צילום: רויטרס
כוחות הביטחון מגיעים לבית שרוף בקיבוץ בארי, 17 באוקטובר 2023 (צילום: רויטרס)
Below are share buttons

הערות על המצב

רק עתה, במרחק של יותר משבוע מן האירועים, אני יושב וכותב ולו מתוך ניסיון לעשות סדר בתחושת הכאוס שניהלה את מוחי, את גופי ואת נפשי. לצד זאת ותוך כדי כך שהלחימה נמשכת, שומה עליי להדהד את קול הביקורת. וגם אם לפעמים אשמע נחרץ, דעו כי כל מילה נכתבת כאן מתוך ענווה וספקנות

שום דבר לא יהיה ולא צריך להיות כפי שהיה לפני השבת השחורה של ה-7 באוקטובר. מהזוועה הנוכחית ניתן להתקדם בשני כיוונים מנוגדים: התהום שאולה או לעבר מפנה פוליטי ובסוף – גם שלום. כן, שלום. במרחק של שבוע וקצת מהשבת השחורה, להלן מחשבות ראשונות מביתי אשר בירושלים.

אפתח ואומר את המובן מאליו, שבכל זאת צריך להיאמר: חמאס אינה לגיטימית. מעשי חמאס בדרום הם פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וטבח באוכלוסייה אזרחית בשיטות נאציות-דאעשיסטיות. המראות ותיאורי הזוועה אינם נתפסים. רצח המוני של נשים, זקנים וטף, מחיקת יישובים, חטיפה, עינויים, התעללות, אונס ועוד. מדובר ברוע טהור שיש לגנותו בצורה הברורה ביותר. בלי הקשר, בלי מורכבות, ללא רלטיביזם מוסרי, שכן גם הכיבוש הישראלי והמצור על עזה אינם מצדיקים רשע שכזה. כל מי שמבצע פשעים נגד האנושות מאבד את הזכות להיקרא אדם ולהשתייך למשפחת העמים – נקודה.

האסון שקרה יכול לחזק את הנחות המוצא הקיימות בישראל מימין ומשמאל. בקצרה, איש ימין יאמר: "הרי תמיד ידענו שהם רוצים להורגנו – והרי ההוכחה". למולו, יאמר איש שמאל: "הרי תמיד אמרנו שמוכרחים להפסיק את הכיבוש והמצור ולחתור לפתרון מדיני. תמיד הזהרנו מהזוועה – והרי ההוכחה". ייתכן שיש אמת בשני הטיעונים, אך נוכח האימה, על כל אדם חושב – ובכלל זאת מי שעוסק בסכסוך וביחסי יהודים-ערבים בארץ – להתבונן פנימה ולבחון מחדש את הנחות היסוד שלו עצמו. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נכנס לעידן חדש, שעוד לא בשלה השעה להבינו לאשורו.

עם זאת, כל עוד המוזות שותקות – התותחים רועמים. רק עתה, במרחק של יותר משבוע מן האירועים, אני יושב וכותב ולו מתוך ניסיון לעשות סדר בתחושת הכאוס שניהלה את מוחי, את גופי ואת נפשי. לצד זאת ותוך כדי כך שהלחימה נמשכת, שומה עליי להדהד את קול הביקורת. וגם אם לפעמים אשמע נחרץ, דעו כי כל מילה נכתבת כאן מתוך ענווה וספקנות, וכי בסוף כל משפט מוצבים יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

בשורות הבאות אנסה לתמלל את המציאות ולהסבירה, אך אין בהן ולא כלום עם הצדקת אירועי העוטף שכן רוע מוחלט יש לגנות ללא כחל וסרק ובכל פה.

סוגיית החטופים והשבויים

יש לעשות כל מאמץ להחזרת החטופים. זהו צו השעה. הסביר זאת היטב יגאל כרמון, הנשיא והמייסד של מכון המחקר ממר"י, כמו גם מומחי ביטחון נוספים. על ישראל ליטול יוזמה ולהודיע קבל עם ועולם שהיא נכונה לשחרר את כל האסירים הביטחוניים המוחזקים בבתי הכלא הישראליים תמורת כל השבויים והחטופים. אנחנו חייבים זאת לבני ולבנות עמנו, לזקנים ולטף, לנשים ולגברים המוחזקים כעת בידי חמאס. אנחנו חייבים זאת גם למשפחותיהם ולעצמנו כעם. והיה ותסרב חמאס להצעה – ידע העולם, ידעו משפחות החטופים, ידע העם היושב בציון וידעו משפחות האסירים הפלסטינים כולן כי ישראל הציעה עסקה לשחרורם – וחמאס סירבה. לאחר מהלך שכזה, תהיה ישראל "חופשית" יותר לנהל את המערכה נגד חמאס.

חשוב לציין כי ברגע מסוים בחיי הכרתי את יגאל כרמון (אל״מ במיל') מקרוב. מדובר באיש ביטחון ומודיעין עתיר ניסיון ששימש כיועץ לענייני לחימה בטרור עבור שני ראשי ממשלה. בעיתו, נחשב כרמון למתנגד חריף ביותר של תהליך אוסלו, ולאורך השנים הציג עמדות ניציות וימניות, מה שמעניק משנה תוקף נוסף לדבריו.

ייתכן כי בימים הראשונים שלאחר השבת השחורה נוצר חלון הזדמנויות לשחרור הילדים, הנשים והזקנים החטופים שפוספס. מבלי להיכנס לאמיתות הדברים, מנהיגות חמאס טענה כי חטיפת האזרחים לא הייתה אלא תקלה שבוצעה על ידי פלגים אחרים, שלא לומר אספסוף, אשר חצו את הגדר לאחר כניסת כוחות חמאס. גם מחבלי חמאס חטפו אזרחים רבים, בין אם כחלק מתוכנית מקורית סדורה או מתוך ניצול בוטה של הצלחה בהעדר התנגדות צבאית משמעותית בגזרה. כך או אחרת, כבר בשלב מוקדם לאחר האירוע, ביקשה חמאס להתנער מן התדמית הדאעשיסטית שדבקה בה נוכח חטיפה סיטונית של אזרחים. בשלב זה, ובטרם החלה ההפגזה הישראלית המסיבית על עזה, ניתן היה לנצל את רצונה של חמאס לשיפור תדמיתה ולהגיע לעסקה מהירה לשחרור ילדים, נשים וזקנים בעבור אסירים ביטחוניים בעלי פרופיל דומה. הרגע הזה ככל הנראה חלף עם תחילת ההפצצות המסיביות, וכעת, ככל שהדבר עדיין אפשרי – יהיה צורך במו״מ מורכב יותר בתיווך בין־לאומי כדי להגיע לעסקה כוללת.

אסור לאפשר כניסה קרקעית לעזה ללא מטרה ברורה, ללא אסטרטגיית יציאה וללא מחשבה על כיצד תיראה הרצועה ביום שאחרי

בצד הלחץ הציבורי, דומה כי הטון הממשלתי בנוגע לגורל החטופים מתחיל להשתנות. אך אל לנו לשכוח את התבטאויותיהם הנחרצות וערלות הלב של בצלאל סמוטריץ׳ ושל צחי הנגבי, שחרצו את גורל החטופים בפה ובמעשה – הן בהבעת זילות מוחלטת בחייהם של תושבי העוטף והן בהפקרתם הממשית.

"לכבוש את עזה ולמוטט את שלטון החמאס"

אסור לאפשר כניסה קרקעית לעזה ללא מטרה ברורה, ללא אסטרטגיית יציאה וללא מחשבה על כיצד תיראה הרצועה ביום שאחרי.

לאחר פיגועי 9.11 כבשה ארה"ב את אפגניסטן ואת עיראק כדי להילחם בטרור ולשנות את המשטר במדינות הכבושות. המהלך נצרב ככישלון מהדהד: תנועת הטליבאן שולטת כעת באפגניסטן, עיראק נקרעה לגזרים ועל חורבותיו של ארגון אל־קאעדה הוקם דאעש האכזר פי כמה. הבו לי דוגמה אחת מן העשורים האחרונים להצלחה של כוח כובש חיצוני להשתלט על שטח זר ועוין המאוכלס בצפיפות ולהחליף בו את המשטר בהצלחה. מהלך מסוג זה כמעט תמיד נידון לכישלון וגורר אחריו אסון הומניטרי בקנה מידה אדיר לכובשים ולנכבשים כאחד.

בחזרה אלינו. ברצועת עזה חיים שני מיליון בני אדם. מתוכם חמאס מחזיק בעשרות אלפי לוחמים מאומנים המצפים לכוחות צה"ל בעיר תת־קרקעית מבוצרת. גם אם כיבוש הרצועה אפשרי מבחינה צבאית, מחיר הפלישה עצום ומטרתו אינה ברורה כל צורכה.

סביר להניח שכניסה קרקעית נמהרת לשטח הרצועה ללא אסטרטגיית יציאה וללא חשיבה על ״היום שאחרי״, משמעה דשדוש ארוך טווח של חיילי צה"ל בבוץ העזתי. מהלך שכזה ישחק לידי חמאס, ואל לנו לחזור על טעויות העבר. נוסף על כך, שלא יהיה ספק כי בשולי קריאותיהם של אחדים מאנשי הצבא דוגמת יעקב עמידרור ואפי איתם ממתינים בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר עם תוכנית סדורה להתנחלות מחודשת בעזה.

המשבר ההומניטרי בעזה

"מלחמת האין ברירה" של ישראל בחמאס תוביל לפגיעה בלתי־נמנעת באזרחים, אך אסור שזו תהיה מטרתנו מלכתחילה. בדברי הגינוי הברורים נגד פשעי חמאס, כתב חברי הסוציולוג הפוליטי אמיר פאח׳ורי כי "המוסר האנושי אינו ניתן לחלוקה. להתנגדות לטבח שהתרחש ביום שבת השחור צריכה להתלוות התנגדות נחרצת לא פחות לפשעים המבוצעים והמתוכננים להתבצע ברצועת עזה […] אי־אפשר לאחוז במוסר האנושי ביד אחת ולהכות בו ביד השנייה".

על פי נתוני משרד הבריאות בעזה, מאז החלה המלחמה ב־7 באוקטובר ונכון ליום ראשון ה-15 באוקטובר בשעה 19:00, נהרגו ברצועת עזה כ־2,670 בני אדם – מאות רבות מהם ילדים וילדות. מתוך כ־9,600 פצועים, רובם המכריע של הנפגעים הם אזרחים חפים מפשע. נכון לכתיבת שורות אלו, אין מים זורמים ברצועה ומיליון אזרחים הצטוו על ידי ישראל להתפנות מבתיהם.

כתישת עזה עד דק נולדה מכישלון, ונידונה לכישלון. דומה כי בהתנהלותו נתניהו מבקש לכסות על כישלונו המחריד בנהרות של דם. מטרתה של טקטיקת הכתישה היא להסיט את מרכז הכובד אל מניין הרוגים במצג שווא של איזון חסר פרופורציות, על דרך "ההיגיון" שלפיו "אם הרגו לנו אלף – נהרוג להם שלושת אלפים או עשרת אלפים". מדובר ברעיון פסול מיסודו. לא יוצאים למלחמה מתוך תאוות נקם. אדרבה, מלחמות מנצחים מתוך שיקול דעת ובהצבת מטרות אסטרטגיות מוגדרות שמהן נגזרת שיטת פעולה המביאה בחשבון גם את היום שאחרי.

על ישראל לרתום כעת את ההצדקה המוסרית ואת הקשב הבין־לאומי הנוכחיים שהיא זוכה להם נוכח הזוועות שספגה מידי חמאס להקמת קואליציה אזורית ובין־לאומית בהשתתפות מדינות ערב ומעצמות המערב, כך שיחדיו יבודדו את חמאס. במקביל לכך, יש לבנות אלטרנטיבה לשלטון החמאס ברצועה. אין פתרון אחר. כתישה חסרת הבחנה של עזה שוחקת את ההצדקה המוסרית הבין־לאומית שישראל "נהנית" ממנה כעת. המראות הקשים המתועדים בימים אלו מהרצועה כבר משפיעים על הטון הבין־לאומי שהולך ומשתנה, וייתכן כי בימים הקרובים יעצור העולם מתמיכתו בישראל.

המזרח התיכון שימש תמיד זירה למשחקי כוח בין מעצמות. סין, רוסיה וגם איראן כבר ב"מגרש". ארה"ב השמיעה קול חד וברור ואף הציבה נושאת מטוסים באזור כדי להרתיע את חזבאללה. במצב עניינים זה, יש לרתום את הסעודים (שכבר הקפיאו את מגעיהם עם ישראל על רקע כתישתה את עזה), את המצרים ואת הירדנים למהלך אזורי בהשתתפות נאט"ו (כולל טורקיה, ארה"ב) והאיחוד האירופי.

המשך כתישת הרצועה יסכל מהלך נרחב שכזה, ועשוי בסבירות גבוהה להוביל להצתת זירות עימות נוספות בגבולות הגדה (לרבות בגבול ירדן), במזרח ירושלים ובתוך ישראל – ואף לסכן את יהודי התפוצות.

כעת ישראל אינה בצד היוזם אלא מגיבה לפעולות היריב. חמאס מכתיבה עבור ישראל את המהלכים ואת קצב התגובה. מחבלי הארגון מצפים לחיילי צה"ל בתוך הרצועה לאחר שהתכוננו היטב לפלישה. כדי למוטט את שלטון חמאס מוטב לישראל לעצור, להסדיר נשימה ולהשיב לעצמה את שיקול הדעת ואת היוזמה, במיוחד על רקע הצהרות הרהב החלולות שנשמעות כעת מכל עבר. יש לקוות שהקברניטים לכל הפחות מודעים לכך.

מבין הבודדים שהזהירו בשנים האחרונות באופן ברור ועקבי ממחדל מסוג זה, מזדהרת דמותו של האלוף במיל' יצחק בריק, שהסביר באופן מנומק מדוע מוטב לישראל להסתפק בשלב זה במכות כירורגיות ולחדול מן העיסוק בכיבוש עזה ובמיטוט החמאס.

חמאס

"… ושיא האבסורד: אם נסתכל על זה לאורך השנים, אחד האנשים המרכזיים שתרמו להתחזקות חמאס זה ביבי נתניהו, עוד מהקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה […]"
ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין בריאיון מ־2013

חמאס נקטה בפעולה אכזרית ומזוויעה בהיקף בעל השלכות אסטרטגיות. תגובה לא־נכונה מצד ישראל עשויה לזכות את חמאס בניצחון מדיני שיתווסף להצלחתה הצבאית. המונים בעולם הערבי ובקהילות מוסלמיות במערב כבר יוצאים לרחובות ומפגינים סולידריות עם הצד הפלסטיני. המשך כתישתה העיוורת של עזה עשוי למוטט את מערך היחסים האזוריים של ישראל, חדשים וישנים כאחד. פלסטינים תושבי עזה לא היו מוכנים לשחק עוד את תפקיד האנדרדוג האזורי הנצחי שייעד להם נתניהו. בפעולתה המחרידה, מוטטה חמאס את הקונספציה הישראלית השלטת לגבי "ניהול הסכסוך" ואת האפשרות לעקוף את הסוגיה הפלסטינית בדרך להשתלבות במרחב.

כאן המקום להבהיר – חמאס אינה דעאש, ועזה אינה מוסול. בשנים האחרונות קראתי אינספור מחקרים ועדויות על תנועה זו (מחצית מעבודת הדוקטורט שלי עוסקת בה ממש), שמהם עולה באופן שנראה כעין קונצנזוס כי חמאס אינה רק קבוצה ממוסדת עם היררכיה פנימית. למעלה מכך, מדובר בנושאת הדגל האידאולוגי של הזרם הדתי-לאומי של התנועה הלאומית הפלסטינית.

