בעקבות מתקפת הטרור של החמאס ב־7 אוקטובר 2023, ניכרה מתיחות ביחסי מלזיה עם ארצות הברית. זאת במידה רבה בשל סירובו של ראש ממשלתה אנואר אבראהים לגנות את החמאס, לשנות את המדיניות האוהדת כלפיו ולהגדירו ארגון טרור. ואולם, נראה שכניסת הנשיא טראמפ לבית הלבן נתפסת על ידי מלזיה כהזדמנות לפתוח דף חדש ביחסים עם ארצות הברית.
מלזיה בירכה על התוכנית האמריקאית לסיום המלחמה ברצועת עזה, וייתכן שתבקש עתה גם להגביר מעורבות במזרח התיכון לרבות בסבך העזתי, תוך הדגשה כי דווקא קשריה עם הנהגת חמאס יכולים לסייע בידה לתרום לקידום התוכנית האמריקאית לסיום המלחמה.
אישור של תוכנית הנשיא טראמפ להפסקת אש ברצועת עזה ולהסדרת “היום שאחרי" על ידי מועצת הביטחון, תוארה על ידי מלזיה כצעד בכיוון הנכון לסיום המלחמה בעזה. ולא רק, שר החוץ המלזי אמר כי אם תוזמן מדינתו להשתתף ב"כוח הייצוב הבין־לאומי" (ISF) שיוקם על פי התוכנית, היא תבחן את הנושא בגישה זהירה לרבות התייעצויות עם מדינות מוסלמיות וערביות וכן עם מדינות באזורה לפני שתקבל החלטה בנושא.
משתמע מדבריו כי הגישה הזהירה מתחייבת מכיוון שמדובר בכוח שונה מכוחות שמירת שלום רגילים הפועלים מטעם האו"ם, כוח שיש לו את תנאיו הוא, לרבות מעורבות וסיוע בפירוז עזה.
עד לא מכבר היה קשה לדמיין עמדה מלזית המברכת על תוכנית אמריקאית לסיום המלחמה בעזה ובעיקר נכונות לבחון אפשרות להצטרף ל"כוח הייצוב הבין־לאומי" האמור גם לפעול לפירוז הרצועה ולפירוק הקבוצות החמושות מנשקן.
מלזיה לא גינתה, ולו במילה, את מתקפת החמאס… אנשי ארגון הטרור אף תוארו על ידי ראש הממשלה כ'לוחמי חופש’
יוטעם כי מאז מתקפת הטרור שביצע החמאס ב־7 באוקטובר ועד לפני מספר חודשים כמו הוטל צל על יחסי מלזיה עם ארצות הברית, ולא בכדי. מלזיה לא גינתה, ולו במילה, את מתקפת החמאס. ראש ממשלתה אנואר אברהים אף התקשר ימים מעטים לאחריה לראש הלשכה המדינית של החמאס והביע תמיכה בלתי־מתפשרת בעם הפלסטיני. אנשי ארגון הטרור אף תוארו על ידו "לוחמי חופש".
מנגד, הפעילות הצבאית של ישראל ברצועת עזה גונתה שוב ושוב באופן חריף במיוחד. כך גם הביע אנואר התנגדות ללחצים המופעלים עליו לטענתו מצד ארצות הברית לשנות את עמדתו ובכלל זאת להגדיר את חמאס כארגון טרור. ניסיונות מצד כלי תקשורת מערביים לעמת אותו עם הימנעותו מגינוי מתקפת החמאס, נהדפו על ידו, לרבות בטענה כי השיח במערב מוטה במובהק לטובת ישראל.
דף חדש בדרום־מזרח אסיה
על רקע זה ניתן היה להבחין בהדרגה בעניינו של ראש הממשלה המלזי בניצול כניסתו של טראמפ לבית הלבן לפתיחת דף חדש ביחסי שתי המדינות. הזדמנות ייחודית נקרתה לפניו בשיתוף פעולה שנוצר בינו, כיו"ר התורן של ארגון מדינות דרום־מזרח אסיה (ASIAN, להלן אסיאן), לבין הנשיא טראמפ למען השגת הסכם הפסקת האש בשלהי יולי בין תאילנד לקמבודיה לאחר מספר ימי קרב בגבולן המשותף, שהמחלוקת לגבי סימונו מובילה עשרות שנים לאחור.
מהלך משותף זה תרם ככל הנראה לקידום מערכת יחסים אישית בין טראמפ לעמיתו המלזי ולהערכה הדדית בין השניים. ראש ממשלת מלזיה לא החמיץ הזדמנות למנף את ההצלחה, והזמין את הנשיא האמריקאי לפסגת אסיאן באוקטובר, גם כדי להשתתף בטקס חתימה על מה שהוגדר כהסכם שלום בין תאילנד לקמבודיה; צעד המשך להסכם הפסקת אש.
מלזיה המארחת קצרה פירות מהזמנת טראמפ: היא חתמה עם ארצות הברית על הסכם סחר נרחב ועל הסכמה בדבר העלאת רמת שיתוף הפעולה האסטרטגי ביניהן. לא נראה שהקשיים העולים עתה במימוש ההסכם בין תאילנד לקמבודיה יקרינו לשלילה על ציר יחסי ארה"ב-מלזיה.
מעבר לאינטרס המובהק והמובן להשיב למסלולה מערכת יחסים שנפגעה עם מעצמת־על ארצות הברית, מה גם שרבה השפעתה בדרום־מזרח אסיה, אפשר כי המוטיבציה המלזית מבטאת גם עניין גובר במעורבות באזורנו, בדגש עתה על המכלול העזתי, גם כדי לחזק את מעמדה בזירה הבין־לאומית. כך הזדרזה מלזיה להביע את תמיכתה בתוכנית האמריקאית לסיום המלחמה בעזה זמן קצר לאחר שפורסמה.
אפשר גם שנשיא אינדונזיה פראבואו סוביאנטו כמו סימן למנהיג המלזי שגם מדינה מוסלמית רחוקה יכולה להימנות עם המדינות הנתפסות כשותפות הלכה למעשה של הממשל האמריקאי במאמץ לסיום המלחמה בעזה.
עם זאת, אנואר מצא צורך להסביר מדוע הוא לא נמנה עם משתתפי פסגת שארם א־שיח'. לדבריו, לפסגה הוזמנו רק מדינות שהביעו תמיכה מלאה בתוכנית טראמפ, בעוד תמיכת ארצו כללה מספר הסתייגויות והתניות.
מתקבל הרושם כי מילזיה נוקטת בגישה גמישה המתאימה את עצמה לנסיבות המשתנות במטרה למקסם רווחים ולמזער סיכונים
הליכה זהירה בין הצירים
ניתן להציע עוד הסבר למוטיבציה המלזית לפתוח דף חדש ביחסים עם הממשל האמריקאי. זה שנים ההתנהלות המלזית במרחב האזורי והגלובלי מתוארת לא פעם כ־equidistant diplomacy, כלומר כ"דיפלומטיה של שמירת מרחק שווה" כפי שנהגה בימי המלחמה הקרה – ניווט ניטרלי ככל האפשר בין שתי המעצמות הגדולות: ארצות הברית וברית המועצות; ובמושגי ימינו הכוונה להתנהלות חסרת פניות בין ארה"ב וסין, המעצמות המובילות בתחרות על השפעה אסטרטגית במרחב האינדו־פסיפי.
מתקבל הרושם כי מדובר בגישה גמישה המתאימה את עצמה לנסיבות המשתנות במטרה למקסם רווחים ולמזער סיכונים. למשל, זה למעלה מעשור מלזיה מהדקת קשרים כלכליים עם סין במסגרת "יוזמת החגורה והדרך" (Belt and Road Initiative, BRI). הדבר לא מנע ממנה להצטרף לפני שנים אחדות ל־IPEF, יוזמה כלכלית אמריקאית לקידום שיתוף פעולה עם מדינות מרחב זה. ומנגד, אנואר מוביל עתה את ארצו להשתלבות מלאה בקבוצה הכלכלית של BRICS, זו שסין ורוסיה מתבלטות בהנהגתה.
וכך, גם באמצעות ארגון אסיאן, שפסגתו שימשה כאמור הזדמנות למפגן ידידות בין הנשיא האמריקאי לעמיתו המלזי, הוביל האחרון לפני חודשים אחדים לפסגה משולשת ראשונה מסוגה כאשר שתי הצלעות הנוספות הן: מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ (GCC) וסין. ואם לא די בכך, גם סין סייעה לראש הממשלה המלזי בהבאת תאילנד וקמבודיה לשולחן המשא ומתן.
טוב ליהודים?
האם היחסים המתהדקים בין מלזיה לממשל טראמפ משליכים על עתיד יחסיה של מלזיה עם ישראל? אומנם מעת לעת מלזיה מוזכרת בתקשורת כיעד פוטנציאלי למאמץ אמריקאי להרחבת "הסכמי אברהם", אך מלזיה ככל הנראה עדיין רחוקה משם.
נמשכת הרטוריקה הפרו־פלסטינית המובהקת והאנטי־ישראלית החריפה בשיח הפוליטי והציבורי במלזיה, בעיקר בקרב קבוצת הרוב המלאית-מוסלמית ולהבדיל מקבוצות המיעוט (כ־40% מהאוכלוסייה שמתוכם מתבלט המיעוט הגדול ממוצא סיני ואחריו זה ממוצא הודי) שכנראה אינן שותפות ללהט הפרו־פלסטיני והאנטי־ישראלי הרווח בקבוצת הרוב.
כמו כן, לא ניתן להבחין בהתבטאויות המעידות על קיומו של עניין מדינתי בכינון קשרים דיפלומטיים עם ישראל. עם זאת תצוין התבטאות מעניינת מהימים האחרונים של שר החוץ המלזי. בתשובה בכתב לשאילתה בפרלמנט לגבי עמדת מלזיה באשר למדינות מוסלמיות שנרמלו את יחסיהן עם ישראל, הטעים השר כי המדובר בצעד שהוא זכות סוברנית של כל מדינה וכי "כמדינה ניטרלית, מלזיה מכבדת החלטות אלה".
ייאמר כי על פי עמדתה הרשמית והעקבית של מלזיה בנושא הפלסטיני, מתחייבת הקמת מדינה פלסטינית עצמאית וסוברנית המבוססת על הגבולות שלפני 67' כאשר בירתה מזרח ירושלים.
אנואר טען כי ארצו מקיימת קשר עם הגוף הפוליטי של החמאס למען תמיכה במאמצי השלום, אך אינה מעורבת כלל בפעילויותיו הצבאיות
עם זאת, כפי שכבר נאמר, אפשר שמלזיה מבקשת בשלב זה להסתייע ביחסים המשתפרים עם ארצות הברית כדי להשיג מעורבות גוברת במזרח התיכון במסלול העובר דרך המכלול העזתי. נוכח ביקורת כלפיו במערב בשל פגישתו בקטר במאי 2024 עם משלחת של מנהיגי חמאס בראשות ראש הלשכה המדינית דאז אסמעיל הנייה, טען אנואר כי ארצו מקיימת קשר עם הגוף הפוליטי של החמאס למען תמיכה במאמצי השלום, אך אינה מעורבת כלל בפעילויותיו הצבאיות.
עוד אמר כי מנהיגי חמאס, שאותם הוא מכיר שנים, רואים בו חבר, דבר המעניק לו יתרון בניסיון להשיג שלום במזרח התיכון. לדבריו הוא אף ניסה לשכנע את הנייה להיענות לקריאות שלום, לקבל את עקרון שתי המדינות לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני ולהחליף את בני הערובה הישראלים, כהגדרתו, באסירים הפלסטינים.
בתגובה לכך אמר שגריר ארצות הברית במלזיה שהוא לא שמע כי מלזיה מציעה את עצמה כמתווכת במלחמה בעזה, והוסיף כי בה בעת שהמלזים אולי מצפים מארצות הברית לתוצאות ממשיות, חשוב גם לבחון במה מלזיה יכולה לתרום לטובת האזור והעם הפלסטיני.
אפשר כי עתה, כאשר קטר כבר הוכיחה, וטורקיה מוכיחה עתה, שאפשר למנף קשרים עם החמאס למעמד אזורי ומעבר לו, גם בנימוק של קידום התוכנית האמריקאית לעזה, מלזיה שוקלת ללכת בעקבותיהן באמצעות הקשרים המתהדקים עם ממשל טראמפ.
