ב־17 באפריל נערכו באינדונזיה ה"מגה בחירות" – לנשיאות, לפרלמנט ולבתי המחוקקים המקומיים – וכחודש לאחר מכן פורסמו תוצאותיהן. תשומת הלב ממוקדת בבחירות לנשיאות, שבהן גבר הנשיא ג'וקו וידודו (ג'וקווי), על יריבו פראבואו סוביאנטו. בבחירות השתתפו כ־80% מכ־190 מיליון בעלי זכות הצבעה, והן ציון דרך נוסף בתהליך בניית הדמוקרטיה באינדונזיה, שהחל ב־1998. אפשר להניח שלשוחרי הדמוקרטיה באינדונזיה הוקל, שכן הם חששו שפראבואו עלול להחזיר את המדינה להתנהלות אנטי דמוקרטית ולאי־סובלנות. כמן כן נראה כי גם בזירה הגלובלית התקבלה בחירתו בשנית של הנשיא הרפורמטור בברכה, ודירוג האשראי של אינדונזיה הועלה.
בקרב על הנשיאות התמודדו הפעם שתי דמויות מנוגדות זו לזו, על רקע פוליטיקת זהויות מתלהמת, והוא תואר כמערכת הבחירות המקוטבת ביותר בהיסטוריה האינדונזית. הנשיא ג'וקווי ידוע בגישתו הפלורליסטית והסובלנית, בפוליטיקה נקייה, בצניעות בסגנון חייו, ונחשב נציג החברה האזרחית הדמוקרטית שצמח מחוץ לאליטות הכוח המסורתיות והוכיח עצמו בעשייה. מולו התמודד פראבואו, גנרל לשעבר, בעל תדמית "האיש החזק", שצמח בתקופת השלטון הסמכותני של סוהרטו ומזוהה עם אליטות הכוח המסורתיות. סביר שרבים הרימו גבה נוכח אמירתו הפופוליסטית של פראבואו שהוא חש סלידה מ"האליטות המרושעות בג'קרטה", אלו שתמיד "משקרות לעם".
אולם את שוחרי עקרונות היסוד שהניחו אבות האומה כדי לאפשר קיום לאומי בארכיפלג הענק והמורכב הרתיעה במיוחד העובדה שפראבואו לא בחל בניצול פופוליסטי של רגשות אסלאמיים, ואכן זכה באהדת קבוצות אסלאמיסטיות. גישתו זו תרמה להזנת פוליטיקת הזהויות, שהחלה לבלוט מאז הובילו קבוצות אסלאמיסטיות בשלהי 2016-ראשית 2017 הפגנות המוניות במרכז ג'קרטה נגד המושל המכהן אהוק, בטענה שהתבטאויותיו פגעו באסלאם.
פרשה זו, שהתרחשה בעת מערכת הבחירות בג'קרטה, התפתחה להפגנות שנאה שכוונו נגד היותו של אהוק "אחר", נוצרי ממוצא סיני, ובעקיפין גם נגד הנשיא ג'וקווי, בן בריתו הפוליטי. המתחרה המוסלמי בבחירות האלה, אניס בסוודאן, ניצל את האווירה והביס את אהוק, ופראבואו, שתמך בבסוודאן, צבר נקודות פוליטיות. מאז הידקו הקבוצות האסלאמיסטיות את שיתוף הפעולה עם פראבואו, הגבירו את הפגנות הכוח שלהם במרחב הציבורי, והבטיחו להביא להחלפת הנשיא, המזיק, לטענתם, לאינטרסים של המוסלמים באינדונזיה.
לאחר הבחירות לנשיאות התווסף מרכיב בעייתי בהתנהלותו של פראבואו. מרגע סגירת הקלפיות הוא סירב להכיר בתבוסתו, ואף שהתוצאות החלקיות שפורסמו על בסיס שיטת ספירה מדגמית מהירה (שעד כה הייתה אמינה למדי), הצביעו על הפסדו לנשיא, הוא מיהר להכריז על ניצחונו, ואף ערך עם נאמניו תפילת יום שישי כדי להודות על "ניצחונו". ספירת הקולות הרשמית נמשכה יותר מחודש, וככל שהתחזקו ההערכות בדבר ניצחונו של ג'וקווי, גברו הקולות במחנה פראבואו בדבר שקריותן. תומכיו החלו להתארגן תחת השם "תנועת כוח העם", והודיעו על כוונתם לארגן מחאות המוניות בג'קרטה ב־22 מאי, מיד עם פרסום התוצאות הרשמיות.
