מוחמד טיפורי, פובליציסט מרוקאי וחוקר מומחה בתחום המשפט, פרסם טור באתר אל־ערבי אל־ג'דיד בעקבות פסק הדין המתוקשר של העיתונאית המרוקאית האג'ר א־ריסוני, שנגזרו עליה מאסר בפועל של שנה וקנס כספי בגין קיום יחסי מין מחוץ לנישואים עם ארוסה וביצוע הפלה באופן בלתי חוקי.
קיום יחסי מין מחוץ לנישואים נחשב לעבירה של פריצות במרוקו, שעלולה לגרור עונש של מאסר. גם הפלות אסורות על פי חוק במדינה, למעט בשלושה מקרים: אם ההיריון הוא כתוצאה מאונס או מזנות; אם האם לוקה בנפשה; ואם העובר חולה במחלה חשוכת מרפא או שנשקפת סכנת חיים לאם ההרה. כל הפלה מסיבות שאינן עונות להגדרות אלה עלולה לגרור עונש מאסר של חודש עד שנה וקנס כספי של כמה מאות יורו.
זה כמה שנים שנושא ההפלות נתון בוויכוח ציבורי בין האסלאמיסטים והשמרנים, המצדדים בחוק הקיים, לבין חוגים ליברליים ששואפים לשנותו בטענה שהוא פוגע בזכויות הפרט. ארגוני חברה אזרחית למיניהם טוענים שרק כעשרה אחוזים מכל ההפלות שמבוצעות במרוקו עונים על ההגדרות הקבועות בחוק (לפי נתונים שונים, מבוצעות כ-600 הפלות בממוצע מדי יום), ובשל המגבלות הקבועות בחוק, רובן המכריע מבוצע באופן סודי ובלתי חוקי, ולעיתים גם בתנאים לא סניטריים.
בשל כך, פסק הדין ומאסרה של א־ריסוני עוררו הדים רבים במרוקו בקרב חוגי אליטה פרוגרסיביים, ובעקבותיו הם חזרו על קריאתם לבטל את הסעיף בחוק שקובע שהפלות וקיום יחסי מין מחוץ לנישואים נחשבים לעבירה. אולם לטענת טיפורי, העיסוק במעמדם הפלילי של מעשים אלה מתוך מניעים ליברליים ופרוגרסיביים של הגנה על זכויות ועל חירויות הפרט הוא עיסוק בטפל ולא בבעיה המהותית שעומדת מאחורי מעצרה של א־ריסוני, והיא: היישום הסלקטיבי של החוק במרוקו מטעמים ומשיקולים פוליטיים.
א־ריסוני כותבת ביומון העצמאי אח'באר אל־יום, הביקורתי כלפי המשטר במרוקו, וטיפורי רומז שמעצרה נועד להשתיק קולות ביקורתיים היוצאים נגד המשטר או להפעיל עליהם לחץ. גם המו"ל של העיתון שלה תאופיק בועשרין היה קורבן לרדיפה דומה, לטענתו, ונגזרו עליו 12 שנות מאסר בגין עבירות מין שונות. טיפורי מוסיף שגם לייחוסה המשפחתי של א־ריסוני הייתה כנראה השפעה על מעצרה, שכן שניים מדודיה הם אחמד א־ריסוני, מבכירי הזרם האסלאמיסטי במרוקו, וסולימאן א־ריסוני, איש שמאל דמוקרטי שמאמריו הביקורתיים מרגיזים את המשטר במרוקו.
בשל כך, טיפורי טוען שבני האליטות הפרוגרסיביים, ארגוני החברה האזרחית והתנועות הפמיניסטיות מתייחסים אל מאסרה באופן סלקטיבי וצבוע. אלה משתמשים במאסרה כדי לקדם סדר יום פרוגרסיבי וליברלי, כאילו שהפרשייה חפה מכל אינטרס פוליטי. במקום זאת, הוא טוען, עליהם להשמיע ביקורת מפורשת על האופן הסלקטיבי והאנטי־ליברלי שבו המשטר אוכף את החוק במרוקו, אלא שהם מפחדים לעשות זאת.
כדוגמה לבעייתיות במחאתם של חוגים אלה, מביא טיפורי את העצומה שיזמו הסופרת הצרפתית-מרוקאית ליילא סולימאני והבמאית סוניה א־תוראב, ושעליה חתמו עשרות אינטלקטואלים, משפטנים, אומנים ואנשי תקשורת. עצומה זו קראה לכבד את הזכות לפרטיות ואת זכותו של כל אדם לנהוג בגופו ובחייו האישיים כרצונו החופשי. טיפורי טוען שהעצומה אומנם משמיעה קול ליברלי ופרוגרסיבי חשוב, אבל באותה נשימה, קול זה נשמע לדעתו בעוצמות נמוכות מדי וגם באופן סלקטיבי למדי, והוא מסביר: קודם כול, מפיצות העצומה לא השמיעו מעולם דעה או עמדה כלשהן כשפגעו בחירויות פרט שונות (למשל, כשעיתונאים נעצרו בהזדמנויות שונות); שנית, המסר הביקורתי של העצומה לא נוסח בבהירות ובנחרצות הדרושה כדי שלא להכעיס את השלטונות; ושלישית, בבסיס העצומה עומדת ההנחה שהבעיה העיקרית במאסרה של א־ריסוני נעוצה בחוק מיושן הטעון תיקון, ולא ברדיפתה של עיתונאית משיקולים פוליטיים.
דוגמה נוספת שמביא טיפורי לביקורת שנמנעת מלבקר את הבעיה המהותית בפרשייה, היא מאמר דעה זועם שכתב הסופר המרוקאי-צרפתי א־טאהר בנג'לון, שמשתלח ב"שומרי הסף" של המשטר ובכוחות השמרניים והאסלאמיסטיים המושלים במדינה, ומאשים אותם בהתנהגות נבזית ובבלימת הקִדמה במרוקו בשל העובדה שהם מיישמים חוק זה.
אולם טיפורי טוען כי במאבקם נגד סעיף החוק הספציפי שבגין הפרתו נעצרה א־ריסוני, מתעלמים כל אותם ליברליים מכך שמדי יום מבוצעות מאות הפלות בכל רחבי מרוקו שמהן מתעלם המשטר, ואילו דווקא א־ריסוני נעצרה ונאסרה "באופן מקרי", כפי שטוענות רשויות החוק. טיפורי מוסיף גם כי יש סיכוי שא־ריסוני בכלל חפה מפשע לפי ממצאי הבדיקה הרפואית שלה ולפי עדותה בפני המשטרה, אולם החוגים הליברליים והפרוגרסיים מתעלמים מדברים אלה, מכך שאשמתה כלל לא הוכחה ומכך ששמה הושחר עוד טרם נשפטה כדין. במקום זאת, הם בוחרים לעסוק אך ורק בעילה למאסרה של א־ריסוני, ובכך הם למעשה מכשירים את מעצרה השרירותי ואת הפגיעה בזכויותיה ומתייחסים אליהם כאל דבר שבשגרה.
טיפורי מבקש לחדד נקודה זו לסיכום טורו. לטענתו, כל המודרניסטים שמשתמשים במאסרה המתוקשר של א־ריסוני כחלק ממאבקם נגד הפגיעה בחירויות הפרט במרוקו, סבורים שאם רק ישונה סעיף חוק כזה או אחר, יוסר המכשול הניצב בדרכה של הקדמה למדינתם. אולם, לא מדובר בבעיה טכנית עם סעיף חוק מסוים, אלא בבעיה חמורה בהרבה מכך: היישום השרירותי והסלקטיבי של החוק במרוקו – בהתאם לרצונותיו של השלטון ושל מקורביו ונגד מתנגדיו ומבקריו.
