סכנת המלחמה שמזמן הסיפוח
טנק מרכבה במהלך צוק איתן (צילום מתוך ויקימדיה)
Below are share buttons

סכנת המלחמה שמזמן הסיפוח

האם הפלסטינים והירדנים ינקטו בעמדות המקסימליסטיות בתגובה לסיפוח – פירוק הרשות וביטול הסכמי השלום? לדעת הפובליציסט עורייב א-רנתאוי, האפשרות הזאת קלושה, אבל תסריט של "מיסקילקוציה" כן עלול להוביל אליה. ואז המצב יהיה גרוע באמת

פלסטינים רבים סבורים שהתגובה ההולמת לכל החלטה שתקבל ישראל בדבר סיפוח חלקים מהגדה המערבית צריכה להיות פירוק של הרשות הפלסטינית. חלקם סבורים שיישומו של פתרון זה מתבקש לפני שתתקבל החלטת הסיפוח ובוודאי שלאחר קבלתה. חלקם בדעה שיש לשמור את התגובה הקיצונית למצב של סיפוח טוטאלי ולא למקרה של סיפוח סמלי, רעיון שעוסקים בו לאחרונה לאור המכשולים הניצבים בפני תוכנית הסיפוח העולה מן המפות העקרוניות של עסקת המאה.
באופן דומה, ירדנים רבים סבורים שביטול חוזה השלום הוא התגובה ההולמת שירדן צריכה לנקוט כלפי החלטה ישראלית כזו, שהרי יכולות להיות להחלטה כזו כמה תוצאות שמשמעותן פגיעה באינטרסים אסטרטגיים חיוניים של ירדן: הפיכתה של ירדן ל"מולדת החלופית" (של הפלסטינים – א"נ) ואזרוח (של פלסטינים בירדן – א"נ), חיסול של זכות השיבה, יצירת גלי הגירה חדשים או "ייבוש הדרגתי" (של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה – א"נ). אחרים בירדן דווקא סוברים כי לאור העובדה שביטול חוזה השלום הפך לדרישה של הימין הקיצוני בישראל, אסור לנו לסייע לזרם זה להגשים את שאיפותיו. עם זאת, ככל שימעטו להרחיק לכת, האופציה הצבאית תמשיך להיות על השולחן.
האם שתי הישויות המדיניות משני עברי הנהר תתפתינה לעמדות המקסימליסטיות, כאשר ממערב יבחרו לפרק את הרשות הפלסטינית וממזרח יבחרו לבטל את הסכם השלום? לעניות דעתי, הדבר בלתי סביר בעליל, וזאת על אף שאפשרויות אלה הן חלק מהשיח בנושא, ומעגל הקסמים של "מעשים ותגובות" עשוי להוביל לתוצאה מסוג זה. לעניות דעתי, רבת עמון ורמאללה אינן נוטות לכיוון זה כעת, וזו לא תהיה נטייתן גם בעתיד הנראה לעין. הדבר לא ימנע מהרשות הפלסטינית להקפיא את כלל מנגנוני שיתוף הפעולה ואת התיאום (לא רק בתחום הביטחוני) עם ישראל, אפילו אם התוצאה תהיה השבתת יכולתה של הרשות למלא את תפקידיה ואף תחילת התהליך של קריסתה. רמאללה עוסקת בתרחיש זה, אך לא כעמדה סופית וחד־משמעית ולא כחלק מאסטרטגיה רחבה וכוללת יותר למאבק בכיבוש, בגזענות ובהתנחלות.
תרחיש כזה, אם יאומץ באופן רשמי ואם יפעלו על פיו למשך זמן מה, מקפל בתוכו אחת משתיים: קריסה ספונטנית של הרשות הפלסטינית או דחיפה של ישראל לחיסולה, לאחר שהיא תאבד, בעיני ישראל, את ההצדקה לקיומה. עם זאת, גם התממשות של תרחיש כזה תשאיר פתח להימור על חזרה של הפלסטינים למסלול המשא ומתן בהתבסס על פתרון שתי המדינות ועל כינון מחדש של הרשות בידי ישראל, בין בשל החשש מקריסה ובין בשל התפתחויות חדשות במצב שתפחנה חיים חדשים באשליות ישנות.
באשר לירדן, ביטול של חוזה השלום יוביל לחזרתה של המדינה למצב מלחמה עם ישראל. אומנם אין משמעות הדבר פתיחה אוטומטית במלחמה, אך הדבר יפתח את הדלת בפני אפשרות כזו.
גם במישור הפלסטיני וגם במישור הירדני, לא יהיה זה ראוי לראות בסיסמאות של הימין בישראל תירוץ להסס בקבלת ההחלטות בדבר בחירת האופציות הנכונות עבורנו, תהיינה אשר תהיינה. הימין הקיצוני דוחה את עסקת המאה. האם עלינו להסכים לה כדי לא למצוא את עצמנו באותה סירה עם נציגיו? הימין הקיצוני מעוניין בחיסול של הרשות הפלסטינית. האם עלינו להתעקש על המשך קיומה, גם אם נשתכנע כי היא בחזקת אבן ריחיים על צווארנו במקום להיות נכס המסייע בקידום ענייננו? הימין אינו מעונין בחוזה השלום. האם זה תרוץ מספיק להתחמק מביטולו ומהקפאתו?