חמאס הוקמה בזמן האינתיפאדה הראשונה מתוך תנועת ״האחים המוסלמים״ שהתבססה בקרב ערביי הארץ עוד בשנות השלושים וארבעים של המאה שעברה. בדומה לתנועות דתיות-לאומיות אחרות, חמאס מעניקה תשתית שעוטפת את האדם, את המשפחה ואת הקהילה בכל שלבי החיים – מהלידה ועד המוות – ובכלל זאת מספקת מענים למערכת החינוך, לאוניברסיטה, למסגדים ולאינספור ארגונים, איגודים ומועדונים מקצועיים.

במאה הנוכחית, עברה חמאס תהליך פוליטיזציה עקבי, שאפה להשתלב בסדר האזורי הקיים ואף זכתה להצלחה חלקית על ידי שילוב בין אלימות ופוליטיקה. מאז השתתפותה בבחירות ב־2006 ועד מסמך העקרונות שפרסמה התנועה ב־2017, ביקשה חמאס להתמסד. ביטול הבחירות הפלסטיניות ב־2021 היה ככל הנראה נקודת מפנה באסטרטגיית התנועה, מה שהוביל בשעתו לאירועי "שומר החומות".

כעת, לאחר השבת השחורה, עתיד החמאס לוט בערפל. מן הצד האחד, הוכיחה חמאס כי בניגוד לרשות הפלסטינית היא לעולם לא תהפוך ל"קבלן הכיבוש" של ישראל – ונשאה בגאון את דגל המאבק המזוין שנזנח זה מכבר על ידי פתח-אש"ף והרש"פ. היעדר הלגיטימציה השלטונית של הרש"פ בקרב פלסטינים, בשילוב עם המכה הניצחת שהמיט הארגון על ישראל בשבוע שעבר, עשויות להכשיר את חמאס כגוף המוביל של התנועה הלאומית הפלסטינית.

במאה הנוכחית, עברה חמאס תהליך פוליטיזציה עקבי, שאפה להשתלב בסדר האזורי הקיים, ואף זכתה להצלחה חלקית על ידי שילוב בין אלימות ופוליטיקה

מן הצד השני, חמאס אחראית לפשעי מלחמה, לפשעים נגד אנושות ולזוועות שבוצעו נגד אזרחים ישראלים בעוטף עזה. מדובר בכתם מוסרי שדבק בתנועה ובמאבק הלאומי הפלסטיני באופן בל יימחה. מעשיה האיומים עשויים להביא לבידודה ואף להקאתה ממשפחת העמים. מכאן, שעלינו לפעול בכל כוחנו למימושה של האפשרות השנייה ולדאוג לכך שהכתם המוסרי שדבק בחמאס לא ידבוק גם בנו. עלינו להילחם בחמאס תוך שמירה על עליונות מוסרית ולפעול על פי דיני המלחמה כדי שלא לדמות לאויבינו. בד בבד, עלינו להושיט יד לשותפים הפלסטינים המתונים שעתידים למשול ברצועה ביום שאחרי חמאס.

ממשלת ישראל

לממשלה הנוכחית אין מנדט להוביל את ישראל במלחמה. מובן שיש להמשיך במהלך נגד חמאס, לשמור על המרחב הישראלי נקי ממחבלים ולרכז את המאמץ להשבת השבויים והחטופים.

עם זאת, בממשלת ישראל הנוכחית יושבים עבריינים מורשעים, מושחתים, פנאטים דתיים וכהניסטים קיצוניים שבמשך השנה האחרונה קרעו את העם לגזרים. עוד יגיע הזמן לבוא חשבון עם כל אחד ואחת מחברי ממשלת המחדל הנפשעת שאחראית לגודל האסון ולכישלון הצבאי החמור ביותר בתולדות המדינה. היקפו וגודלו של המחדל בלתי־נתפסים, וככל שנוקף הזמן הולכות ומצטברות עדויות נוספות להתעלמות הדרג המדיני מהתרעה מודיעינית שהגיעה לכאורה ממצרים, להתעלמויות מאינספור אזהרות מבית, להחלשת הצבא, להעברת כוחות צבא גדולים לשמירה על מתנחלים בגדה, לחוסר תפקוד מוחלט של מערכות המדינה והצבא בזמן אמת ועוד.

האשם המרכזי בכל זאת הוא בנימין נתניהו, אשר עומד בראש המדינה ברצף ב־15 השנים האחרונות (כמעט). למן שנת 1996, פועל נתניהו בעקביות לשיסוי ולפיצול הקבוצות שמרכיבות את החברה הישראלית. מאז שנת 2015, הגדיל הלז לעשות ופתח במלחמה גלויה נגד רשויות המדינה. מאז, הוא פועל ללא לאות להחלשת מנגנוני החברה האזרחית והמדינה (לרבות רשויות החוק) ולפירוק הסולידריות החברתית. במעשיו, פגע פגיעה אנושה בחוסן הלאומי, בשגשוג וביכולתה של המדינה להגן על אזרחיה. בריאיון שהעניק לאייל קיציס לפני כמה שנים, ביקש נתניהו להיזכר כ"שומר ביטחון ישראל". לזוועתו, ייזכר דווקא כמי שהפקיר את ביטחון ישראל בידי טרוריסטים צמאי דם.

לממשלה הנוכחית אין מנדט להוביל את ישראל במלחמה. מובן שיש להמשיך במהלך נגד חמאס, לשמור על המרחב הישראלי נקי ממחבלים ולרכז את המאמץ להשבת השבויים והחטופים.

לדברי ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, דיבר נתניהו רבות על איום הגרעין האיראני – אך בפועל עשה מעט. בשנות שלטונו של האחרון, הלך והתבסס בגבול הצפון איום קיומי קונבנציונלי של ירי טילים מסיבי החולש על כל שטחי מדינת ישראל. כיום איום זה לופת את ישראל בצווארה. תחת שלטון נתניהו, העמיקו שותפיו הטבעיים מהציונות הדתית בעיוורונם המשיחי את הכיבוש הישראלי בגדה ובמזרח ירושלים. בתוך כך, פעל נתניהו ללא לאות לשיסוי, לפילוג ולהזנת מתחים בין־קהילתיים בתוך ישראל גופה בין מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילוניים, שמאלנים וימנים ויהודים וערבים.

כל זאת הביא לידי כך שכיום ישראל מוקפת באיומים – חמאס בעזה, חזבאללה בלבנון, חשש מתמיד מהתקוממות פלסטינית בגדה ובמזרח ירושלים שתזלוג לאלימות בין־קהילתית בערים ובמרחבים המשותפים ולחסימת צירי תנועה מרכזיים שיזרעו כאוס בכל שטחי מדינת ישראל. אל מול איום משולב זה, לאחר שנים ארוכות של שיסוי ופילוג יזומים, חסרה החברה הישראלית והיהודית את החוסן ואת הסולידריות הדרושים כדי להתאושש.

מטרתם הסופית המוצהרת של חלק מחברי הממשלה הנוכחית היא הקמת תאוקרטיה טוטליטרית על חורבות מדינת ישראל והקמת בית מקדש על חורבות מסגד אל־אקצא (לאנשים אלה הקדשתי את חצייה השני של עבודת הדוקטורט שלי, ומכאן שאני מכיר אותם היטב). בשנים האחרונות קראתי אותם, דיברתי איתם ונברתי בהררי מחקרים ועדויות בעניינם. הדרך ליישום הפרוגרמה הפוליטית שלהם, המגובה בתאולוגיה ובאידאולוגיה סדורות, מחייבת טיהור אתני של ארץ הקודש, אשר עשוי להוביל גם לרצח עם נגד האוכלוסייה הפלסטינית. תרחיש אימים זה יכול להתממש אך ורק בחסות כאוס מאורגן של מלחמה רב־זירתית הכוללת מלחמת אזרחים. לפיכך, אין תמה שזהו בדיוק הכיוון שאליו מנווטת כעת מדינת ישראל.

רצח עם וטיהור אתני

"לעולם לא עוד" הוא הציווי שלרגליו הוקמה מדינת ישראל להקמת מקלט בטוח ליהודים מפני רדיפות ופשעים נגד האנושות. למרבה הצער, בדיוק בכך כשלה מדינת ישראל בהובלת נתניהו. למען הישרדותה של מדינת ישראל, אל לנו להיות בצד שמבצע פשעים מסוג זה.

מספרים על האדמו"ר מקלויזנבורג, שאיבד את 11 מילדיו בשואה, כי בעת שהפטיר בשיחה על השואה, אמר שיכול היה להיות גרוע יותר. בני שיחו תהו הכיצד יכול היה להיות גרוע יותר מן הזוועות שפקדו את התקופה החשוכה ההיא. תשובתו הייתה יפה במיוחד נוכח עוצמתה המוסרית: "גרוע יותר היה אם אנחנו היינו הרוצחים".

לבד מן הכשל המוסרי, ביצוע טיהור אתני נרחב בגדה וברצועה אינו אפשרי. אך עצם הניסיון ימית אסון על מדינת ישראל. יש לומר זאת בבירור: ביצוע רצח עם בגדה ו/או בעזה יהיה סופה של מדינת ישראל.

על פי דיווחו של אביב טטרסקי, הפלגים הניציים המתנחליים מפמפמים שיח של רצח עם. לשיטתם, הפלסטינים הם נאצים ויש לחסלם במכת מנע באמצעות עלייה על יישוביהם בגדה. בחסות ההקלות הניתנות להם על ידי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, פלגים אלו מצטיידים בכלי נשק ויוצאים אל השטח. בשבוע שחלף מאז השבת השחורה, נרצחו בגדה 54 פלסטינים, רבים מהם מירי מתנחלי. כעת, בפתח עונת המסיק, יצאו הרשתות הכהניסטיות בקריאות למניעת מסיק עצי הזית של הפלסטינים, והרי אין למצוא (כמעט) משפחה פלסטינית כפרית בלא מטע.

בשבוע שעבר פורסם סרטון של ארגון בצלם שבו מתנחל מתועד בפולשו לכפר סוסיא. המתנחל הולך לעבר פלסטיני שניצב ממולו ויורה בבטנו מטווח מטר – בעוד שמאחוריו עומד חייל צה"ל ומסייע לו. בכפר פלסטיני באזור העיר שכם פשטו מתנחלים על מוסקים וחטפו אחד מהם למאחז, שם החזיקו בו מספר שעות. רשתות פלסטיניות במזרח ירושלים מלאות בסרטונים של שוטרים המכים פלסטינים ברחובות באלימות משולחת רסן (בימים האחרונים לבדם צפיתי באינספור סרטונים שכאלה). שוטרים מתועדים כשהם מנפצים טלפונים סלולריים ובפריסת מחסומים אקראיים סביב השכונות. אם מצב זה יימשך, הפלסטינים יגיבו. אינתיפאדה בגדה ובירושלים במקביל למלחמה עם חמאס עשויה לדחוף גם את חזבאללה לתקוף את ישראל. לאומנים דתיים משני הצדדים דוחפים להסלמה שכזו וניזונים ממנה. אך אנחנו כאנשים שמבקשים לחיות במדינה נורמלית, דמוקרטית ומשגשגת – צריכים לעשות הכול כדי למנוע זאת.

***

בדמדומי שלטונו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כמעט שהגיע להסכם שלום עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אך תאוות הבצע שלו גברה עליו – ועלינו. מייד עם עליית נתניהו, החל יו"ר הליכוד בפעם השנייה (הראשונה הייתה לאחר שנבחר לראשות הממשלה בעקבות רצח רבין) לפרק את הסכמי אוסלו ולמנוע כל אפשרות של פתרון מדיני.

במשך שנות שלטונו הארוכות קראנו אני וחבריי בעקביות לחתור לפתרון מדיני. הזהרנו, כי אינתיפאדה נוספת היא בלתי־נמנעת, שלא לעולם חוסן, שמי שחי על חרבו סופו שימות עליה. בהנהגתו של נתניהו, השתיקו אותנו בני ביתו ומלחכי פנכתו, כינו אותנו בוגדים וזלזלו בעמדותינו המקצועיות והערכיות. לבסוף, זלג הכיבוש ודיכויים של הפלסטינים לישראל בדמות ההפיכה המשטרית שפירקה את יסודות החברה והמדינה והסיטה אותנו לעבר מסלול מהיר להפיכת מדינת עולם שלישי.

רצועת עזה נתונה במצור ישראלי זה כ־18 שנה. במשך שנות שלטונו, עשה נתניהו כל שאל-ידו כדי להתעלם מבעיה זו ופעל במרץ לעידוד הפיצול הפלסטיני ולביסוס שלטון החמאס. כל זאת, למרות אינספור האפשרויות והפתרונות שעמדו לרשותו. אך היו גם מי שהצביעו על הכשלים. הגאולוג יוסי לנגוצקי מזהיר זה 15 שנה מקריסת המכשול בגבול עזה, ולפני כשנתיים קרא מפקד מעבר ארז שלמה צבאן להסיר את המצור, לפתוח את הרצועה ולאפשר למאות אלפי פועלים להיכנס ארצה, בזו הלשון: "אם לא נפתור את בעיית עזה – נרוץ מעימות לעימות", אך ממשלות נתניהו התעלמו.

***

אף שמעשי זוועה מלווים את ההיסטוריה האנושית, אין ולא יכולה להיות הצדקה לטבח, לאונס, לחטיפה ולטרור. גם היום זוועת מתרחשות ברחבי העולם, בתימן, בסוריה, בעיראק, במיאנמר, באוקראינה, בנגורנו קרבאך ובמקומות נוספים. הגם שלכל מקרה ישנו הקשר פוליטי וחברתי – אין זה אומר שהרג ומעשי הזוועה מוצדקים. זה כן אומר, בהחלט, שלו היינו מסיימים את הכיבוש וחותרים בנחישות למציאות שבה כל יושבי ויושבות הארץ חולקים אותה יחדיו תוך כבוד הדדי ושוויון זכויות, אלפים מבנינו ומבנותינו היו היום בני החיים.

אין מוצא מבעיית עזה זולת פתרון מדיני כולל ובר־קיימה. לשם כך יש להקים ברית מתונים שתילחם בכל אויבי השלום. נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר מוכנים להפקיר את המדינה, את החטופים ואת השבויים. הראשון מוכן לעשות כן למען טובתו האישית, ואילו האחרונים מוכנים לעשות כן כדי להקריב את כולנו למען השמדת עזה, הרחבת ההתנחלויות ומימוש חזונם המשיחי.

שנים ספורות לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקם האיחוד האירופי. פחות מעשור לאחר השואה, חידשה ישראל את יחסיה עם גרמניה. לאחר מלחמת יום כיפור, התקרבו מעט ישראל והערבים אלה לאלה. הערבים הרימו מעט את ראשם, הישראלים השפילו מעט את מבטם – ועיניהם נפגשו באמצע. כך, מתוך המפלה הקשה, התחולל בישראל מפנה פוליטי ונחתם הסכם שלום עם מצרים.

מוטב שלא למהר ולהספיד את האפשרות לחיים של שותפות ישראלית ופלסטינית בארץ הזו. אף שמן המקום הזוועתי שבו אנו עומדים כעת הדבר עשוי להישמע מופרך. הסיבה עיקרית לכך שאסור לוותר על האפשרות לשלום ולכבוד הדדי בין ישראלים ופלסטינים היא שוויתור זה משמעו ויתור על עתידה של מדינת ישראל.

למען עתידנו, חובה עלינו להגן על עצמנו.

למען עתידנו, חובה עלינו לייצר אלטרנטיבה לחיים, חיים המושתתים על חזון פוליטי של שותפות.

שום דבר לא יהיה ולא צריך להיות כפי שהיה לפני השבת השחורה של ה-7 באוקטובר. מהזוועה הנוכחית ניתן להתקדם בשני כיוונים מנוגדים: התהום שאולה או לעבר מפנה פוליטי ובסוף – גם שלום. כן, שלום. במרחק של שבוע וקצת מהשבת השחורה, להלן מחשבות ראשונות מביתי אשר בירושלים.

אפתח ואומר את המובן מאליו, שבכל זאת צריך להיאמר: חמאס אינה לגיטימית. מעשי חמאס בדרום הם פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וטבח באוכלוסייה אזרחית בשיטות נאציות-דאעשיסטיות. המראות ותיאורי הזוועה אינם נתפסים. רצח המוני של נשים, זקנים וטף, מחיקת יישובים, חטיפה, עינויים, התעללות, אונס ועוד. מדובר ברוע טהור שיש לגנותו בצורה הברורה ביותר. בלי הקשר, בלי מורכבות, ללא רלטיביזם מוסרי, שכן גם הכיבוש הישראלי והמצור על עזה אינם מצדיקים רשע שכזה. כל מי שמבצע פשעים נגד האנושות מאבד את הזכות להיקרא אדם ולהשתייך למשפחת העמים – נקודה.

האסון שקרה יכול לחזק את הנחות המוצא הקיימות בישראל מימין ומשמאל. בקצרה, איש ימין יאמר: "הרי תמיד ידענו שהם רוצים להורגנו – והרי ההוכחה". למולו, יאמר איש שמאל: "הרי תמיד אמרנו שמוכרחים להפסיק את הכיבוש והמצור ולחתור לפתרון מדיני. תמיד הזהרנו מהזוועה – והרי ההוכחה". ייתכן שיש אמת בשני הטיעונים, אך נוכח האימה, על כל אדם חושב – ובכלל זאת מי שעוסק בסכסוך וביחסי יהודים-ערבים בארץ – להתבונן פנימה ולבחון מחדש את הנחות היסוד שלו עצמו. הסכסוך הישראלי-פלסטיני נכנס לעידן חדש, שעוד לא בשלה השעה להבינו לאשורו.

עם זאת, כל עוד המוזות שותקות – התותחים רועמים. רק עתה, במרחק של יותר משבוע מן האירועים, אני יושב וכותב ולו מתוך ניסיון לעשות סדר בתחושת הכאוס שניהלה את מוחי, את גופי ואת נפשי. לצד זאת ותוך כדי כך שהלחימה נמשכת, שומה עליי להדהד את קול הביקורת. וגם אם לפעמים אשמע נחרץ, דעו כי כל מילה נכתבת כאן מתוך ענווה וספקנות, וכי בסוף כל משפט מוצבים יותר סימני שאלה מסימני קריאה.

בשורות הבאות אנסה לתמלל את המציאות ולהסבירה, אך אין בהן ולא כלום עם הצדקת אירועי העוטף שכן רוע מוחלט יש לגנות ללא כחל וסרק ובכל פה.

סוגיית החטופים והשבויים

יש לעשות כל מאמץ להחזרת החטופים. זהו צו השעה. הסביר זאת היטב יגאל כרמון, הנשיא והמייסד של מכון המחקר ממר"י, כמו גם מומחי ביטחון נוספים. על ישראל ליטול יוזמה ולהודיע קבל עם ועולם שהיא נכונה לשחרר את כל האסירים הביטחוניים המוחזקים בבתי הכלא הישראליים תמורת כל השבויים והחטופים. אנחנו חייבים זאת לבני ולבנות עמנו, לזקנים ולטף, לנשים ולגברים המוחזקים כעת בידי חמאס. אנחנו חייבים זאת גם למשפחותיהם ולעצמנו כעם. והיה ותסרב חמאס להצעה – ידע העולם, ידעו משפחות החטופים, ידע העם היושב בציון וידעו משפחות האסירים הפלסטינים כולן כי ישראל הציעה עסקה לשחרורם – וחמאס סירבה. לאחר מהלך שכזה, תהיה ישראל "חופשית" יותר לנהל את המערכה נגד חמאס.

חשוב לציין כי ברגע מסוים בחיי הכרתי את יגאל כרמון (אל״מ במיל') מקרוב. מדובר באיש ביטחון ומודיעין עתיר ניסיון ששימש כיועץ לענייני לחימה בטרור עבור שני ראשי ממשלה. בעיתו, נחשב כרמון למתנגד חריף ביותר של תהליך אוסלו, ולאורך השנים הציג עמדות ניציות וימניות, מה שמעניק משנה תוקף נוסף לדבריו.

ייתכן כי בימים הראשונים שלאחר השבת השחורה נוצר חלון הזדמנויות לשחרור הילדים, הנשים והזקנים החטופים שפוספס. מבלי להיכנס לאמיתות הדברים, מנהיגות חמאס טענה כי חטיפת האזרחים לא הייתה אלא תקלה שבוצעה על ידי פלגים אחרים, שלא לומר אספסוף, אשר חצו את הגדר לאחר כניסת כוחות חמאס. גם מחבלי חמאס חטפו אזרחים רבים, בין אם כחלק מתוכנית מקורית סדורה או מתוך ניצול בוטה של הצלחה בהעדר התנגדות צבאית משמעותית בגזרה. כך או אחרת, כבר בשלב מוקדם לאחר האירוע, ביקשה חמאס להתנער מן התדמית הדאעשיסטית שדבקה בה נוכח חטיפה סיטונית של אזרחים. בשלב זה, ובטרם החלה ההפגזה הישראלית המסיבית על עזה, ניתן היה לנצל את רצונה של חמאס לשיפור תדמיתה ולהגיע לעסקה מהירה לשחרור ילדים, נשים וזקנים בעבור אסירים ביטחוניים בעלי פרופיל דומה. הרגע הזה ככל הנראה חלף עם תחילת ההפצצות המסיביות, וכעת, ככל שהדבר עדיין אפשרי – יהיה צורך במו״מ מורכב יותר בתיווך בין־לאומי כדי להגיע לעסקה כוללת.

אסור לאפשר כניסה קרקעית לעזה ללא מטרה ברורה, ללא אסטרטגיית יציאה וללא מחשבה על כיצד תיראה הרצועה ביום שאחרי

בצד הלחץ הציבורי, דומה כי הטון הממשלתי בנוגע לגורל החטופים מתחיל להשתנות. אך אל לנו לשכוח את התבטאויותיהם הנחרצות וערלות הלב של בצלאל סמוטריץ׳ ושל צחי הנגבי, שחרצו את גורל החטופים בפה ובמעשה – הן בהבעת זילות מוחלטת בחייהם של תושבי העוטף והן בהפקרתם הממשית.

"לכבוש את עזה ולמוטט את שלטון החמאס"

אסור לאפשר כניסה קרקעית לעזה ללא מטרה ברורה, ללא אסטרטגיית יציאה וללא מחשבה על כיצד תיראה הרצועה ביום שאחרי.

לאחר פיגועי 9.11 כבשה ארה"ב את אפגניסטן ואת עיראק כדי להילחם בטרור ולשנות את המשטר במדינות הכבושות. המהלך נצרב ככישלון מהדהד: תנועת הטליבאן שולטת כעת באפגניסטן, עיראק נקרעה לגזרים ועל חורבותיו של ארגון אל־קאעדה הוקם דאעש האכזר פי כמה. הבו לי דוגמה אחת מן העשורים האחרונים להצלחה של כוח כובש חיצוני להשתלט על שטח זר ועוין המאוכלס בצפיפות ולהחליף בו את המשטר בהצלחה. מהלך מסוג זה כמעט תמיד נידון לכישלון וגורר אחריו אסון הומניטרי בקנה מידה אדיר לכובשים ולנכבשים כאחד.

בחזרה אלינו. ברצועת עזה חיים שני מיליון בני אדם. מתוכם חמאס מחזיק בעשרות אלפי לוחמים מאומנים המצפים לכוחות צה"ל בעיר תת־קרקעית מבוצרת. גם אם כיבוש הרצועה אפשרי מבחינה צבאית, מחיר הפלישה עצום ומטרתו אינה ברורה כל צורכה.

סביר להניח שכניסה קרקעית נמהרת לשטח הרצועה ללא אסטרטגיית יציאה וללא חשיבה על ״היום שאחרי״, משמעה דשדוש ארוך טווח של חיילי צה"ל בבוץ העזתי. מהלך שכזה ישחק לידי חמאס, ואל לנו לחזור על טעויות העבר. נוסף על כך, שלא יהיה ספק כי בשולי קריאותיהם של אחדים מאנשי הצבא דוגמת יעקב עמידרור ואפי איתם ממתינים בצלאל סמוטריץ׳ ואיתמר בן גביר עם תוכנית סדורה להתנחלות מחודשת בעזה.

המשבר ההומניטרי בעזה

"מלחמת האין ברירה" של ישראל בחמאס תוביל לפגיעה בלתי־נמנעת באזרחים, אך אסור שזו תהיה מטרתנו מלכתחילה. בדברי הגינוי הברורים נגד פשעי חמאס, כתב חברי הסוציולוג הפוליטי אמיר פאח׳ורי כי "המוסר האנושי אינו ניתן לחלוקה. להתנגדות לטבח שהתרחש ביום שבת השחור צריכה להתלוות התנגדות נחרצת לא פחות לפשעים המבוצעים והמתוכננים להתבצע ברצועת עזה […] אי־אפשר לאחוז במוסר האנושי ביד אחת ולהכות בו ביד השנייה".

על פי נתוני משרד הבריאות בעזה, מאז החלה המלחמה ב־7 באוקטובר ונכון ליום ראשון ה-15 באוקטובר בשעה 19:00, נהרגו ברצועת עזה כ־2,670 בני אדם – מאות רבות מהם ילדים וילדות. מתוך כ־9,600 פצועים, רובם המכריע של הנפגעים הם אזרחים חפים מפשע. נכון לכתיבת שורות אלו, אין מים זורמים ברצועה ומיליון אזרחים הצטוו על ידי ישראל להתפנות מבתיהם.

כתישת עזה עד דק נולדה מכישלון, ונידונה לכישלון. דומה כי בהתנהלותו נתניהו מבקש לכסות על כישלונו המחריד בנהרות של דם. מטרתה של טקטיקת הכתישה היא להסיט את מרכז הכובד אל מניין הרוגים במצג שווא של איזון חסר פרופורציות, על דרך "ההיגיון" שלפיו "אם הרגו לנו אלף – נהרוג להם שלושת אלפים או עשרת אלפים". מדובר ברעיון פסול מיסודו. לא יוצאים למלחמה מתוך תאוות נקם. אדרבה, מלחמות מנצחים מתוך שיקול דעת ובהצבת מטרות אסטרטגיות מוגדרות שמהן נגזרת שיטת פעולה המביאה בחשבון גם את היום שאחרי.

על ישראל לרתום כעת את ההצדקה המוסרית ואת הקשב הבין־לאומי הנוכחיים שהיא זוכה להם נוכח הזוועות שספגה מידי חמאס להקמת קואליציה אזורית ובין־לאומית בהשתתפות מדינות ערב ומעצמות המערב, כך שיחדיו יבודדו את חמאס. במקביל לכך, יש לבנות אלטרנטיבה לשלטון החמאס ברצועה. אין פתרון אחר. כתישה חסרת הבחנה של עזה שוחקת את ההצדקה המוסרית הבין־לאומית שישראל "נהנית" ממנה כעת. המראות הקשים המתועדים בימים אלו מהרצועה כבר משפיעים על הטון הבין־לאומי שהולך ומשתנה, וייתכן כי בימים הקרובים יעצור העולם מתמיכתו בישראל.

המזרח התיכון שימש תמיד זירה למשחקי כוח בין מעצמות. סין, רוסיה וגם איראן כבר ב"מגרש". ארה"ב השמיעה קול חד וברור ואף הציבה נושאת מטוסים באזור כדי להרתיע את חזבאללה. במצב עניינים זה, יש לרתום את הסעודים (שכבר הקפיאו את מגעיהם עם ישראל על רקע כתישתה את עזה), את המצרים ואת הירדנים למהלך אזורי בהשתתפות נאט"ו (כולל טורקיה, ארה"ב) והאיחוד האירופי.

המשך כתישת הרצועה יסכל מהלך נרחב שכזה, ועשוי בסבירות גבוהה להוביל להצתת זירות עימות נוספות בגבולות הגדה (לרבות בגבול ירדן), במזרח ירושלים ובתוך ישראל – ואף לסכן את יהודי התפוצות.

כעת ישראל אינה בצד היוזם אלא מגיבה לפעולות היריב. חמאס מכתיבה עבור ישראל את המהלכים ואת קצב התגובה. מחבלי הארגון מצפים לחיילי צה"ל בתוך הרצועה לאחר שהתכוננו היטב לפלישה. כדי למוטט את שלטון חמאס מוטב לישראל לעצור, להסדיר נשימה ולהשיב לעצמה את שיקול הדעת ואת היוזמה, במיוחד על רקע הצהרות הרהב החלולות שנשמעות כעת מכל עבר. יש לקוות שהקברניטים לכל הפחות מודעים לכך.

מבין הבודדים שהזהירו בשנים האחרונות באופן ברור ועקבי ממחדל מסוג זה, מזדהרת דמותו של האלוף במיל' יצחק בריק, שהסביר באופן מנומק מדוע מוטב לישראל להסתפק בשלב זה במכות כירורגיות ולחדול מן העיסוק בכיבוש עזה ובמיטוט החמאס.

חמאס

"… ושיא האבסורד: אם נסתכל על זה לאורך השנים, אחד האנשים המרכזיים שתרמו להתחזקות חמאס זה ביבי נתניהו, עוד מהקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה […]"
ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין בריאיון מ־2013

חמאס נקטה בפעולה אכזרית ומזוויעה בהיקף בעל השלכות אסטרטגיות. תגובה לא־נכונה מצד ישראל עשויה לזכות את חמאס בניצחון מדיני שיתווסף להצלחתה הצבאית. המונים בעולם הערבי ובקהילות מוסלמיות במערב כבר יוצאים לרחובות ומפגינים סולידריות עם הצד הפלסטיני. המשך כתישתה העיוורת של עזה עשוי למוטט את מערך היחסים האזוריים של ישראל, חדשים וישנים כאחד. פלסטינים תושבי עזה לא היו מוכנים לשחק עוד את תפקיד האנדרדוג האזורי הנצחי שייעד להם נתניהו. בפעולתה המחרידה, מוטטה חמאס את הקונספציה הישראלית השלטת לגבי "ניהול הסכסוך" ואת האפשרות לעקוף את הסוגיה הפלסטינית בדרך להשתלבות במרחב.

כאן המקום להבהיר – חמאס אינה דעאש, ועזה אינה מוסול. בשנים האחרונות קראתי אינספור מחקרים ועדויות על תנועה זו (מחצית מעבודת הדוקטורט שלי עוסקת בה ממש), שמהם עולה באופן שנראה כעין קונצנזוס כי חמאס אינה רק קבוצה ממוסדת עם היררכיה פנימית. למעלה מכך, מדובר בנושאת הדגל האידאולוגי של הזרם הדתי-לאומי של התנועה הלאומית הפלסטינית.

חמאס הוקמה בזמן האינתיפאדה הראשונה מתוך תנועת ״האחים המוסלמים״ שהתבססה בקרב ערביי הארץ עוד בשנות השלושים וארבעים של המאה שעברה. בדומה לתנועות דתיות-לאומיות אחרות, חמאס מעניקה תשתית שעוטפת את האדם, את המשפחה ואת הקהילה בכל שלבי החיים – מהלידה ועד המוות – ובכלל זאת מספקת מענים למערכת החינוך, לאוניברסיטה, למסגדים ולאינספור ארגונים, איגודים ומועדונים מקצועיים.

במאה הנוכחית, עברה חמאס תהליך פוליטיזציה עקבי, שאפה להשתלב בסדר האזורי הקיים ואף זכתה להצלחה חלקית על ידי שילוב בין אלימות ופוליטיקה. מאז השתתפותה בבחירות ב־2006 ועד מסמך העקרונות שפרסמה התנועה ב־2017, ביקשה חמאס להתמסד. ביטול הבחירות הפלסטיניות ב־2021 היה ככל הנראה נקודת מפנה באסטרטגיית התנועה, מה שהוביל בשעתו לאירועי "שומר החומות".

כעת, לאחר השבת השחורה, עתיד החמאס לוט בערפל. מן הצד האחד, הוכיחה חמאס כי בניגוד לרשות הפלסטינית היא לעולם לא תהפוך ל"קבלן הכיבוש" של ישראל – ונשאה בגאון את דגל המאבק המזוין שנזנח זה מכבר על ידי פתח-אש"ף והרש"פ. היעדר הלגיטימציה השלטונית של הרש"פ בקרב פלסטינים, בשילוב עם המכה הניצחת שהמיט הארגון על ישראל בשבוע שעבר, עשויות להכשיר את חמאס כגוף המוביל של התנועה הלאומית הפלסטינית.

במאה הנוכחית, עברה חמאס תהליך פוליטיזציה עקבי, שאפה להשתלב בסדר האזורי הקיים, ואף זכתה להצלחה חלקית על ידי שילוב בין אלימות ופוליטיקה

מן הצד השני, חמאס אחראית לפשעי מלחמה, לפשעים נגד אנושות ולזוועות שבוצעו נגד אזרחים ישראלים בעוטף עזה. מדובר בכתם מוסרי שדבק בתנועה ובמאבק הלאומי הפלסטיני באופן בל יימחה. מעשיה האיומים עשויים להביא לבידודה ואף להקאתה ממשפחת העמים. מכאן, שעלינו לפעול בכל כוחנו למימושה של האפשרות השנייה ולדאוג לכך שהכתם המוסרי שדבק בחמאס לא ידבוק גם בנו. עלינו להילחם בחמאס תוך שמירה על עליונות מוסרית ולפעול על פי דיני המלחמה כדי שלא לדמות לאויבינו. בד בבד, עלינו להושיט יד לשותפים הפלסטינים המתונים שעתידים למשול ברצועה ביום שאחרי חמאס.

ממשלת ישראל

לממשלה הנוכחית אין מנדט להוביל את ישראל במלחמה. מובן שיש להמשיך במהלך נגד חמאס, לשמור על המרחב הישראלי נקי ממחבלים ולרכז את המאמץ להשבת השבויים והחטופים.

עם זאת, בממשלת ישראל הנוכחית יושבים עבריינים מורשעים, מושחתים, פנאטים דתיים וכהניסטים קיצוניים שבמשך השנה האחרונה קרעו את העם לגזרים. עוד יגיע הזמן לבוא חשבון עם כל אחד ואחת מחברי ממשלת המחדל הנפשעת שאחראית לגודל האסון ולכישלון הצבאי החמור ביותר בתולדות המדינה. היקפו וגודלו של המחדל בלתי־נתפסים, וככל שנוקף הזמן הולכות ומצטברות עדויות נוספות להתעלמות הדרג המדיני מהתרעה מודיעינית שהגיעה לכאורה ממצרים, להתעלמויות מאינספור אזהרות מבית, להחלשת הצבא, להעברת כוחות צבא גדולים לשמירה על מתנחלים בגדה, לחוסר תפקוד מוחלט של מערכות המדינה והצבא בזמן אמת ועוד.

האשם המרכזי בכל זאת הוא בנימין נתניהו, אשר עומד בראש המדינה ברצף ב־15 השנים האחרונות (כמעט). למן שנת 1996, פועל נתניהו בעקביות לשיסוי ולפיצול הקבוצות שמרכיבות את החברה הישראלית. מאז שנת 2015, הגדיל הלז לעשות ופתח במלחמה גלויה נגד רשויות המדינה. מאז, הוא פועל ללא לאות להחלשת מנגנוני החברה האזרחית והמדינה (לרבות רשויות החוק) ולפירוק הסולידריות החברתית. במעשיו, פגע פגיעה אנושה בחוסן הלאומי, בשגשוג וביכולתה של המדינה להגן על אזרחיה. בריאיון שהעניק לאייל קיציס לפני כמה שנים, ביקש נתניהו להיזכר כ"שומר ביטחון ישראל". לזוועתו, ייזכר דווקא כמי שהפקיר את ביטחון ישראל בידי טרוריסטים צמאי דם.

לממשלה הנוכחית אין מנדט להוביל את ישראל במלחמה. מובן שיש להמשיך במהלך נגד חמאס, לשמור על המרחב הישראלי נקי ממחבלים ולרכז את המאמץ להשבת השבויים והחטופים.

לדברי ראש הממשלה לשעבר נפתלי בנט, דיבר נתניהו רבות על איום הגרעין האיראני – אך בפועל עשה מעט. בשנות שלטונו של האחרון, הלך והתבסס בגבול הצפון איום קיומי קונבנציונלי של ירי טילים מסיבי החולש על כל שטחי מדינת ישראל. כיום איום זה לופת את ישראל בצווארה. תחת שלטון נתניהו, העמיקו שותפיו הטבעיים מהציונות הדתית בעיוורונם המשיחי את הכיבוש הישראלי בגדה ובמזרח ירושלים. בתוך כך, פעל נתניהו ללא לאות לשיסוי, לפילוג ולהזנת מתחים בין־קהילתיים בתוך ישראל גופה בין מזרחים ואשכנזים, דתיים וחילוניים, שמאלנים וימנים ויהודים וערבים.

כל זאת הביא לידי כך שכיום ישראל מוקפת באיומים – חמאס בעזה, חזבאללה בלבנון, חשש מתמיד מהתקוממות פלסטינית בגדה ובמזרח ירושלים שתזלוג לאלימות בין־קהילתית בערים ובמרחבים המשותפים ולחסימת צירי תנועה מרכזיים שיזרעו כאוס בכל שטחי מדינת ישראל. אל מול איום משולב זה, לאחר שנים ארוכות של שיסוי ופילוג יזומים, חסרה החברה הישראלית והיהודית את החוסן ואת הסולידריות הדרושים כדי להתאושש.

מטרתם הסופית המוצהרת של חלק מחברי הממשלה הנוכחית היא הקמת תאוקרטיה טוטליטרית על חורבות מדינת ישראל והקמת בית מקדש על חורבות מסגד אל־אקצא (לאנשים אלה הקדשתי את חצייה השני של עבודת הדוקטורט שלי, ומכאן שאני מכיר אותם היטב). בשנים האחרונות קראתי אותם, דיברתי איתם ונברתי בהררי מחקרים ועדויות בעניינם. הדרך ליישום הפרוגרמה הפוליטית שלהם, המגובה בתאולוגיה ובאידאולוגיה סדורות, מחייבת טיהור אתני של ארץ הקודש, אשר עשוי להוביל גם לרצח עם נגד האוכלוסייה הפלסטינית. תרחיש אימים זה יכול להתממש אך ורק בחסות כאוס מאורגן של מלחמה רב־זירתית הכוללת מלחמת אזרחים. לפיכך, אין תמה שזהו בדיוק הכיוון שאליו מנווטת כעת מדינת ישראל.

רצח עם וטיהור אתני

"לעולם לא עוד" הוא הציווי שלרגליו הוקמה מדינת ישראל להקמת מקלט בטוח ליהודים מפני רדיפות ופשעים נגד האנושות. למרבה הצער, בדיוק בכך כשלה מדינת ישראל בהובלת נתניהו. למען הישרדותה של מדינת ישראל, אל לנו להיות בצד שמבצע פשעים מסוג זה.

מספרים על האדמו"ר מקלויזנבורג, שאיבד את 11 מילדיו בשואה, כי בעת שהפטיר בשיחה על השואה, אמר שיכול היה להיות גרוע יותר. בני שיחו תהו הכיצד יכול היה להיות גרוע יותר מן הזוועות שפקדו את התקופה החשוכה ההיא. תשובתו הייתה יפה במיוחד נוכח עוצמתה המוסרית: "גרוע יותר היה אם אנחנו היינו הרוצחים".

לבד מן הכשל המוסרי, ביצוע טיהור אתני נרחב בגדה וברצועה אינו אפשרי. אך עצם הניסיון ימית אסון על מדינת ישראל. יש לומר זאת בבירור: ביצוע רצח עם בגדה ו/או בעזה יהיה סופה של מדינת ישראל.

על פי דיווחו של אביב טטרסקי, הפלגים הניציים המתנחליים מפמפמים שיח של רצח עם. לשיטתם, הפלסטינים הם נאצים ויש לחסלם במכת מנע באמצעות עלייה על יישוביהם בגדה. בחסות ההקלות הניתנות להם על ידי השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, פלגים אלו מצטיידים בכלי נשק ויוצאים אל השטח. בשבוע שחלף מאז השבת השחורה, נרצחו בגדה 54 פלסטינים, רבים מהם מירי מתנחלי. כעת, בפתח עונת המסיק, יצאו הרשתות הכהניסטיות בקריאות למניעת מסיק עצי הזית של הפלסטינים, והרי אין למצוא (כמעט) משפחה פלסטינית כפרית בלא מטע.

בשבוע שעבר פורסם סרטון של ארגון בצלם שבו מתנחל מתועד בפולשו לכפר סוסיא. המתנחל הולך לעבר פלסטיני שניצב ממולו ויורה בבטנו מטווח מטר – בעוד שמאחוריו עומד חייל צה"ל ומסייע לו. בכפר פלסטיני באזור העיר שכם פשטו מתנחלים על מוסקים וחטפו אחד מהם למאחז, שם החזיקו בו מספר שעות. רשתות פלסטיניות במזרח ירושלים מלאות בסרטונים של שוטרים המכים פלסטינים ברחובות באלימות משולחת רסן (בימים האחרונים לבדם צפיתי באינספור סרטונים שכאלה). שוטרים מתועדים כשהם מנפצים טלפונים סלולריים ובפריסת מחסומים אקראיים סביב השכונות. אם מצב זה יימשך, הפלסטינים יגיבו. אינתיפאדה בגדה ובירושלים במקביל למלחמה עם חמאס עשויה לדחוף גם את חזבאללה לתקוף את ישראל. לאומנים דתיים משני הצדדים דוחפים להסלמה שכזו וניזונים ממנה. אך אנחנו כאנשים שמבקשים לחיות במדינה נורמלית, דמוקרטית ומשגשגת – צריכים לעשות הכול כדי למנוע זאת.

***

בדמדומי שלטונו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, כמעט שהגיע להסכם שלום עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אך תאוות הבצע שלו גברה עליו – ועלינו. מייד עם עליית נתניהו, החל יו"ר הליכוד בפעם השנייה (הראשונה הייתה לאחר שנבחר לראשות הממשלה בעקבות רצח רבין) לפרק את הסכמי אוסלו ולמנוע כל אפשרות של פתרון מדיני.

במשך שנות שלטונו הארוכות קראנו אני וחבריי בעקביות לחתור לפתרון מדיני. הזהרנו, כי אינתיפאדה נוספת היא בלתי־נמנעת, שלא לעולם חוסן, שמי שחי על חרבו סופו שימות עליה. בהנהגתו של נתניהו, השתיקו אותנו בני ביתו ומלחכי פנכתו, כינו אותנו בוגדים וזלזלו בעמדותינו המקצועיות והערכיות. לבסוף, זלג הכיבוש ודיכויים של הפלסטינים לישראל בדמות ההפיכה המשטרית שפירקה את יסודות החברה והמדינה והסיטה אותנו לעבר מסלול מהיר להפיכת מדינת עולם שלישי.

רצועת עזה נתונה במצור ישראלי זה כ־18 שנה. במשך שנות שלטונו, עשה נתניהו כל שאל-ידו כדי להתעלם מבעיה זו ופעל במרץ לעידוד הפיצול הפלסטיני ולביסוס שלטון החמאס. כל זאת, למרות אינספור האפשרויות והפתרונות שעמדו לרשותו. אך היו גם מי שהצביעו על הכשלים. הגאולוג יוסי לנגוצקי מזהיר זה 15 שנה מקריסת המכשול בגבול עזה, ולפני כשנתיים קרא מפקד מעבר ארז שלמה צבאן להסיר את המצור, לפתוח את הרצועה ולאפשר למאות אלפי פועלים להיכנס ארצה, בזו הלשון: "אם לא נפתור את בעיית עזה – נרוץ מעימות לעימות", אך ממשלות נתניהו התעלמו.

***

אף שמעשי זוועה מלווים את ההיסטוריה האנושית, אין ולא יכולה להיות הצדקה לטבח, לאונס, לחטיפה ולטרור. גם היום זוועת מתרחשות ברחבי העולם, בתימן, בסוריה, בעיראק, במיאנמר, באוקראינה, בנגורנו קרבאך ובמקומות נוספים. הגם שלכל מקרה ישנו הקשר פוליטי וחברתי – אין זה אומר שהרג ומעשי הזוועה מוצדקים. זה כן אומר, בהחלט, שלו היינו מסיימים את הכיבוש וחותרים בנחישות למציאות שבה כל יושבי ויושבות הארץ חולקים אותה יחדיו תוך כבוד הדדי ושוויון זכויות, אלפים מבנינו ומבנותינו היו היום בני החיים.

אין מוצא מבעיית עזה זולת פתרון מדיני כולל ובר־קיימה. לשם כך יש להקים ברית מתונים שתילחם בכל אויבי השלום. נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר מוכנים להפקיר את המדינה, את החטופים ואת השבויים. הראשון מוכן לעשות כן למען טובתו האישית, ואילו האחרונים מוכנים לעשות כן כדי להקריב את כולנו למען השמדת עזה, הרחבת ההתנחלויות ומימוש חזונם המשיחי.

שנים ספורות לאחר מלחמת העולם השנייה, הוקם האיחוד האירופי. פחות מעשור לאחר השואה, חידשה ישראל את יחסיה עם גרמניה. לאחר מלחמת יום כיפור, התקרבו מעט ישראל והערבים אלה לאלה. הערבים הרימו מעט את ראשם, הישראלים השפילו מעט את מבטם – ועיניהם נפגשו באמצע. כך, מתוך המפלה הקשה, התחולל בישראל מפנה פוליטי ונחתם הסכם שלום עם מצרים.

מוטב שלא למהר ולהספיד את האפשרות לחיים של שותפות ישראלית ופלסטינית בארץ הזו. אף שמן המקום הזוועתי שבו אנו עומדים כעת הדבר עשוי להישמע מופרך. הסיבה עיקרית לכך שאסור לוותר על האפשרות לשלום ולכבוד הדדי בין ישראלים ופלסטינים היא שוויתור זה משמעו ויתור על עתידה של מדינת ישראל.

למען עתידנו, חובה עלינו להגן על עצמנו.

למען עתידנו, חובה עלינו לייצר אלטרנטיבה לחיים, חיים המושתתים על חזון פוליטי של שותפות.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה