מן המפורסמות הוא שבקמפוסים של האוניברסיטאות טמון פוטנציאל להתפתחותם של רעיונות, התארגנויות חברתיות ואף פוטנציאל לא בלתי־סביר למחאות כנגד השלטון. האוניברסיטאות במזרח התיכון ידעו כמה דורות של סטודנטים שהיו ממתניעי התמורות באזור, כשהאחרון שבהם היה "דור האביב הערבי" שעשה את הקמפוסים ל"היכלי מחאה" מרכזיים נגד השלטון. שיאן של מחאות אלו היו במצרים ואלו נמשכו גם לתוך ימיו הראשונים של שלטון א־סיסי.
מאז, בעין בלתי־מזוינת, נדמה שקולם של הסטודנטים נאלם בשנים האחרונות, ואת דורות הסטודנטים שהתניעו את הפן־ערביות, את האסלאם הפוליטי ואת האביב הערבי ירש דור אפתי יותר; האם ניתן לכנות דור זה כ"דור הקמפוס השקט"? הטיית האוזן לתוככי הקמפוסים תאפשר לשמוע קול צלול יותר שמתגבש בקמפוסים במדינות כמו מצרים, לבנון וירדן על רקע מחירי שכר הלימוד, תנאי הלימוד ודיכוי ההתארגנות הפוליטית בקמפוס. הינה כי כן, לפני כשלושה שבועות הופר השקט היחסי בגזרת הסטודנטים המצרים לאחר שתלמידי האוניברסיטה האמריקאית בקהיר יצאו להפגין על רקע העלייה בשכר הלימוד השנתי. מה שהאיץ בסטודנטים להפגין הייתה עלייה נוספת בשכר הלימודים ובשירותים השונים לסטודנט באוניברסיטאות הפרטיות. לא על עליית שכר הלימוד כשלעצמה קבלו הסטודנטים אלא על מדיניות מוניטרית הכובלת אותם. התשלום לאוניברסיטאות הפרטיות הזרות מתבצע באופן טבעי במטבע זר, על פי רוב יורו או דולר, אך מכיוון שמצרים נתונה למחסור חמור במטבע חוץ, היא הורתה לבנקים להקשיח עד מאוד את השימוש במטבע זר שלא לצרכים דחופים. המשמעות המיידית: החינוך אינו צורך דחוף, ולפיכך אין לסטודנט הממוצע כיצד לשלם.
האירוע התבלט בשל היותו יוצא דופן במצרים, אך באוניברסיטת לבנון – המוסד האקדמי הציבורי היחיד במדינה – מחאות סטודנטים יחד עם מרציהם ועם עובדי מנהל נעשו לעניין שבשגרה, אפשר שיותר משגרת הלימודים עצמה. המוסד הגדול שבו לומדים למעלה מ־80 אלף סטודנטים ומלמדים כ־5,200 מרצים אינו יכול עוד לממן מחקרים, לשלם בזמן את שכר המרצים או לשאת בתחזוקה השוטפת של המוסד. את הסמסטר הקודם למשל סיימו הסטודנטים בבית בשל מחסור חמור בדיזל, בדיו, בדפים ובציוד מעבדה, ובחודש האחרון נתקלו הסטודנטים להנדסת תוכנה בחידוש "מרענן" – שיעורי מחשבים ללא מחשבים. אם כן, לסטודנט שאינו יכול להדפיס את סיכומיו, למרצה שמלינים את שכרו הנמוך גם כך (שווה ערך ל־68 דולר בשוק השחור הלבנוני) ולעובד המנהלה נטול ההגנה התעסוקתית, אין מנוס מלשלב ידיים במאבק מחוץ לכיתת הלימוד הצרה מלהכיל, וזה שנתיים שהללו מאחדים את מאבקם תחת הסלוגן: "הצילו את האוניברסיטה הלבנונית".
באוניברסיטת לבנון – המוסד האקדמי הציבורי היחיד במדינה – מחאות סטודנטים יחד עם מרציהם ועם עובדי מנהל נעשו לעניין שבשגרה, אפשר שיותר משגרת הלימודים עצמה
עניינים דומים ובראשם "משבר שכר הלימוד" דוחקים גם בסטודנטים הירדנים לצאת למחאות ברחבי הקמפוסים. הסטודנטים בירדן היו רגילים ללימודים כמעט חינמיים, זאת הודות לקרן השייכת למשרד ההשכלה הגבוהה והמחקר המדעי אשר העניקה לכל סטודנט העונה על קריטריונים ספורים תשלום לימודים מלא או כמעט מלא, אם כמלגת לימודים מלאה ואם כהלוואה עם ריבית שולית או ללא ריבית כלל. אלא שבתגובה למשבר הכלכלי, הקשיח משרד ההשכלה את הקריטריונים לקבלת סל הסיוע וצמצם משמעותית את הזכאים לקבלו. בתגובה סטודנטיאלית הולמת יצאו התלמידים למחאה רחבת היקף מעמאן ועד אירביד בדרישה להגדיל מיידית את מספר הזכאים למלגה, לבטל את התשלום מראש לאוניברסיטאות ולהרחיב את הפטור המוחלט לסטודנטים מצטיינים.
בירדן, כך קובלים הסטודנטים, הקשיחו את הקריטריונים לקבלת את סל הסיוע דווקא בתקופה של עלייה בשכר הלימוד ועלייה בבקשות בגלל דרישות של אוניברסיטאות רבות לשלם תשלום שנתי מראש ובתוספת של תשלומים על קורסים כמו "בינה מלאכותית" שמשמעותם תוספת אדירה של למעלה מ־2,000 דינר ירדני. הסטודנטים דורשים מהמדינה להתערב יותר בתשלומים הנלווים של אוניברסיטאות פרטיות, להגדיר את מספר הבקשות למלגות ולתשלומי לימודים ולצד זאת לאפשר הקלות בהלוואות הסטודנט, לבטל את התשלום מראש ולהרחיב את הפטור לתלמידים מצטיינים לפטור מלא.
דרוש אומץ רב וזהירות מקסימלית כדי לצאת למחות בקמפוסים בירדן. הקמפוס האוניברסיטאי הידוע כטריטוריה המוגנת מפלישה אלימה, נפרץ בשנת הלימודים האחרונה לאחר שרשויות המדינה הסמיכו את דיקנאט הסטודנטים בכל אוניברסיטה לפקח ולמשטר התארגנויות פוליטיות בעלות מאפיינים מפלגתיים. לפי התקנות החדשות, יידרש ארגון בעל סממנים פוליטיים, מושג עמום כשלעצמו, להודיע להנהלת הדיקנאט על הקמתו, על תכלית התארגנותו וכן על מקום ועל מועד כינוסו, וכל זאת עד עשרה ימים לפני הקמתו ובצירוף שלושה שמות לפחות של מקימי הארגון. המנגנון המדובר מתיר התארגנות פוליטית המשויכת או מזוהה עם המפלגות המאושרות בזירה הפרלמנטרית בלבד, שגם כך נתונות לפיקוח מחמיר, בפרט בצל תיקוני החוקה הצפויים שיהדקו את השליטה האבסולוטית של המלך על המערכת הפוליטית. תאי סטודנטים קיימים, כגון התא הסטודנטיאלי "אל־עהד א־טלאביה" (הברית הסטודנטיאלית) עוד מעזים לומר בגלוי את מה שספק יוכלו להגיד בעתיד: בזמן שהממשלה בונה מגדלי תעמולה העוסקים תדיר בהעצמת הנוער והצעירים ובסלילת דרכם אל המגרש הפוליטי והמפלגתי, בפועל היא מפריחה אותם באוויר המגבלות בקמפוס.
הצביעות של ממשלת ירדן בהקשר לפעילות פוליטית של צעירים ניכרת היטב בשנים האחרונות בכל האזור. סיסמאות כגון העצמת צעירי המרחב מקבלות בשנים האחרונות ביטוי פורמלי בדמותם של כנסים ופורומים אזוריים למכביר עבור צעירים מהאזור ובהשתתפותם; הגדולים מביניהם מתקיימים באבו דאבי ובמצרים. באמצע חודש פברואר היה אמור להתקיים פורום הצעירים העולמי ((World Youth Forum. הפורום התחיל כפרי יוזמתו של נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי מ־2016, ומאז התכנס כבר ארבע פעמים. האירוע בהשתתפותו של הנשיא נעשה למפגן של הפרחת יעדים שאפתניים כגון: שילוב צעירים בתפקידי מפתח בעולם הערבי ומעורבותם בפיתוח טכנולוגיות של בינה מלאכותית ואנרגיה מתחדשת.
אחרי ככלות הכול, האירוע היוקרתי ועתיר הוויזואליה הדיגיטלית מסנוור את עיני הנוכחים מהבעיות האמיתיות שעימן הצעירים המקומיים מתמודדים רק כמה עשרות קילומטרים ממקום הכינוס; תשלומי הלימודים הם רק אחת מהן. אלא שהפעם הכה הברק במצרים פעמיים. לאחר כמה ימי עמימות, הודיעה הנהלת פורום הצעירים על ביטולו בשל חוסר יכולתה של המדינה לעמוד בהוצאות אירוע בהיקף כזה. אם כן, הווליום של "דור הקמפוס השקט" הולך וגובר, והמסכים שהוצבו כדי לעמעם את קולו, אינם אטומים דיים.