עורייב א־רנתאווי הוא מייסד ומנהל מרכז אל־קודס למחקרים מדיניים שמושבו בעמאן. המאמר התפרסם ביומון הירדני א־דוסתור ב־28 באפריל 2020. תרגם מערבית: אסף ניב.

פלסטינים רבים סבורים שהתגובה ההולמת לכל החלטה שתקבל ישראל בדבר סיפוח חלקים מהגדה המערבית צריכה להיות פירוק של הרשות הפלסטינית. חלקם סבורים שיישומו של פתרון זה מתבקש לפני שתתקבל החלטת הסיפוח ובוודאי שלאחר קבלתה. חלקם בדעה שיש לשמור את התגובה הקיצונית למצב של סיפוח טוטאלי ולא למקרה של סיפוח סמלי, רעיון שעוסקים בו לאחרונה לאור המכשולים הניצבים בפני תוכנית הסיפוח העולה מן המפות העקרוניות של עסקת המאה.
באופן דומה, ירדנים רבים סבורים שביטול חוזה השלום הוא התגובה ההולמת שירדן צריכה לנקוט כלפי החלטה ישראלית כזו, שהרי יכולות להיות להחלטה כזו כמה תוצאות שמשמעותן פגיעה באינטרסים אסטרטגיים חיוניים של ירדן: הפיכתה של ירדן ל"מולדת החלופית" (של הפלסטינים – א"נ) ואזרוח (של פלסטינים בירדן – א"נ), חיסול של זכות השיבה, יצירת גלי הגירה חדשים או "ייבוש הדרגתי" (של האוכלוסייה הפלסטינית בגדה – א"נ). אחרים בירדן דווקא סוברים כי לאור העובדה שביטול חוזה השלום הפך לדרישה של הימין הקיצוני בישראל, אסור לנו לסייע לזרם זה להגשים את שאיפותיו. עם זאת, ככל שימעטו להרחיק לכת, האופציה הצבאית תמשיך להיות על השולחן.
האם שתי הישויות המדיניות משני עברי הנהר תתפתינה לעמדות המקסימליסטיות, כאשר ממערב יבחרו לפרק את הרשות הפלסטינית וממזרח יבחרו לבטל את הסכם השלום? לעניות דעתי, הדבר בלתי סביר בעליל, וזאת על אף שאפשרויות אלה הן חלק מהשיח בנושא, ומעגל הקסמים של "מעשים ותגובות" עשוי להוביל לתוצאה מסוג זה. לעניות דעתי, רבת עמון ורמאללה אינן נוטות לכיוון זה כעת, וזו לא תהיה נטייתן גם בעתיד הנראה לעין. הדבר לא ימנע מהרשות הפלסטינית להקפיא את כלל מנגנוני שיתוף הפעולה ואת התיאום (לא רק בתחום הביטחוני) עם ישראל, אפילו אם התוצאה תהיה השבתת יכולתה של הרשות למלא את תפקידיה ואף תחילת התהליך של קריסתה. רמאללה עוסקת בתרחיש זה, אך לא כעמדה סופית וחד־משמעית ולא כחלק מאסטרטגיה רחבה וכוללת יותר למאבק בכיבוש, בגזענות ובהתנחלות.
תרחיש כזה, אם יאומץ באופן רשמי ואם יפעלו על פיו למשך זמן מה, מקפל בתוכו אחת משתיים: קריסה ספונטנית של הרשות הפלסטינית או דחיפה של ישראל לחיסולה, לאחר שהיא תאבד, בעיני ישראל, את ההצדקה לקיומה. עם זאת, גם התממשות של תרחיש כזה תשאיר פתח להימור על חזרה של הפלסטינים למסלול המשא ומתן בהתבסס על פתרון שתי המדינות ועל כינון מחדש של הרשות בידי ישראל, בין בשל החשש מקריסה ובין בשל התפתחויות חדשות במצב שתפחנה חיים חדשים באשליות ישנות.
באשר לירדן, ביטול של חוזה השלום יוביל לחזרתה של המדינה למצב מלחמה עם ישראל. אומנם אין משמעות הדבר פתיחה אוטומטית במלחמה, אך הדבר יפתח את הדלת בפני אפשרות כזו.
גם במישור הפלסטיני וגם במישור הירדני, לא יהיה זה ראוי לראות בסיסמאות של הימין בישראל תירוץ להסס בקבלת ההחלטות בדבר בחירת האופציות הנכונות עבורנו, תהיינה אשר תהיינה. הימין הקיצוני דוחה את עסקת המאה. האם עלינו להסכים לה כדי לא למצוא את עצמנו באותה סירה עם נציגיו? הימין הקיצוני מעוניין בחיסול של הרשות הפלסטינית. האם עלינו להתעקש על המשך קיומה, גם אם נשתכנע כי היא בחזקת אבן ריחיים על צווארנו במקום להיות נכס המסייע בקידום ענייננו? הימין אינו מעונין בחוזה השלום. האם זה תרוץ מספיק להתחמק מביטולו ומהקפאתו?

עורייב א־רנתאווי הוא מייסד ומנהל מרכז אל־קודס למחקרים מדיניים שמושבו בעמאן. המאמר התפרסם ביומון הירדני א־דוסתור ב־28 באפריל 2020. תרגם מערבית: אסף ניב.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה