צילום: matism, מתוך פליקר
בילוי לילה בנמל התעופה, אילוסטרציה (צילום: matism, מתוך פליקר)
Below are share buttons

לילה בנמל התעופה: אני עיתונאי ביקורתי שעוכב בידי הרשויות. למה?

אני נוסע בין עמאן לירושלים זה למעלה מעשרים שנה ומעולם לא עצרו אותי. אז מה קרה דווקא עכשיו? למה עוכבתי בשדה התעופה בעמאן? האם זה מאמר, כתבה או עמדה כלשהי שהבעתי? בקיצור, מה ומי עמדו מאחורי זה?

במצב העניינים הרגיל, העיתונאי מכסה את החדשות ולא נמצא במוקד הידיעה. במולדתנו האהובה המצב הזה מתהפך לפעמים, והעיתונאי הופך שלא בטובתו למושא הסיקור התקשורתי. בחודש שעבר, לאחר שביליתי כמה ימים בלונדון, שבתי לעמאן בטיסה שנחתה בחצות. קיוויתי לצאת במהירות בשל העיכוב ומשום שרציתי לנצל חלק מהיום. היה לפניי יום מלא בפעילות תקשורתית לרגל יום האישה, אלא שלעיתים דברים אינם מתרחשים על פי התכנון; פקיד הדרכונים ביקש ממני להמתין מעט, ובאותו רגע הבנתי שאין זה עניין רגיל.

אני נוסע בין עמאן לירושלים זה למעלה מעשרים שנה. אני טס באופן קבוע משדה התעופה על שם המלכה עאליה ואליו. מעולם לא עצרו אותי, אז מה קרה? מחשבותיי שוטטו הנה והנה. האם הדבר קשור במשהו שכתבתי לאחרונה? האם זה מאמר, כתבה או עמדה כלשהי שהגיעה משובשת לאוזניי? האם זה קשור במסמכי פנדורה, שהפרסום שלי על אודותיהם נמחק לאחר שלוש שעות? האם זה קשור למאמר שפרסמתי במגזין פוריין פוליסי בעניין ניסיוני העיתונאי בירדן? האם זה בשל ציטוט רגיל לגמרי בכתבה של הגרדיאן על הדלפות מבנק קרדיט סוויס? אולי זה קשור לאתר האינטרנט אל־מע'טס, העוסק בענייני הנוצרים בירדן ובפלסטין ולביקורת עליי בשל תמיכתי בשערוב הכנסייה האורתודוקסית? או התנגדותי לאימפריאליזם הדתי שהתבטא לאחרונה במינוי פטריארך שאינו ערבי בירושלים? 

ואולי זה קשור במה שפרסמתי על סוגיית האוניברסיטה האמריקנית במאדבא? או לדרישה לשוויון בין כל העדות הנוצריות בהתאם לסעיף 6 בחוקה הירדנית? ושמא מעצרי היה קשור להחלטתה של ועדת התקשורת הירדנית להסיר מהאינטרנט את האתר אל־מע'טס לבקשת מועצת ראשי הכנסיות? כל זה חלף במוחי תוך דקות ספורות, עד שהגיע תורי להיפגש עם קצין הביטחון של שדה התעופה, כדי שיסביר לי מדוע לא ניתן לי להיכנס כרגיל. הקצין אמר, בשיא האדיבות והכבוד, שהתקבלה החלטה משפטית לעצור אותי על רקע תלונה שהתקבלה במחלקת פשיעת הסייבר. בסדר, אמרתי לו, אין לי בעיה לגשת לשם מחר. הוא חייך ואמר שאישן הלילה בשדה התעופה, ובבוקר אתייצב שם בלוויית שוטר. "אתה צוחק", אמרתי לו, אבל הוא התעקש שעליו לבצע פקודת מעצר משפטית. בה בעת, הבהיר לי שאוכל להשתחרר בערבות אם מישהו יגיע לתחנת המשטרה באל־ביאדר.

מבלי שידעתי או עשיתי דבר, נראה שמעצרי עשה רעש, וקיבלתי שיחות הזדהות רבות ביום המוחרת

התקשרתי לאשתי שחיכתה לי ליד מסוע המזוודות, וסיפרתי לה מה קרה. היא אמרה שתיגש לתחנת המשטרה כדי לערוב לי. השעה הייתה לאחר אחת בלילה. הקצין הורה לי לחכות בחדר אחר. הוצאתי ספר שהתחלתי לקרוא במטוס. הספר היה החבר הכי טוב שלי באותן נסיבות, ושכחתי היכן אני נמצא. נראה שהקצינים סביבי התפלאו על כך, ושאלו אותי איך אני מסוגל לקרוא בתנאים האלה. אמרתי שאני מעביר את הזמן עד שיניחו לי לצאת. כעבור שעה קלה החלו הטלפונים של הקצינים לצלצל. נראה לי שדבר מעצרי התפרסם והכביד עליהם. בא אליי הקצין הקודם ושאל אותי אם מישהו הגיע לתחנת המשטרה. אמרתי שלדעתי אשתי בדרך, והוא אמר לי שעליהם להזדרז ולטפל שם בעניין. הוא ביקש שאשתמש בטלפון שלו כדי לדבר עם המנהל שלו, שניסה להרגיע אותי ולומר לי שמעצרי יסתיים בקרוב. הדברים לא עניינו אותי במיוחד, ושבתי לקריאה ולהמתנה.

לאחר שעה וחצי ביקש ממנו הקצין לחתום על מסמך הקשור במעצר. לאחר מכן ליווה אותי החוצה תוך שהוא מתנצל על שעוכבתי, ומדגיש שעליי להתייצב בתחנת המשטרה ביום המוחרת.

כך תם סיפור המעצר שלי. אולם השאלה החשובה יותר היא מה ומי עמדו מאחוריו. מבלי שידעתי או עשיתי דבר, נראה שמעצרי עשה רעש, וקיבלתי שיחות הזדהות רבות ביום המוחרת. התקשרו אליי גם קציני ביטחון שניסו לשכנע אותי שלא היה מדובר במעצר. "זה היה מעצר לו בילית את כל הלילה בתא. אתה רק עוכבת בשל צו מנהלתי. היית צריך להתייצב בבית המשפט, התקשרו אליך בעניין אלפי פעמים ולא ענית". התעכבתי עם הקצין על המשפט האחרון. מי שמכיר אותי יודע שאני לעולם לא מכבה את הטלפון הנייד, ושאם מישהו מתקשר כשאני עסוק אני תמיד חוזר אליו בהמשך. בכל אופן, הדבר החשוב ביותר שקרה הוא שדובר ממשלת ירדן אמר שמנהלת הביטחון הכללי בוחנת הקלות לנוסעים המבוקשים בעניין פשעי סייבר.

קראתי את הספר בזמן ההמתנה לא רק כדי לשעשע את עצמי, אלא כדי שקציני הביטחון יבינו באופן ישיר או בעקיפין, שהטרור המחשבתי שלהם וניסיונם להפחיד אותי לא יצליחו. רציתי שידעו שמצב רוחי טוב, ושאני נחוש לומר את כל האמת ורק את האמת. אני חושש רק לשלומם של עמיתיי. הם נדרשים לצנזר את עצמם, וזה מה שמחסל עיתונאות חופשית. מהעיתונאי נדרש לכסות את הידיעות. עליו להימנע ככל הניתן מלעמוד במוקד הידיעה. כולי תקווה שאשוב לעבודתי העיתונאית ושלאירוע זה לא יהיו כל השלכות.


דאוד כותאב הוא עיתונאי ופובליציסט ירדני-פלסטיני ותיק ובעל מוניטין ערבי ובין־לאומי. המאמר המלא פורסם באתר היומון הפאן־ערבי אל־ערבי אל־ג'דיד ב־14 במרץ 2022. תרגם מערבית: עמיר טאובר.

במצב העניינים הרגיל, העיתונאי מכסה את החדשות ולא נמצא במוקד הידיעה. במולדתנו האהובה המצב הזה מתהפך לפעמים, והעיתונאי הופך שלא בטובתו למושא הסיקור התקשורתי. בחודש שעבר, לאחר שביליתי כמה ימים בלונדון, שבתי לעמאן בטיסה שנחתה בחצות. קיוויתי לצאת במהירות בשל העיכוב ומשום שרציתי לנצל חלק מהיום. היה לפניי יום מלא בפעילות תקשורתית לרגל יום האישה, אלא שלעיתים דברים אינם מתרחשים על פי התכנון; פקיד הדרכונים ביקש ממני להמתין מעט, ובאותו רגע הבנתי שאין זה עניין רגיל.

אני נוסע בין עמאן לירושלים זה למעלה מעשרים שנה. אני טס באופן קבוע משדה התעופה על שם המלכה עאליה ואליו. מעולם לא עצרו אותי, אז מה קרה? מחשבותיי שוטטו הנה והנה. האם הדבר קשור במשהו שכתבתי לאחרונה? האם זה מאמר, כתבה או עמדה כלשהי שהגיעה משובשת לאוזניי? האם זה קשור במסמכי פנדורה, שהפרסום שלי על אודותיהם נמחק לאחר שלוש שעות? האם זה קשור למאמר שפרסמתי במגזין פוריין פוליסי בעניין ניסיוני העיתונאי בירדן? האם זה בשל ציטוט רגיל לגמרי בכתבה של הגרדיאן על הדלפות מבנק קרדיט סוויס? אולי זה קשור לאתר האינטרנט אל־מע'טס, העוסק בענייני הנוצרים בירדן ובפלסטין ולביקורת עליי בשל תמיכתי בשערוב הכנסייה האורתודוקסית? או התנגדותי לאימפריאליזם הדתי שהתבטא לאחרונה במינוי פטריארך שאינו ערבי בירושלים? 

ואולי זה קשור במה שפרסמתי על סוגיית האוניברסיטה האמריקנית במאדבא? או לדרישה לשוויון בין כל העדות הנוצריות בהתאם לסעיף 6 בחוקה הירדנית? ושמא מעצרי היה קשור להחלטתה של ועדת התקשורת הירדנית להסיר מהאינטרנט את האתר אל־מע'טס לבקשת מועצת ראשי הכנסיות? כל זה חלף במוחי תוך דקות ספורות, עד שהגיע תורי להיפגש עם קצין הביטחון של שדה התעופה, כדי שיסביר לי מדוע לא ניתן לי להיכנס כרגיל. הקצין אמר, בשיא האדיבות והכבוד, שהתקבלה החלטה משפטית לעצור אותי על רקע תלונה שהתקבלה במחלקת פשיעת הסייבר. בסדר, אמרתי לו, אין לי בעיה לגשת לשם מחר. הוא חייך ואמר שאישן הלילה בשדה התעופה, ובבוקר אתייצב שם בלוויית שוטר. "אתה צוחק", אמרתי לו, אבל הוא התעקש שעליו לבצע פקודת מעצר משפטית. בה בעת, הבהיר לי שאוכל להשתחרר בערבות אם מישהו יגיע לתחנת המשטרה באל־ביאדר.

מבלי שידעתי או עשיתי דבר, נראה שמעצרי עשה רעש, וקיבלתי שיחות הזדהות רבות ביום המוחרת

התקשרתי לאשתי שחיכתה לי ליד מסוע המזוודות, וסיפרתי לה מה קרה. היא אמרה שתיגש לתחנת המשטרה כדי לערוב לי. השעה הייתה לאחר אחת בלילה. הקצין הורה לי לחכות בחדר אחר. הוצאתי ספר שהתחלתי לקרוא במטוס. הספר היה החבר הכי טוב שלי באותן נסיבות, ושכחתי היכן אני נמצא. נראה שהקצינים סביבי התפלאו על כך, ושאלו אותי איך אני מסוגל לקרוא בתנאים האלה. אמרתי שאני מעביר את הזמן עד שיניחו לי לצאת. כעבור שעה קלה החלו הטלפונים של הקצינים לצלצל. נראה לי שדבר מעצרי התפרסם והכביד עליהם. בא אליי הקצין הקודם ושאל אותי אם מישהו הגיע לתחנת המשטרה. אמרתי שלדעתי אשתי בדרך, והוא אמר לי שעליהם להזדרז ולטפל שם בעניין. הוא ביקש שאשתמש בטלפון שלו כדי לדבר עם המנהל שלו, שניסה להרגיע אותי ולומר לי שמעצרי יסתיים בקרוב. הדברים לא עניינו אותי במיוחד, ושבתי לקריאה ולהמתנה.

לאחר שעה וחצי ביקש ממנו הקצין לחתום על מסמך הקשור במעצר. לאחר מכן ליווה אותי החוצה תוך שהוא מתנצל על שעוכבתי, ומדגיש שעליי להתייצב בתחנת המשטרה ביום המוחרת.

כך תם סיפור המעצר שלי. אולם השאלה החשובה יותר היא מה ומי עמדו מאחוריו. מבלי שידעתי או עשיתי דבר, נראה שמעצרי עשה רעש, וקיבלתי שיחות הזדהות רבות ביום המוחרת. התקשרו אליי גם קציני ביטחון שניסו לשכנע אותי שלא היה מדובר במעצר. "זה היה מעצר לו בילית את כל הלילה בתא. אתה רק עוכבת בשל צו מנהלתי. היית צריך להתייצב בבית המשפט, התקשרו אליך בעניין אלפי פעמים ולא ענית". התעכבתי עם הקצין על המשפט האחרון. מי שמכיר אותי יודע שאני לעולם לא מכבה את הטלפון הנייד, ושאם מישהו מתקשר כשאני עסוק אני תמיד חוזר אליו בהמשך. בכל אופן, הדבר החשוב ביותר שקרה הוא שדובר ממשלת ירדן אמר שמנהלת הביטחון הכללי בוחנת הקלות לנוסעים המבוקשים בעניין פשעי סייבר.

קראתי את הספר בזמן ההמתנה לא רק כדי לשעשע את עצמי, אלא כדי שקציני הביטחון יבינו באופן ישיר או בעקיפין, שהטרור המחשבתי שלהם וניסיונם להפחיד אותי לא יצליחו. רציתי שידעו שמצב רוחי טוב, ושאני נחוש לומר את כל האמת ורק את האמת. אני חושש רק לשלומם של עמיתיי. הם נדרשים לצנזר את עצמם, וזה מה שמחסל עיתונאות חופשית. מהעיתונאי נדרש לכסות את הידיעות. עליו להימנע ככל הניתן מלעמוד במוקד הידיעה. כולי תקווה שאשוב לעבודתי העיתונאית ושלאירוע זה לא יהיו כל השלכות.


דאוד כותאב הוא עיתונאי ופובליציסט ירדני-פלסטיני ותיק ובעל מוניטין ערבי ובין־לאומי. המאמר המלא פורסם באתר היומון הפאן־ערבי אל־ערבי אל־ג'דיד ב־14 במרץ 2022. תרגם מערבית: עמיר טאובר.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה