנט שם ובכירים במשטרה ובמשמרות המהפכה. אבל מבט מעמיק יותר מגלה כי הבעיה בישראל איננה הבחירות. גם לאחר הסנקציות שהטיל האיחוד האירופי על אישים ועל ישויות באיראן ב-17 באוקטובר, שתקה ירושלים. 

ככלל, ישראל ניסתה תמיד לקשור את כל הנושאים הקשורים לאיראן לחבילה אחת. התוכנית הגרעינית האיראנית, התמיכה האיראנית בטרור הבין-לאומי, איום חזבאללה על ישראל והפרת זכויות האדם באיראן – הם מבחינתה של ישראל עוד מאותו דבר. על פי התפיסה הישראלית, שורש הבעיה הוא משטר האייתוללות. הדחה של המשטר בטהראן היא אם כך הפתרון האולטימטיבי לשורת האיומים האלה – הגלובליים, האזוריים והפנימיים. מנגד, כל עוד ימשיך להתקיים משטר האייתוללות, ימשיכו ענני האיום לשייט מעל ישראל, מעל האזור ומעל העם האיראני. מבחינתה של ישראל, דיכוי הפעילות האיראניות בשבועות האחרונים משקף את מהותו העמוקה של השלטון בטהראן, והעובדה שאיראן מתקרבת לרוסיה והופכת להיות ספקית נשק שלה מוכיחה כי הבעיה איננה "רק" תוכנית הגרעין. 

אחת הסיבות לפרו-אקטיביות האירופית בנושא הסנקציות היא המעורבות של איראן באוקראינה. הפרסומים שלפיהם רוסיה השתמשה בכטב"מים מתוצרת איראן נגד ריכוזי אוכלוסיה בקייב, הותירו מעט מאוד ברירה

תפיסה זו מסבירה מדוע לא-מעט פוליטיקאים ומומחי ביטחון בישראל ממשיכים להיאבק בהסכם גרעין חדש. הם אינם מאמינים כי משטר האייתוללות מתכוון באמת למשש הסכם בין-לאומי כלשהו. תפיסה זו גם מסבירה את חוסר הנוחות של ישראל מול הסנקציות האירופיות. בירושלים חושדים שאירופה מעדיפה להפריד בין האיומים השונים כדי לשמור את ערוץ השיחות לקראת הסכם הגרעין עם איראן – פתוח למרות הפרות זכויות האדם בטהראן.

דיפלומטים בבריסל מודים כי גם באירופה מתמודדים עם סוגיה זאת. כך למשל, צרפת עומדת בחוד החנית של המאמצים האירופיים להשיג הסכם גרעין עם איראן, ובו בזמן היא גם אחת המדינות המרכזיות שדחפו את החלטת הסנקציות בשבוע שעבר. בריטניה מוצאת את עצמה במצב דומה, ולכן אין להתפלא על כך שלונדון, למרות הברקסיט, גם היא חתומה על החלטת הסנקציות שנולדה בבריסל. 

אחת הסיבות לפרו-אקטיביות הצרפתית בנושא הסנקציות היא המעורבות של איראן באוקראינה. הפרסומים שלפיהם רוסיה השתמשה בכטב"מים מתוצרת איראן נגד ריכוזי אוכלוסיה בקייב, הותירו לפריז מעט מאוד ברירה. ארמון האליזה, כמו גם הבית הלבן, מסרבים בינתיים לזנוח את הערוץ הדיפלומטי עם איראן לקראת הסכם גרעין, אולם אינם יכולים להישאר שווי נפש מול המעורבות האיראנית במלחמה לצידה של רוסיה. הנציב האירופי לענייני חוץ וביטחון ז'וזף בורל ניסה בימים האחרונים להקטין בחשיבות המעורבות האיראנית בציודה הצבאי של רוסיה, וטען כי בינתיים אין הוכחות לכך שטהראן סיפקה למוסקבה טילים בליסטיים. אם ישראל או אוקראינה יצליחו לספק "אקדח מעשן", לבריסל לא תהיה ברירה אלא להרחיב את הסנקציות נגד האיראנים. 

סיבה נוספת לפרו-אקטיביות של פריז היא שהמחאה המתגברת באיראן על הפרת זכויות אדם, ובייחוד הפגיעה בזכויות הנשים, מתכתבת ישירות עם האג'נדה הצרפתית, ובכלל זה הוויכוח הפנימי בצרפת נגד חבישת הניקאב במרחב הציבורי. עבור רבים מהבוחרים בצרפת, שחרטה על דגלה את החילוניות כערך הלאומי הרביעי שלה (אחרי "חופש, שוויון ואחווה"), משטר האייתוללות הוא מילה נרדפת לדיכוי בלתי-נסבל של נשים. 

התפתחויות אלה גרמו לכך שמשטר האייתוללות נמצא כעת על הכוונת הצרפתית גם מבחינת ההתקרבות שלו למוסקבה וגם מבחינת השוויון המגדרי וחופש הדיבור. מנגד, בורל חזר ואמר בשבועות האחרונים כי הוא נחוש בדעתו להמשיך במאמצים להשיג הסכם עם טהראן למרות המכשולים והקשיים שטהראן ממשיכה להערים. בינתיים, פריז, ברלין ולונדון "זורמות" עם בורל בנוגע לשיחות. 

פרסומים על האפשרות שהאיחוד האירופי יוסיף את משמרות המהפכה לרשימה השחורה של ארגונים תומכי טרור משקפים את הדילמה שאיתה מתמודד האיחוד האירופי. מבחינתה של פריז, צעד כזה עלול לשבור את ערוץ הדיאלוג השביר ממילא עם טהראן, ולמחוק כל אפשרות להגיע להסכם גרעין. הצרפתים גם יודעים כי מרגע שנערכו בחירות האמצע בארצות הברית, התחילה הספירה לאחור. אם לא יושג הסכם לפני תחילת מערכת הבחירות הבאה לנשיאות ארצות הברית, הסיכוי להשיגו אי פעם נמוך עד לא קיים. שיקולים אלה מסבירים את העובדה שיוזמת ההוספה של משמרות המהפכה לרשימה השחורה נולדה דווקא בברלין – ידידתה הגדולה של ירושלים בתוך האיחוד – ולא בפריז או בבריסל.

שיחות הקואליציה בישראל "אחראיות" כנראה לכך שמשרד החוץ ממעט לפרסם הודעות בימים האחרונים. ובכל זאת, קשה להתעלם מכך שאף מנהיג ישראלי, כולל ראש הממשלה המיועד נתניהו וכל אלה הרואים עצמם כמועמדים למשרת שר החוץ הבא, לא הוציא תגובה להחלטת האיחוד האירופי משבוע שעבר להרחיב את הסנקציות על איראן. 

לכאורה, ירושלים אמורה הייתה לברך על החלטתה של בריסל להטיל סנקציות על 29 אישים איראנים החשודים בהפרות קשות של זכויות אדם, ובכללם פקידים בטלוויזיה הממלכתית האיראנית, בעלי תפקידים בחברה החוסמת את שירותי האינטרנט שם ובכירים במשטרה ובמשמרות המהפכה. אבל מבט מעמיק יותר מגלה כי הבעיה בישראל איננה הבחירות. גם לאחר הסנקציות שהטיל האיחוד האירופי על אישים ועל ישויות באיראן ב-17 באוקטובר, שתקה ירושלים. 

ככלל, ישראל ניסתה תמיד לקשור את כל הנושאים הקשורים לאיראן לחבילה אחת. התוכנית הגרעינית האיראנית, התמיכה האיראנית בטרור הבין-לאומי, איום חזבאללה על ישראל והפרת זכויות האדם באיראן – הם מבחינתה של ישראל עוד מאותו דבר. על פי התפיסה הישראלית, שורש הבעיה הוא משטר האייתוללות. הדחה של המשטר בטהראן היא אם כך הפתרון האולטימטיבי לשורת האיומים האלה – הגלובליים, האזוריים והפנימיים. מנגד, כל עוד ימשיך להתקיים משטר האייתוללות, ימשיכו ענני האיום לשייט מעל ישראל, מעל האזור ומעל העם האיראני. מבחינתה של ישראל, דיכוי הפעילות האיראניות בשבועות האחרונים משקף את מהותו העמוקה של השלטון בטהראן, והעובדה שאיראן מתקרבת לרוסיה והופכת להיות ספקית נשק שלה מוכיחה כי הבעיה איננה "רק" תוכנית הגרעין. 

אחת הסיבות לפרו-אקטיביות האירופית בנושא הסנקציות היא המעורבות של איראן באוקראינה. הפרסומים שלפיהם רוסיה השתמשה בכטב"מים מתוצרת איראן נגד ריכוזי אוכלוסיה בקייב, הותירו מעט מאוד ברירה

תפיסה זו מסבירה מדוע לא-מעט פוליטיקאים ומומחי ביטחון בישראל ממשיכים להיאבק בהסכם גרעין חדש. הם אינם מאמינים כי משטר האייתוללות מתכוון באמת למשש הסכם בין-לאומי כלשהו. תפיסה זו גם מסבירה את חוסר הנוחות של ישראל מול הסנקציות האירופיות. בירושלים חושדים שאירופה מעדיפה להפריד בין האיומים השונים כדי לשמור את ערוץ השיחות לקראת הסכם הגרעין עם איראן – פתוח למרות הפרות זכויות האדם בטהראן.

דיפלומטים בבריסל מודים כי גם באירופה מתמודדים עם סוגיה זאת. כך למשל, צרפת עומדת בחוד החנית של המאמצים האירופיים להשיג הסכם גרעין עם איראן, ובו בזמן היא גם אחת המדינות המרכזיות שדחפו את החלטת הסנקציות בשבוע שעבר. בריטניה מוצאת את עצמה במצב דומה, ולכן אין להתפלא על כך שלונדון, למרות הברקסיט, גם היא חתומה על החלטת הסנקציות שנולדה בבריסל. 

אחת הסיבות לפרו-אקטיביות הצרפתית בנושא הסנקציות היא המעורבות של איראן באוקראינה. הפרסומים שלפיהם רוסיה השתמשה בכטב"מים מתוצרת איראן נגד ריכוזי אוכלוסיה בקייב, הותירו לפריז מעט מאוד ברירה. ארמון האליזה, כמו גם הבית הלבן, מסרבים בינתיים לזנוח את הערוץ הדיפלומטי עם איראן לקראת הסכם גרעין, אולם אינם יכולים להישאר שווי נפש מול המעורבות האיראנית במלחמה לצידה של רוסיה. הנציב האירופי לענייני חוץ וביטחון ז'וזף בורל ניסה בימים האחרונים להקטין בחשיבות המעורבות האיראנית בציודה הצבאי של רוסיה, וטען כי בינתיים אין הוכחות לכך שטהראן סיפקה למוסקבה טילים בליסטיים. אם ישראל או אוקראינה יצליחו לספק "אקדח מעשן", לבריסל לא תהיה ברירה אלא להרחיב את הסנקציות נגד האיראנים. 

סיבה נוספת לפרו-אקטיביות של פריז היא שהמחאה המתגברת באיראן על הפרת זכויות אדם, ובייחוד הפגיעה בזכויות הנשים, מתכתבת ישירות עם האג'נדה הצרפתית, ובכלל זה הוויכוח הפנימי בצרפת נגד חבישת הניקאב במרחב הציבורי. עבור רבים מהבוחרים בצרפת, שחרטה על דגלה את החילוניות כערך הלאומי הרביעי שלה (אחרי "חופש, שוויון ואחווה"), משטר האייתוללות הוא מילה נרדפת לדיכוי בלתי-נסבל של נשים. 

התפתחויות אלה גרמו לכך שמשטר האייתוללות נמצא כעת על הכוונת הצרפתית גם מבחינת ההתקרבות שלו למוסקבה וגם מבחינת השוויון המגדרי וחופש הדיבור. מנגד, בורל חזר ואמר בשבועות האחרונים כי הוא נחוש בדעתו להמשיך במאמצים להשיג הסכם עם טהראן למרות המכשולים והקשיים שטהראן ממשיכה להערים. בינתיים, פריז, ברלין ולונדון "זורמות" עם בורל בנוגע לשיחות. 

פרסומים על האפשרות שהאיחוד האירופי יוסיף את משמרות המהפכה לרשימה השחורה של ארגונים תומכי טרור משקפים את הדילמה שאיתה מתמודד האיחוד האירופי. מבחינתה של פריז, צעד כזה עלול לשבור את ערוץ הדיאלוג השביר ממילא עם טהראן, ולמחוק כל אפשרות להגיע להסכם גרעין. הצרפתים גם יודעים כי מרגע שנערכו בחירות האמצע בארצות הברית, התחילה הספירה לאחור. אם לא יושג הסכם לפני תחילת מערכת הבחירות הבאה לנשיאות ארצות הברית, הסיכוי להשיגו אי פעם נמוך עד לא קיים. שיקולים אלה מסבירים את העובדה שיוזמת ההוספה של משמרות המהפכה לרשימה השחורה נולדה דווקא בברלין – ידידתה הגדולה של ירושלים בתוך האיחוד – ולא בפריז או בבריסל.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה