מעבר לים האדום: ישראל, איראן וההשפעה על קרן אפריקה

כיצד מתעצבים הקשרים וההשפעות של מדינות המזרח התיכון בקרן אפריקה? המאמר מציג את שיתופי הפעולה המדיניים והבטחוניים שרוקמות ישראל ואיראן באזור במקביל, את ההשפעה החות'ית ואת האינטרסים המשתנים של מדינות צפון מזרח אפריקה

זמן קריאה: 7 דקות

ההבחנה הגאוגרפית והמחקרית המקובלת בין המזרח התיכון לאפריקה נוטה להציג את הים האדום כגבול בין שתי מערכות אזוריות נפרדות. אולם בחינת פעילותן של ישראל ואיראן בקרן אפריקה מצביעה על מציאות מורכבת יותר. עבור שתי המדינות, המרחב המשתרע משני עברי הים האדום ומפרץ עדן, הוא זירה אסטרטגית מחוברת, שבה אינטרסים ביטחוניים, מדיניים וכלכליים חוצים גבולות גאוגרפיים מקובלים.

פעילותן של שתי המדינות ממחישה כיצד השפעה אזורית נבנית על ידי שילוב בין דיפלומטיה, שיתוף פעולה ביטחוני ורשתות קשרים חוצות גבולות.

התקפות החות'ים על נתיבי השיט בים האדום מאז סוף 2023 והפגיעה בעקבותיהן בסחר העולמי והאזורי המחישו את ההשפעות הישירות של ההתפתחויות בחצי האי ערב על קרן אפריקה. עם זאת, חשיבותו האסטרטגית של המרחב עבור ישראל ואיראן קדמה להתפתחויות אלה כאשר שתיהן פעלו לאורך עשורים לביסוס קשרים עם מדינות במזרח אפריקה דרך מנגנונים שונים ומתוך אינטרסים שאינם בהכרח חופפים.

מאמר זה מבקש לבחון שלושה ממדים של פעילותן של ישראל ושל איראן בקרן אפריקה: היחסים עם ממשלות אפריקאיות, שיתוף פעולה ביטחוני ורשתות השפעה ומידת עצמאותם של השחקנים המקומיים. ההשוואה אינה מניחה כי ישראל ואיראן מצויות ביניהן בעימות ישיר בכל אחת ממדינות האזור, אלא מבקשת לזהות את מנגנוני ההשפעה שלהן ואת מגבלותיהם. בהקשר זה, חשוב להבחין בין עצם קיומם של קשרים מדיניים או ביטחוניים לבין השפעה בפועל על החלטותיהן של המדינות השותפות.

קרן אפריקה - צילום לווייני
קרן אפריקה. צילום: לוייני, פתוח לשימוש

במהלך מלחמת תיגראי באתיופיה, פורסמו דיווחים על אספקת יכולות צבאיות מצד ישראל ואיראן לממשלת אתיופיה

דיפלומטיה ויחסים עם ממשלות

יחסים בין ממשלות הם מנגנון מרכזי שדרכו המדינות מבקשות לבסס נוכחות והשפעה בקרן אפריקה. ישראל למשל מקיימת קשרים היסטוריים עם אתיופיה, הכוללים שיתוף פעולה מדיני, ביטחוני ואזרחי. קשרים אלה משקפים את חשיבותה של אתיופיה במערכת האזורית ואת מקומה בתפיסת האינטרסים הישראלית.

דוגמה נוספת הקשורה ליחסים המדיניים של ישראל בקרן אפריקה היא ההכרה הישראלית בסומלילנד בדצמבר 2025. המהלך פתח אפשרות להעמקת קשרים באזור בעל חשיבות אסטרטגית, הסמוך למפרץ עדן ולנתיבי השיט המובילים למצר באב אל־מנדב. יש לציין כי גם עבור סומלילנד, המבקשת זה עשרות שנים הכרה בין־לאומית בריבונותה, מדובר בהישג מדיני חשוב המשמש לקידום אינטרס מקומי מובהק (משרד ראש ממשלת ישראל, דצמבר 2025).

גם איראן פועלת על ידי דיפלומטיה רשמית ושיתופי פעולה אזרחיים. חידוש יחסיה הדיפלומטיים עם ג'יבוטי ב־2023 בעקבות ההתקרבות בין איראן לסעודיה, ממחיש את השפעתם של שינויים במערכת המזרח־תיכונית על היחסים בקרן אפריקה. דוגמה נוספת היא פתיחת מרכז איראני לחדשנות ולטכנולוגיה בקניה בשנת 2021, אשר ביטאה ניסיון להרחיב את הקשרים דרך פעילות כלכלית וטכנולוגית (Anadolu Agency, ספטמבר 2023; Business Daily Africa, ינואר 2021).

עם זאת, קשרים דיפלומטיים אינם מבטיחים השפעה מתמשכת. כך למשל, במקרה של איראן ואריתריאה, שהיחסים ביניהן, שהתפתחו בשלהי שנות האלפיים, נחלשו עם התקרבותה של האחרונה לסעודיה ולאיחוד האמירויות. מקרה זה ממחיש כיצד שינוי בסדרי העדיפויות של מדינה אפריקאית עשוי להגביל את השפעתו של שותף חיצוני (Viktor Marsai & Erzsébet N. Rózsa, The Late-comer Friend: Iranian Interests on the Horn of Africa, 2023).

שיתוף פעולה ביטחוני ורשתות השפעה

הממד הביטחוני מדגיש גם הוא את הקשרים שבין המזרח התיכון לקרן אפריקה. במהלך מלחמת תיגראי באתיופיה, פורסמו דיווחים על אספקת יכולות צבאיות מצד ישראל ואיראן לממשלת אתיופיה. בשעה שלפי מקורות מחקריים סיפקה ישראל אמצעי איסוף מודיעין וכלי טיס בלתי־מאוישים שאינם מיועדים לתקיפה, נקשרה איראן לאספקת כטב"מים חמושים מסוג מוהאג'ר 6 (Eric Lob, Iran-Africa Relations under Raisi: Salvaging Ties with the Continent, פברואר 2023).

מקרה זה ממחיש כיצד שתי מדינות יריבות עשויות לספק יכולות ביטחוניות לאותה ממשלה. עם זאת, יש להבחין בין אספקת אמצעי לחימה לבין השפעה מדינית. רכישת יכולת צבאית עשויה לשקף צורך מבצעי מיידי של המדינה המקבלת מבלי להעיד בהכרח על שינוי באוריינטציה המדינית שלה.

מחקר נוסף מתאר את התפתחות החות'ים – מגורם המקבל תמיכה איראנית, למוקד השפעה המקיים קשרים עצמאיים עם ארגונים אפריקאיים. לפיו יש התרחבות של קשרי ההכשרה וההברחה

בסודאן, על רקע מלחמת האזרחים שהחלה בשנת 2023, דווח על אספקת כטב"מים איראניים לצבא הסודאני. על פי תחקיר מאפריל 2024, סייעו יכולות אלה לכוחות המזוינים הסודאניים (SAF) במאבקם בכוחות התמיכה המהירה (RSF). גם כאן, שיתוף פעולה ביטחוני מעניק לאיראן הזדמנות להרחיב את קשריה, אך אין לראות בו כשלעצמו הוכחה לשליטה מדינית (Reuters, אפריל 2024).

לצד יחסים ישירים עם ממשלות, איראן פועלת גם על ידי קשרים עם ארגונים חמושים. בהקשר זה בולטת התפתחות היחסים בין החות'ים בתימן (הנתמכים על ידי איראן) לבין א־שבאב בסומליה. למרות ההבדלים האידאולוגיים והדתיים בין הארגונים, דו"ח מפברואר 2026 הצביע על שיתוף פעולה ביניהם, בעיקר בתחומי הברחות הנשק, ההכשרה והתמיכה הלוגיסטית (מועצת הביטחון של האו"ם, פברואר 2026).

מחקר נוסף שפורסם באוגוסט 2026 מתאר את התפתחות החות'ים – מגורם המקבל תמיכה איראנית, למוקד השפעה המקיים קשרים עצמאיים עם ארגונים אפריקאיים. המחקר מצביע על התרחבות של קשרי ההכשרה וההברחה, וממחיש את הפוטנציאל של התרחבות ההשפעה האיראנית באזור באמצעות החות'ים (The Century Foundation, From Spoke to Hub: The Houthis in Africa, אוגוסט 2026).

התפתחות זו ממחישה מעבר מדפוס השפעה היררכי, המבוסס על יחסי מדינה ושלוחה, לדפוס מורכב יותר של השפעה רשתית. יכולות שמקורן בתמיכה איראנית עשויות להתפשט על ידי שחקנים בעלי אינטרסים עצמאיים גם ללא הכוונה ישירה של טהראן. אין בכך כדי להגדיר את א־שבאב כשלוחה איראנית, אלא להצביע על האפשרות להשפעה עקיפה דרך רשתות אזוריות.

ההבחנה המסורתית בין המזרח התיכון לקרן אפריקה אינה מספקת עוד מסגרת מלאה להבנת התחרות, שיתופי הפעולה ורשתות ההשפעה המתפתחות באזור

השחקנים האפריקאים וגבולות ההשפעה החיצונית

ההשוואה בין ישראל לאיראן מחייבת לבחון גם את תפקידם של השחקנים האפריקאים. מדינות קרן אפריקה אינן זירות פסיביות לתחרות חיצונית, אלא שחקניות המעצבות את קשריהן בהתאם לאינטרסים עצמאיים.

כפי שצוין, אתיופיה ממחישה אסטרטגיה של גיוון שותפויות ביטחוניות; סומלילנד משתמשת בקשרים חיצוניים כדי לקדם הכרה ולגיטימציה בין־לאומית, ואריתריאה מדגימה גמישות מדינית דרך שינוי מערכות היחסים שלה בהתאם לנסיבות האזוריות. במקרים אלה, יכולתן של ישראל ואיראן לבסס השפעה תלויה לא רק במשאבים שהן מציעות, אלא גם בסדרי העדיפויות של שותפותיהן.

סיכום

בחינת פעילותן של ישראל ושל איראן בקרן אפריקה מלמדת כי הים האדום אינו רק גבול בין שתי מערכות אזוריות, אלא מרחב אסטרטגי שבו מתפתחים קשרים מדיניים, ביטחוניים וכלכליים חוצי גבולות.

שתי המדינות פועלות לבניית השפעה באמצעות קשרים מדינתיים, שיתוף פעולה ביטחוני וכלים אזרחיים, אך איראן משלבת בפעילותה גם רשתות לא־מדינתיות בעלות יכולת פעולה עצמאית. לצד זאת, השחקנים האפריקאים מעצבים את הקשרים בהתאם לאינטרסים שלהם, ולכן השפעה חיצונית אינה בהכרח יציבה, בלעדית או מתמשכת.

המסקנה הרחבה היא שניתוח מדיניות החוץ והביטחון של ישראל במזרח התיכון מחייב התייחסות גם למרחב שמעבר לים האדום. ההבחנה המסורתית בין המזרח התיכון לקרן אפריקה אינה מספקת עוד מסגרת מלאה להבנת התחרות, שיתופי הפעולה ורשתות ההשפעה המתפתחות באזור. עבור ישראל, המשמעות היא הצורך לבחון לא רק את פעילותה הישירה של איראן בקרן אפריקה אלא גם את התפתחותן של רשתות אזוריות ויכולות ביטחוניות שמקורן בתמיכה איראנית, ואשר בהמשך עשויות לפעול באופן עצמאי מטהראן.

אורחים בכנס "המזרח התיכון במבט השוואתי" של הפורום לחשיבה אזורית, 2026
המאמר מבוסס על הרצאתו של מתן דניאל בכנס "המזרח התיכון במבט השוואתי" של הפורום לחשיבה אזורית, שנערך ב-26 באוקטובר 2026 במכון ון ליר. משתתפי הכנס, בין ההרצאות

בחר/י בניוזלטר המבוקש

אם אתם באזור | New in The Region

פרסום חודשי המוקדש לניתוח יחסי ישראל במזרח התיכון מנקודות מבט מגוונות.

הצטרפת בהצלחה!