מלך מרוקו מינה בסוף ספטמבר את פטמה זהראא אל־מנסורי, פוליטיקאית ותיקה ומנהיגת מפלגת האותנטיות והמודרנה (PAM), לתפקיד ראשת הממשלה. מנסורי הפכה בכך לאישה הראשונה בהיסטוריה של הממלכה, המכהנת בתפקיד הרם, ומינויה זכה לסיקור אוהד למדי מבית ומחוץ. בתקשורת הבין־לאומית הוצג מינויה כהישג וכשבירה של תקרת הזכוכית עבור נשים במרוקו בפרט ובעולם הערבי בכלל.
אולם כמה פרשנים מרוקאים ומשקיפים זרים מבקשים לצנן מעט את ההתלהבות. הם מציעים ניתוח מעמיק יותר של המערכת הפוליטית המרוקאית שנותרה כפופה לארמון; מותחים ביקורת על הרקע האליטיסטי של מנסורי ועל הפערים העמוקים בינה לבין רוב הנשים בממלכה, וסבורים כי הצבת אישה בראש הפירמידה אינה מעידה בהכרח על שינוי תפיסתי לגבי מקומן של נשים בחברה שמרנית.
הישג שטרם הושג
החוקרת שרה יארקס מנתחת את מינויה של מנסורי במאמר שפרסמה במכון קרנגי ומגדירה אותו כאירוע ראוי לציון, שכן היא האישה השלישית בלבד בעולם הערבי שמכהנת בתפקיד. אלא שבדומה למצבן של קודמותיה במרחב – נג'לא בודן, ראשת ממשלת תוניסיה הקודמת (2023-2021) וסארה זעפראני, ראשת ממשלת תוניסיה הנוכחית – תפקידה הוא בעיקר טקסי, והשפעתה צפויה להיות מוגבלת.
העיתונאי המרוקאי עלי אנוזלא כותב באל־ערבי אל־ג'דיד כי הגדרת מינויה של מנסורי כ"היסטורי" מוצדקת מנקודת מבט סמלית, שכן הגעתה של אישה לראשות ממשלה עשויה להוות מודל והשראה לנערות רבות, ויש בכך ערך רב.
עם זאת, הוא נרתע מהצגה חגיגית מדי של "הישג חברתי שטרם התממש", כלשונו, נוכח ההבדלים הרבים בינה לבין רוב הנשים המרוקאיות. לתפיסתו, יש לבחון אירועים פוליטיים לא רק דרך הדימוי שהם מייצרים, אלא בעיקר באמצעות הבנת ההקשר שבו הם מתרחשים.
אוליביה הופר, עיתונאית בריטית הפועלת ממרוקו, טוענת גם היא כי "על הנייר" המינוי הוא ללא ספק ציון דרך חשוב, ומזכירה כי הנהגת הממלכה בכל הדרגים נשלטת באופן מובהק בידי גברים. אך להתרשמותה הציבור המרוקאי מפגין ספקנות רבה בכך שמדובר בשינוי מהותי של כללי המשחק הפוליטיים.
אנוזלא מגדיר את מינויה כקידום פוליטי לבת האליטה, הקרובה למעגל מקבלי ההחלטות, ומזכיר כי לאורך הקריירה שלה היא לא פעלה למען זכויות נשים
בשירות הממסד המלוכני
מרוקו היא אומנם מונרכיה חוקתית עם פרלמנט נבחר, אך הסמכות המכרעת בתחומים רבים נתונה בידי המלך. הוא רשאי להטיל וטו על החלטות של הממשלה, להציע תיקונים לחוקה ללא מעורבות הממשלה ולפזר את הפרלמנט ובכך למעשה להוביל לפיזורה. מפלגתה של מנסורי הוקמה בידי אחד מיועציו הקרובים של המלך, והיא עצמה חברה בה מיום היווסדה, כך שאין כל ציפייה שתפעל באופן עצמאי ובמנותק מהארמון.
אנוזלא מציין כי למעשה מינויה של מנסורי כלל לא היה מפתיע, שכן החוקה המרוקאית קובעת כי המלך ממנה את ראש הממשלה מקרב המפלגה שזכתה בבחירות לפרלמנט, ומנסורי היא מנהיגתה של מפלגת האותנטיות והמודרנה. התעלמות מכך ובחירת דמות אחרת ממפלגתה הייתה מעוררת מבוכה, לדבריו.
הופר טוענת כי לאורך כמעט עשרים שנות פעילותה בזירה הפוליטית, פעלה מנסורי בהתאם לאידאולוגיה ולגישה הממסדית, כך שמינויה נועד בראש ובראשונה כדי להציב בעמדת כוח אישה נאמנה למערכת, אשר לא תערער על הסטטוס קוו, ולא כדי להעצים נשים.
יתרה מכך, שיעור ההצבעה הנמוך בבחירות – 38% בלבד – מעיד על חוסר האמון המתמשך של חלקים נרחבים בציבור המרוקאי במערכת הפוליטית, בדגש על הצעירים, בני דור ה־Z. המשמעות היא שמנסורי וחברי ממשלתה ניצבים בפני אתגרים עמוקים מול ציבור גדול המנוכר להם.
ניסיון מקצועי ופוליטי
לצד זאת, הפרשנים השונים נוטים להדגיש את הניסיון המקצועי והפוליטי הרב של מנסורי. היא בעלת השכלה משפטית ועבדה כעורכת דין בתחום הנדל"ן. כיהנה כחברת פרלמנט, כראשת העיר מרקש וכשרה לתכנון מרחבי ופיתוח עירוני. מכאן, שיש לה היכרות מעמיקה עם רבות מן המצוקות החברתיות-כלכליות במרוקו (כגון אבטלה, יוקר מחיה ותשתיות לקויות) – מצוקות אשר בקיץ האחרון הובילו עשרות אלפים לנסות ולהגר לספרד.
הופר מציינת כי במסע הבחירות של PAM הובטח כי המפלגה תפעל ליצירת דיור בר־השגה, מקומות עבודה לצעירים וריסון האינפלציה – הבטחות שאפתניות המתבססות על הרקורד המקצועי של מנסורי.
קיים פער משמעותי בין שיעורי האוריינות של גברים ושל נשים בממלכה, כאשר רק כ־64% מן הנשים יודעות קרוא וכתוב לעומת כ־82% מן הגברים
בתו של "הפאשה ממרקש", לא־פמיניסטית
היבט נוסף שהפרשנים מבליטים הוא הרקע האליטיסטי של מנסורי, אשר ממחיש את הפערים העמוקים בינה לבין "מרוקאים מן השורה", כפי שיארקס טוענת. אביה היה בעל קרקעות שנודע בכינוי "הפאשה של מרקש". הוא כיהן כראש לשכת עורכי הדין המקומית וכשגריר מרוקו לאיחוד האמירויות.
הסוציולוג האלג'ירי נאסר ג'אבי מנתח את דמותה במאמר באל־קודס אל־ערבי וטוען כי כממשיכת דרכו המקצועית והפוליטית של אביה, צעדה מנסורי במסלול צפוי מראש לתפקידה הנוכחי. אנוזלא מגדיר את מינויה כקידום פוליטי לבת האליטה, הקרובה למעגל מקבלי ההחלטות, ומזכיר כי לאורך הקריירה שלה היא לא פעלה למען זכויות נשים.
הופר מציינת אף היא כי מנסורי לא נודעה כפמיניסטית, ומטילה ספק בכך שתפעל למען שוויון וקידום נשים. זאת למורת רוחן של ארגוני הנשים בממלכה שקיוו למנהיגה שתתמוך בהן ותייצג את ערכיהן. הארגונים הללו, יש להזכיר, פועלים במשך שנים לשינוי החקיקה והמציאות בתחומים רבים דוגמת נישואי קטינות, שוויון בתחום הירושה, מיגור האלימות במשפחה, מיגור ההטרדות המיניות ועוד.
היעדר שוויון מגדרי
לאורך השנים, אומנם חלו שינויים בחוק המעמד האישי המרוקאי (המוּדַוַנַה): גיל הנישואין המינימלי הועלה מ־15 ל־18; הפוליגמיה הוגבלה, ולנשים ניתנה הזכות לאפוטרופסות על ילדיהן לאחר גירושין – אלא שהמציאות בשטח נותרה מורכבת. כך למשל ארגון Girls, Not Brides מדווח כי נישואי ילדות נותרו תופעה נפוצה, וכי לפחות 14% מהנערות במרוקו נישאות לפני גיל 18.
על פי נתוני הפורום הכלכלי העולמי (WEF), קיים פער משמעותי בין שיעורי האוריינות של גברים ושל נשים בממלכה, כאשר רק כ־64% מן הנשים יודעות קרוא וכתוב לעומת כ־82% מן הגברים. הנציבות העליונה לתכנון של מרוקו מצאה כי באזורים הכפריים רק 55% מן הצעירות בנות 17-15 לומדות בבתי הספר. זאת נוכח מכשולים מרכזיים כגון עוני ונישואים מוקדמים.
דימויה של מנסורי עומד אפוא בניגוד מוחלט למציאות חייהן של מיליוני נשים מרוקאיות. שיעור השתתפותן בשוק העבודה נותר נמוך למדי (פחות מ־20%); פערי השכר בינן לבין הגברים נרחבים, וגם ייצוגן בזירה הפוליטית מוגבל למדי. בפרלמנט הנוכחי למשל, נשים הן רק 27% מכלל החברים, ובממשלתה של מנסורי יש שתי שרות בלבד (ושלוש סגניות שר).
מסקר דעת קהל של Arab Barometer אף עולה כי הציבור המרוקאי מתנגד לנקיטת צעדים של אפליה מתקנת במטרה להגביר את שיעורן של נשים בפוליטיקה (התמיכה בהקצאת מספר מינימלי של מושבים לנשים בפרלמנט ובמשרדי ממשלה ירדה מכ־70% בסקר שנערך ב־2024-2023 לכ־50% בסקר שנערך ב־2025).
הגעתה של אישה לראש הפירמידה, כפי שאנוזלא טוען, אין פירושה שהחברה הפכה שוויונית יותר, שהלכי הרוח בה השתנו, או שהמבנים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים המייצרים אי־שוויון מגדרי חלפו מן העולם.
ג'אבי מנתח את מינויה של מנסורי כחלק מתופעה אזורית, צפון־אפריקאית, של בחירת נשים לתפקידים פוליטיים וציבוריים בעיקר כניסיון לשיפור תדמיתי של מדינתן
אישה בחזית לשיפור התדמית
כמה מן הפרשנים סבורים כי מינויה של מנסורי הוא במידה רבה מהלך של יחסי ציבור של הממסד המרוקאי, אשר התרחש לאחר תקופה של טלטלות פוליטיות: מחאת דור ה־Z, משבר הפליטים בסאוטה ושערוריית שחיתות במסגרת הבחירות לפרלמנט. אירועים אלה פגעו לא מעט בתדמיתה הבין־לאומית החיובית של מרוקו, המקפידה להציג את עצמה כמדינה יציבה ומתפתחת.
הופר מגדירה זאת כטקטיקה מכוונת של Purple washing – מונח ביקורתי שפירושו שימוש פוליטי או שיווקי בענייני נשים ומגדר כדי להסיט את תשומת הלב מהתנהלות פגומה ו"להלבין" תדמית של מדינה או חברה.
ג'אבי מנתח את מינויה של מנסורי כחלק מתופעה אזורית, צפון־אפריקאית, של בחירת נשים לתפקידים פוליטיים וציבוריים בעיקר כניסיון לשיפור תדמיתי של מדינתן. שתי ראשות הממשלה של תוניסיה למשל הן טכנוקרטיות (מהנדסות במקצוען) ללא כל אג'נדה פוליטית, והן מונו בידי נשיא שריכז בידיו את כל הסמכויות הפוליטיות במדינה, ולמעשה רוקן מתוכן את תפקידן.
גם באלג'יריה נשים ממלאות תפקידים שונים בזירה הפוליטית והכלכלית. בבחירות האחרונות לנשיאות, התמודדו שלוש נשים, וביולי האחרון ח'לידה בופדש (רופאה במקצועה) – הייתה לאישה הראשונה שמונתה לראשת הפרלמנט האלג'ירי. אלא שהמערכת הפוליטית במדינה זו ידועה כחסרת השפעה של ממש (שכן הכוח האמיתי נמצא בידי הצבא וכוחות הביטחון).
ג'אבי אינו מתעלם מן ההיבטים החיוביים של השתלבות נשים בפוליטיקה המגרבית. הוא מדגיש כי יש בכך עדות לעלייה ברמת ההשכלה הגבוהה של נשות האזור, כמו גם לאפשרויות תעסוקה החורגות מעבודות הבית המסורתיות. אולם הוא סבור כי אין בכך כדי להסוות את המצוקות החברתיות-כלכליות שחוות רוב הנשים הצפון־אפריקאיות המשתייכות למעמד הבינוני והנמוך.
להאיר את הדרך לנשים נוספות
במהלך נאומה הראשון בפני הפרלמנט המרוקאי, היא התייחסה לא מעט לבחירתה התקדימית ולחשיבות של קידום נשים בממלכה. היא התחייבה כי ממשלתה תוסיף לפעול לשיפור הייצוג הנשי בעמדות מפתח וכן לשיפור הגישה של כלל הנשים לחינוך, בריאות ורווחה.
מנסורי אף התעמתה עם חברי פרלמנט ממפלגת הצדק והפיתוח (PJD) האסלאמית, וגינתה את דברי מנהיגה, ראש הממשלה לשעבר, שהתנגד ליציאת נשים לשוק העבודה ודימה את האישה ל"נברשת" המאירה את הבית. "אינני נברשת; אני תודעה, מצפון ומאבק", היא קראה והרחיבה על אודות מציאות חייהן המורכבת של נשים מרוקאיות.
ניתן אם כן לקוות שכאישה ראשונה בתפקיד ראשת הממשלה, חרף כל המגבלות, תאיר מנסורי את הדרך לנשים נוספות בממלכה ובאזור.
