כבר לא מעט שנים שאחת הדרכים המרכזיות למעקב אחר הלך הרוח הציבורי היא בחינת הסרטונים והמסרים שהופכים ויראליים ברשתות החברתיות השונות. החל בהפגנות בכיכר תחריר במצרים ב־2011 וכלה בהתקוממות האחרונה בירושלים שהובילה למבצע צבאי בעזה בחודש מאי האחרון, לא נותר אלא להתפלא מהמהירות האדירה של הפצת מסרים ברשתות החברתיות ומההשפעה המכרעת שלהם על האירועים במציאות. בסופו של דבר, מתוך כמות אדירה של תוכן אינטרנטי, לא תמיד ברור מדוע דווקא סרטון או מסר מסוימים הופכים לוויראליים, ומרגע שהדבר קורה התהודה שהם תופסים היא אדירה.
לא מעט עיתונאים ציינו את מעורבותם של סרטוני טיקטוק במהלך המתיחות שהחלה בירושלים בחודש אפריל ושהגיעה לשיאה ביום ירושלים. יש מי שטענו שהקרב האמיתי היה הקרב על דעת הקהל שהתרחש בטיקטוק (ובו ניצחו הפלסטינים). סרטון טיקטוק ויראלי אחד הנוגע לאותם צעירים מוחים הוא הסרטון של השיח' חוסני לחאם מבקעה אלגרביה, סרטון בשם "בחורינו מצוינים" (شَبابْنا مْلاح). במאמר שפרסם ג'אד קעדאן במגזין פוסחא, הוא מציע ניתוח דיאלקטי של סרטון זה ושל סרטון נוסף של השיח' לחאם העוסק בתופעה של עישון נרגילות בציבור בקרב בנות צעירות.
בסרטון "בחורינו מצוינים", שפורסם לראשונה ב־18 במאי 2021, נראה השיח' בנאום משולהב, צועק ומנופף בידיו בהתלהבות, ומגן בחירוף נפש על כבודם של הבחורים הצעירים אשר מגינים בגופם על מסגד אל־אקצא בירושלים. הוא יוצא נגד טענות שמרניות בסגנון "הנוער של היום", ומסביר כי הצעירים הערבים הם בחורים מצוינים, אפילו אם הם שותים, מעשנים ואינם מתפללים כל יום, מפני שברגע האמת הם יוצאים להיאבק על זכויותיו של העם הפלסטיני בעיר ירושלים ובכלל ועל זכויותיהם של המוסלמים להתפלל במסגד אל־אקצא.
קעדאן מתייחס לביצוע הפרפורמטיבי, להבעות הפנים ולאמצעים הרטוריים שבהם משתמש השיח' לחאם בסרטון, ומציין אותם כגורמי משיכה של הקהל לסרטון זה, שיכולים להסביר מדוע נעשה כל כך ויראלי. לדבריו, לא ניתן להפריד בין אופן העברת המסר לבין התוכן עצמו, והמופע מלא הרגש מעורר תגובות עזות של הקהל הנעות בין אהדה לרתיעה או לצחוק. בכל מקרה, התוכן של סרטון זה מפתיע יחסית בעמדתו הליברלית, והמסר הכללי שניתן לזקק ממנו הוא מסר מרדני ולא־שמרני – "הצעירים של היום" דווקא בסדר, והדור המבוגר צריך לשחרר את האחיזה ההדוקה בהם ולהפסיק לבוז להם.
ארבעה ימים לאחר פרסום סרטון זה, נשלף מארכיוני האינטרנט סרטון ישן של השיח' לחאם. הסרטון הופץ גם הוא במהירות שיא, והוא מכיל מסר הפוך לחלוטין. בסרטון זה שנושאו "בנות שמעשנות נרגילה", זועק השיח' לחאם באותה מידת התלהבות, ומסביר כי רבים ממכריו מספרים לו על בנות צעירות שיושבות בבתי קפה ובמקומות ציבוריים ומעשנות נרגילות, ואפילו עושות עיגולים בעשן, מה שמעיד על מקצועיותן בעישון. הסרטון הזה, שפורסם כביכול כ"תגובה" לסרטון הראשון (אף על פי שהוא ישן יותר בהרבה), עורר אהדה רבה אך גם מחלוקת. גם כאן, מספק קעדאן ניתוח רטורי וטוען כי אי־אפשר להתעלם מהפער שבין העמידה המרשימה, הטון הגבוה, תנועות הידיים והבעות הפנים שמעידים על זעזוע עמוק של השיח' מתופעת הבנות המעשנות, לבין תוכן הסרטון עצמו. מתוך ניתוח זה, הכותב מסיק כי השיח' אינו מלא כעס כה רב אך ורק מכיוון שנערות צעירות מעשנות, אלא יש כאן מסר רחב יותר המתקשר לשמרנות ולהיררכיה חברתית. השיח' אינו מבקר את העובדה שנשים מעשנות ככלל, אלא את הביצוע של פעולה זו במרחב הציבורי.
השיח' מדגיש בנאומו כמה פעמים את העיגולים שהבנות עושות בעשן, כלומר, לא רק שהן מעיזות לשבת במרחב הציבורי ולבצע פעולה שנחשבת גברית, אלא הן מרגישות מספיק בטוחות כדי להפגין נינוחות ומקצועיות על ידי הפרחת עיגולי עשן. השיח' חוזר על המילה "מעשנות נרגילה" שלוש או ארבע פעמים רצופות, במעין תרגיל רטורי שמדגיש את מידת הפליאה שלו מהעניין – כאילו שאם יגיד זאת רק פעם אחת השומע לא יהיה מסוגל לתפוס זאת. באמצעים אלה השיח' למעשה מבטא את המציאות ההיררכית בחברה הפלסטינית הכפרית השמרנית, שנתונה עדיין תחת שליטתם של גברים מבוגרים שנלחמים בשיניים כדי לא לאבד את מעמדם. אחת הדרכים העיקריות שלהם לעשות זאת היא להזין את מנגנון הבושה – כל אב, אח או בעל אחראי לבתו, לאחותו או לאשתו, ואם היא מתנהגת באופן שנתפס כלא־הולם, הוא זה שנושא בבושה ובאחריות לכך.
כאמור, קעדאן רואה יחס דיאלקטי בין שני הסרטונים "בחורינו הטובים" ו"בנות מעשנות נרגילה": בראשון יש קריאה לשבירת ההיררכיות ומנגנוני הדיכוי הפנים-חברתיים שלפיהם לגברים מבוגרים ישנו כל הכוח והם מביטים מטה בזלזול על הצעירים. המסר שלו נתפס כמתקדם. מאידך, בסרטון השני יש דווקא קריאה לחזק את אחיזת הברזל של בעלי הכוח בנשים הצעירות ולשמר את המנגנונים ההיררכיים הקיימים, צורך שנדמה כמתחדד לאור ניסיונות של הנשים הצעירות לשבור מסורות.
חרף ההסתייגות שלפיה הסרטון השני ישן בהרבה ולמעשה נשלף מהארכיונים רק כדי לערער את אמינות השיח', קעדאן רואה ביחס שבין השני הסרטונים הללו מהלך דיאלקטי, ואף מגייס את הגותו של הגל כדי לשפוך אור על טענתו. עם זאת, קשה להתעלם מהאלמנט המגדרי הבולט שבא לידי ביטוי כאן – וגם קעדאן עצמו מכיר בקיומו – הסרטון ה"חתרני" מתייחס לגברים, שאולי שותים ומעשנים, אבל בסופו של דבר נלחמים בגופם על הזכות להתפלל באל־אקצא, ואילו הסרטון ה"שמרני" מתייחס לנשים שמעוניינות לשבת במרחב הציבורי ולבלות כרצונן. למרבה הצער, לא מפתיע במיוחד שאדם נוקט גישה ליברלית כאשר מדובר בצעירים, אבל נעשה "לפתע" שמרן כאשר מדובר בצעירות. לא בטוח שיש צורך לגייס את הטיעון ההגליאני בדבר ההתקדמות של ההיסטוריה ושל התרבות על ידי קונפליקט – פשוט קל יותר להיות ליברל כאשר מדובר רק בגברים. לו היה השיח' מציג עמדות מנוגדות בשני סרטונים שונים אשר עוסקים שניהם בהתנהלות של גברים צעירים, היה ניתן לטעון למהלך דיאלקטי בדבריו. אולם במצב הנוכחי, ניתן להסתפק בתגובה של אחת המגיבות לסרטון: "אתמול אמרת שבנים שמשתכרים ולא מתפללים הם בחורים טובים. היום, הבנות מעשנות נרגילה ופתאום הן לא טובות!"
