במהלך העשור החולף, שוק התיירות הירדני ידע טלטלות בעקבות זעזועי האביב הערבי שהדיו הכו בממלכה ההאשמית. אלא שבשנים האחרונות נראה היה שחל שיפור לטובה לאחר שהירדנים נהנו משלוש עונות תיירות מוצלחות. ואז פרץ משבר הקורונה, שטרף את כל הקלפים ועצר כליל את פעילותו של ענף זה, לראשונה אי פעם.
כמו במדינות רבות בעולם, גם בירדן, תושבים העוסקים בענף התיירות מצאו עצמם מחוסרי עבודה בן לילה, ברגע שממשלת ירדן הורתה לסגור את שערי המדינה ואת אתרי התיירות. מי שנפגעו במיוחד בתקופה זו הם תושבי נפת פטרה, שקרויה על שם העיר הנבטית ההיסטורית השוכנת בלב המדבר, 240 קילומטרים דרומית לעמאן. כ־37,000 ירדנים מתגוררים בכתריסר עיירות קטנות סביב העיר ההיסטורית הזו, ועבור רבים מהם, העיסוק בענף התיירות הוא עורק החיים היחיד לפרנסתם.
עמאר א־שוקיירי, סופר ופובליציסט ירדני הכותב בבימות תקשורתיות ערביות שונות, יצא בשיתוף פעולה עם נשיונאל ג'יאוגרפיק לסיור בפטרה ובסביבתה במהלך חודש יוני האחרון. בכתבה פרי עטו שהתפרסמה באתר הירדני הליברלי העצמאי חיבר, הוא מסקר את חייהם של תושבי הסביבה, שנשבר מטה לחמם היחיד מאז שהם זוכרים את עצמם פחות או יותר.
בשל משבר הקורונה, שהשית מכה אנושה על תעשיית התיירות העולמית והמקומית, תושבי האזור מצאו עצמם חסרי עבודה, כשאפשרויות התעסוקה החלופיות שניצבות למולם באזור מדברי מבודד זה מצומצמות למדי. רבים מבני האזור עובדים בבתי עסק משפחתיים שעוברים מדור לדור במשפחה כבר שני דורות ברציפות. תעשייה זו כה מכניסה ומפתה בעיניהם, שנשירה מהלימודים בבית הספר כדי לפנות לעיסוק בתיירות מגיל צעיר הפכה לתופעה רווחת בקרב רבים מתושבי האזור.
א־שוקיירי מבקר בשני היישובים הקרובים ביותר לעיר ההיסטורית המתוירת – שני יישובים השונים מאוד באופיים: העיירה ואדי מוסא, שבה שוכנים מרבית בתי המלון, המסעדות, חנויות המזכרות ומשרדי חברות הטיולים; והכפר אום סייחון, שתושביו מתפרנסים בעיקר מטיולי רכיבה על גמלים, חמורים או פרדות, ממסחר בבסטות קטנות ומהדרכת טיולים מקומיים באופן עצמאי וללא רישיון מסודר.
לשתות פחית של צהריים
"בשעת צהריים של אמצע היום באום סייחון, צעירים בני הכפר עומדים חסרי מעש בצידי הכביש ובין הסמטאות למול החנויות ובתי העסק, חמורים ופרדים משוטטים חופשי בין הרחובות, וגמלים קשורים לשערי הבתים". זו התמונה שמקדמת את פניו של א־שוקיירי בהיכנסו אל הכפר. צעירים אלה הורגלו לנוכחות של תיירים במקום על בסיס קבוע מאז ימי ילדותם, כשהם החלו לעבוד. "בכל יום מימי חיי, מאז שהייתי קטן, התרגלתי לראות תיירים. זו הפעם הראשונה שהם אינם", מספר עאמר, שעובד בחנות בעיר הארכיאולוגית.
כעת, לראשונה בחייהם, נאלצים כל בעלי החנויות והבסטות לממכר מזכרות לתיירים לסגור את בתי העסק ולשלוח את העובדים לבתיהם, כשהם מכלים את חסכונותיהם המועטים בכאב ובחוסר אונים. הסחורות עומדות בחנויות או מאוחסנות בבתיהם כאבן שאין לה הופכין, שכן גם אם יגיעו לאזור תיירים ירדנים, רוב הסיכויים שהם לא יקנו מזכרות שהוזמנו מעמאן במיוחד כדי למכור לתיירים זרים. "אם מישהו שמר בצד אלף דינר וכבר השתמש בהם עד עכשיו ואין לו עבודה, ממה הוא יוכל להתקיים עכשיו? אנחנו לא היינו ערוכים לדבר הזה", מספר אחד מתושבי הכפר.
בהמות הרכיבה שבהן נתקל א־שוקיירי ברחובות הכפר משמשות דרך קבע לטיולי רכיבה לתיירים באתרים הארכיאולוגיים של פטרה וסביבתה. רכישתן, אילופן וגידולן כרוכים בעלויות גבוהות, מספרים תושבי הכפר, וכעת בעליהן אינם מסוגלים להאכיל אותן ולדאוג להן בצל המשבר, והן מופקרות לגורלן ומסתובבות במזבלות בחפשן אחר מזון. שלטונות הנפה חוששים, ובצדק, מהנזקים התברואתיים שעלולים להיגרם בשל כך, שכן במחוז ישנם מאות חמורים, פרדים וגמלים שמשמשים בתעשיית התיירות וכעת מוזנחים ומסתובבים חופשי.
מה יהיה על מדריכי התיירים
עוד קבוצה שנפגעה קשה בתקופה זו היא, מטבע הדברים, מדריכי התיירים. באזור פטרה רווחת תעשיית טיולים שמאורגנים ומובלים על ידי מדריכי טיולים בדואים שגם מבשלים מאכלים מקומיים לתיירים שהם מלווים. בכל רחבי הנפה עובדים כ־200 מדריכים מורשים (150 מהם במרכזי המבקרים, ועוד 50 עובדים כעצמאים) וכ־100 מדריכים נוספים שעובדים ללא רישיון ובאופן בלתי־חוקי. כעת גם הם יושבים בחוסר מעש ונאלצים למצוא עיסוקים אחרים לפרנסתם.
המראות כואבים גם במרכזה של נפת פטרה – בעיירה ואדי מוסא, שנחשבת בשגרה למרכז תיירותי שוקק חיים ותיירים. החנויות, משרדי הנסיעות ובתי המלון עומדים בשממונם, מיותמים מתיירים שאינם צפויים לבוא בקרוב. "באחד הרחובות נתקלנו בחנות פתוחה שמוכרים בה מזכרות ומוצרי מזון. בחזית עמדו מקררי הגלידות ומכונות המשקאות שהתכסו באבק, ובפנים ישבו שלושה מבני משפחת א־נצראת. אחמד, הגדול מבין השלושה, סיפר שהעסק פתוח יותר בשביל לדבר על עתידו של העסק מאשר כדי למכור. הוא הגיש לנו משקה מוגז וסירב לקבל תשלום, אך אמר לנו לשים לב לתאריך התפוגה שלו כי הסחורה עומדת במקרר כבר זמן רב".
בעיירה ישנם בתי עסק מקומיים קטנים כמו בית עסק זה, והם מהווים את מקור הפרנסה היחיד של משפחות רבות בעיירה, שכל בניהן עובדים באותו בית עסק, מהסבא ועד הנכדים. רבים מהם מעולם לא התנסו בתחום עיסוק אחר, וכעת הם מרגישים שלא ניצבות בפניהם אפשרויות תעסוקה ממשיות אחרות ושאין להם לאן לפנות. "רוב רובם של העובדים בבתי המלון, המסעדות ומשרדי הנסיעות הם תושבי האזור. מעל ל־90% מהעובדים בבתי המלון של פטרה הם תושבי הנפה", מספר ד"ר סלימאן אל־פרג'את, יו"ר הנפה, "שלא כמו בבתי מלון בעקבה ובחופי הים האדום".
יש אומנם מי שמצליחים למצוא עיסוקים אחרים בתקופה זו – בחקלאות או ברעיית צאן ובקר. אולם רבים נאלצים לסגור זמנית את חנויותיהם או את בתי המלון שברשותם, ואינם יודעים כיצד יוכלו להמשיך להחזיק בהם ולכסות את חובותיהם ולשלם חשבונותיהם. חשש ודאגה אמיתית לפרנסת ילדיהם מנקרת בליבם של תושבי האזור, והמשבר הכלכלי הבלתי צפוי גרם להם לתהות לראשונה לגבי עתידם של בתי העסק המשפחתיים. בעבורם, הקורונה היא הקש ששבר את גב הגמל לאחר העשור הקשה שעבר על ענף התיירות בירדן, ורבים גמרו אומר שילדיהם ילמדו ולא ישתלבו בעסק המשפחתי.
כחודשיים לאחר שהושבתה תעשיית התיירות בירדן, יזמה המדינה תוכנית להצלת ענף התיירות, ודרום המדינה הוצב בראש רשימת הסיוע. בתוכנית נכללו צעדים כמו עידוד תיירות פנים וחלוקת פיצויים לעוסקים בענף התיירות, אלא שענף זה אינו יכול להתקיים רק על תיירים ירדנים לאורך זמן, בטח ובטח לא בתקופה קשה כמו זו. מה גם שמיליוני הדינרים שהוקצו לפיצויים יגיעו בעיקר, אם לא רק, לעובדים בחברות ובארגונים מורשים ומאוגדים, טוען א־שוקיירי, ולא לבעלי הבסטות הקטנות, לרכבי הגמלים והפרדים ולמדריכי התיירים העצמאיים.
נוסף על כך, הממשלה נקטה סדרת צעדי סיוע לענף התיירות, כמו הענקת לינה בחינם למבקרים בפטרה בתקופה זו (הממשלה הסכימה לממן 25,000 לילות בבתי מלון באזור) והפחתת מיסים שונים המוטלים על בתי המלון והמסעדות בחצי. במקביל, גם רשויות נפת פטרה ניסו לעזור כדי למשוך תיירים לאזור, מספר ד"ר סלימאן אל־פרג'את, יו"ר הנפה: אירועים מיוחדים נערכו בפטרה עצמה, ובשנה הבאה מתכננים גם להשיק טיולים באוטובוסים פתוחים ש"אהובים על תיירים ערבים", לדבריו.
אבל כל הצעדים הללו אינם מספקים, מוסיף אל־פרג'את, שכן אזור פטרה אינו מושך מספיק תיירים ירדנים, וכשאלה כבר מגיעים לאזור הם אינם נשארים ללון בו לרוב. בניגוד לאזורים מתוירים אחרים בירדן, כמו עמאן, ג'רש ועקבה, אזור פטרה מתקיים כמעט באופן בלעדי על תיירות זרה, והמספרים מדברים בעד עצמם: על פי רשויות הנפה, מבין מיליון ו־135 אלף תיירים שפקדו את פטרה בשנה שעברה, כמיליון היו תיירים זרים.
תושבי פטרה ידעו שנים טובות יותר ופחות, אך הם מעידים כי לא זכורה להם תקופה כה קשה שבה התיירות פסקה לחלוטין כמו בחודשים האחרונים, אפילו לא בתקופה הקשה שלאחר המלחמה ב־1967. שרת התיירות מג'ד שוויכה מקווה כי עד אוגוסט תוכל ירדן לפתוח את שעריה מחדש בפני תיירים, שמגיעים לירדן בשתי "עונות": בין מרץ למאי ובין ספטמבר לנובמבר (כשאפריל וספטמבר הם החודשיים "החמים" בפטרה). אלא שגורלה של התיירות הזרה במדינה תלוי במצב התפשטות המגפה בעולם, ומשום כך, במידה מסוימת, נראה שמצב המגיפה בעולם מעסיק ומטריד את תושבי האזור יותר מאשר המצב השורר במדינתם בימים אלה.