ואכן, במשך כיומיים נערכו בבירה גילויי מחאה, שהתפתחו למעשי אלימות ולהתנגשויות עם כוחות הביטחון, ואף גבו כמה קורבנות בנפש ומאות פצועים, תופעה חריגה בעידן הדמוקרטי של המדינה. אפשר להתרשם שהשלטונות אינם קושרים את האלימות למחנה פראבואו, אלא לגורמים אחרים שניצלו הנסיבות, מה גם שפראבואו הורה לתומכיו לציית לחוק, ובסופו של דבר פנה לבית המשפט החוקתי, המעוגן בדמוקרטיה האינדונזית למקרים שכאלה, כדי לשטוח טענותיו באשר לתוצאות הבחירות. החלטת בית המשפט אמורה להתפרסם בשלהי חודש יוני.
עם זאת, נראה כי בקרב שוחרי הדמוקרטיה באינדונזיה עדיין מקנן החשד שפראבואו ושותפיו הפוליטיים היו מעורבים באירועים. אפשר להניח שהנחישות שהפגין המשטר הפעם, להבדיל מהתנהלותו בפרשת אהוק, הבהירה לשחקנים את "גבולות המשחק". כוחות הביטחון עשו שימוש בכוח, יש הטוענים אף מעבר לנדרש, עצרו חשודים רבים, חקרו פוליטיקאי בכיר מאוד והטילו לפרק זמן קצר הגבלות על רשתות חברתיות.
אינדונזיה, כך נטען, היא "אומה בלתי אפשרית", ארכיפלג ענק ובו מגוון אתני, תרבותי, דתי ולשוני ייחודי. פוליטיקת הזהויות המתעצמת מסתירה גם מתח גובר בין חוגים רחבים של האסלאם המסורתי המתון באינדונזיה, לבין מחנה קולני מאוד של האסלאמיסטים המזוהים עם השפעות והביות־סלפיות. אולם מעבר לכך מדובר במאבק ארוך בין שני הנרטיבים: הנרטיב המדינתי, שהכתיב גישה פוליטית-רעיונית חילונית במהותה, לבין הנרטיב המבטא כמיהה להשתת המדינה על בסיס אסלאמי.
אומנם פוליטיקאים כמו פראבאו ובסוודאן אינם דוגלים בנרטיב האסלאמיסטי, אך הם אינם מהססים לנצל רגשות אסלאמיים לקידום האינטרסים שלהם, וכך עודדו למעשה את קולניות מיצגי הנרטיב הזה במרחב הציבורי. לפיכך, בהיותו נאמן לערכי האבות המייסדים, ייתכן שהנשיא הנבחר ינצל את חמש השנים הבאות – הקדנציה השנייה והאחרונה שלו – לחיזוק הערכים המכוננים של המדינה והדמוקרטיה ולהשארת מורשת ראויה בדפי ההיסטוריה. כל זאת מתוך הידוק שיתוף הפעולה עם הארגון האסלאמי הגדול במדינה, נַהְדַתוּל עוּלַמַא, מייצגו המובהק של האסלאם האינדונזי המתון.
לשם כך הוא עשוי לנהל מערכה רעיונית לחיזוק ערכי האידאולוגיה המכוננת, הפנצ'סילה, בדגש על ערכי הסובלנות, ולמאבק בהקצנה הדתית. סביר שיידרש גם ליתר מאמץ בתחום הצמיחה הכלכלית, כדי שגם השכבות הנמוכות הרחבות תהנינה ממנה, ולא תהיינה טרף קל לפופוליזם פוליטי, ובעיקר לקבוצות אסלאמיסטיות. בידיעה שזאת הקדנציה האחרונה שלו ושפוליטיקאים "משופשפים", השונים מאוד ממנו בדרכם, ממתינים ללכתו, אפשר שהנשיא גם יבקש לטפח יורשים בני דמותו, שעדיין אינם בולטים דיים ברום הפוליטיקה הלאומית.
