צילום אילוסטרציה: Dennis Sparks, מתוך פליקר

הכירו את המומחית: יעל עשור

במסגרת המחקר שלי, נחשפתי באופן קבוע למקרים שהתחילו בטיפול לקוי בבעיית בריאות ונגמרו בחשש לשלילת תושבות. לכן החלטתי שאני מבקשת לפעול בכלים העומדים לרשותי כדי להביא תמונה ברורה לגבי מצבם של שירותי הבריאות במזרח ירושלים

הסיפור של שירין בשום צורה לא היה יוצא דופן. בסך הכול כאב בברך שהלך והחמיר, הלך והחמיר. היא ידעה שפיזיותרפיה אמורה לעזור מאוד לפתור את הכאב. אבל בסניף קופת החולים שלה באחת משכונות מזרח העיר, אמרו לה שהיא צריכה לקבוע את התור דרכם, ושאין כרגע תורים פנויים. ככה, במשך ארבעה חודשים. בינתיים, שירין כבר לא הצליחה לדרוך על הרגל. היא לקחה הרבה ימי מחלה מעבודתה בחברה קבלנית כמנקה באחד המוסדות האקדמיים במערבה של העיר. בסופו של דבר, הקבלן פיטר אותה. שירין ניצבה כעת בפני מצב בלתי־אפשרי: כיצד תעמוד בכל התשלומים על ביתה? והרי אם תחליט לוותר על תשלומים אלו, לא תהיה הוכחה בירוקרטית שקושרת אותה לתושבות במזרח ירושלים, ומעמדה הבירוקרטי במדינת ישראל עלול להיגזל. 

סיפור כמו זה של שירין (השם וכל פרט מזהה אחר שונו במאמר), שמתחיל בטיפול לקוי בבעיית בריאות ונגמר בחשש לשלילת תושבות, הוא כאמור אינו יוצא דופן במזרח ירושלים. אלו סיפורים שאני נחשפת אליהם כל העת מאז שהתחלתי במחקר הפעולה שלי על פערי בריאות במזרח ירושלים. 

את המחקר הזה התחלתי מתוך שיחה מקרית עם חבר העובד בארגון העובדים מען, שלו סניף פעיל מאוד במזרח ירושלים. הוא סיפר לי כבדרך אגב איך רבות מבעיות התעסוקה והתושבות במזרח העיר נובעות למעשה מליקויים חמורים בשירותי הבריאות בקהילה במזרח העיר. בעוד שעל פי חוקי מדינת ישראל כל מי שלו תושבות או אזרחות ישראלית אמור לקבל שירותי בריאות ברמה אחידה ואיכותית, בפועל ישנם פערי בריאות חמורים בין אוכלוסיות בארץ. אחד הפערים הבולטים ביותר הוא בין שירותי הבריאות שניתנים במזרח ירושלים ובמערבה. בעוד שבמערב ירושלים לכל קופה יש בין 13-5 מרכזים להתפתחות הילד, 6 מרכזי בריאות האישה ו־6 תחנות לבריאות הנפש, במזרח ירושלים, שבה חיים 38% מתושבים העיר (הנתונים מתוך קורח, מ' וחושן מ', 2020. "על נתונייך ירושלים". מכון ירושלים למחקרי מדיניות) יש מרכז ציבורי אחד להתפתחות הילד, שני מרכזים של מאוחדת ומרכז אחד לכל אחת מהקופות האחרות, מרכז אחד לבריאות האישה (במערב העיר שלושה מרכזים של כללית ומרכז אחד לכל אחת מהקופות האחרות, ואילו במזרחה יש מרכז אחד של כללית ואחד פרטי) ומרכז אחד לבריאות הנפש לבגירים, ואין כלל מענה לילדים בתחום בריאות הנפש. פער משמעותי נוסף הוא בין אופיים של שירותי קופות החולים במזרח ירושלים ליתר הארץ, הנובע מהפעלתם בידי זכיינים שלהם אינטרס ליצירת רווח כלכלי ולא ישירות על ידי הקופות. כמו כן, מדדי תחלואה הקשורה לקיום אורח חיים בריא ורפואה מונעת כגון מחלות לב וסוכרת מצביעים על אחוזי תחלואה יוצאי דופן במזרח ירושלים בהשוואה למערב העיר. לבסוף, היעדרם של דפי מידע בערבית באתר משרד הבריאות ובחלק מאתרי קופות החולים מגביל את יכולתם של תושבי מזרח ירושלים, אשר ברובם אינם דוברי עברית ואנגלית, לברר מידע על זכויות ועל טיפולים המגיעים להם וכן להגיש תלונות לנציבי קבילות הציבור במשרד הבריאות ובקופות החולים. 

בתוך מציאות זו החלטתי שאני מבקשת לפעול בכלים העומדים לרשותי כדי להביא בפנינו תמונה ברורה לגבי מצבם של שירותי הבריאות במזרח ירושלים. תמונה שבתקווה לא תוכל להשאיר גם את מוסדות המדינה אדישים. הכלים העומדים לרשותי הם הכלים של מחקר ושל אקטיביזם, שאותם רכשתי לאורך דרכי עד כה. במשך חמש שנים, ניהלתי מיזם בשם "התו החברתי", שמטרתו הפעלת לחץ צרכני כדי להבטיח שבעלי עסקים ישמרו על זכויות עובדיהם. במקביל לכך, עסקתי גם באיגוד ובהתארגנות של קהילות במרחב הפוליטי-מפלגתי. לאחר מכן, פניתי ללימודי דוקטורט באנתרופולוגיה באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). מחקר הדוקטורט שלי נערך בתחום שנקרא אנתרופולוגיה רפואית, והוא עוסק בהיבטים התרבותיים והחברתיים של עולם הרפואה. המחקר עסק באידיאלים האתיים שמעצבים את אופן עבודתה של ועדת סל התרופות בישראל, וכלל עבודת שדה של מעל 16 חודשים עם מנגנוני ועדת הסל השונים ועם האנשים המעורבים בה. 

במסגרת מחקר הדוקטורט שלי, למדתי את ההגיונות הביורוקרטיים העומדים בבסיס המערכת הרפואית בישראל. כך, כששמעתי מאותו חבר על מצבם של שירותי הבריאות בקהילה במזרח ירושלים, ביקשתי לרתום את הידע הזה שפיתחתי לטובת שיפור המצב במזרח העיר. בשלב ראשון, ערכתי מחקר פיילוט שכלל ראיונות עם תושבות ועם תושבי מזרח ירושלים ועם אנשים שבעבודתם יש להם נגיעה לתחום הבריאות במזרח ירושלים, וזאת כדי לערוך מיפוי ראשוני לגבי החסמים המרכזיים שמזהים אנשים ונשות מזרח ירושלים בבואם לקבל שירות רפואי בסניפי קופות החולים. לאחר מכן, בשיתוף עם עמותת מען, בניתי כמה דפי הדרכה לגבי התמודדות עם כמה ממצבי הבריאות שזיהינו בתור מועדים במיוחד להידרדרות בשל אותם חסמים: מחלות כרוניות, פציעות עבודה והיריון ולידה. לפני כשנה עבר הפרויקט לשלב פעולה אחר, וייסדתי את הפורום לצמצום פערי בריאות במזרח ירושלים. הפורום הוא איגוד של כמה ארגונים (רופאים לזכויות אדם, עיר עמים, מרכז עטאא, לדעת לבחור נכון, עמותת מען) שלכולם נגיעה לסוגיות של בריאות במזרח ירושלים וכולם שותפים לראייה שניתן וראוי להביא לתושבי מזרח ירושלים שירותי בריאות באותה רמה ובאותה זמינות כפי שמתקיים במערב העיר. במסגרת הפורום אנחנו פועלים במגוון כלים מול משרד הבריאות ומול המשרד לענייני ירושלים לטובת קידום מטרות אלו. במסגרת הכתיבה שלי בפורום לחשיבה אזורית, אשתדל לחשוף בפני הקוראות והקוראים היבטים לגבי מערכת הבריאות בין מזרח ומערב ירושלים, בין ישראל ופלסטין ובין אזרחיה היהודים והפלסטינים של מדינת ישראל.

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה