בתחילת השבוע הרביעי למלחמה בעזה המצב עדיין מעורפל והולך ומסתבך. השתיקה של הקהילה הבין־לאומית מוסיפה לסבלם של הפלסטינים ברצועת עזה ומחוצה לה בכל הרמות. מאז אתמול בערב נותקו כל אמצעי התקשורת בין אנשים בתוך הרצועה וממנה החוצה, מה שמגביר מאוד את הכאב ואת הסבל.
רצועת עזה סובלת ממחסור במים, בחשמל ובאוכל, ומספר המתים והפצועים גדל בכל רגע נתון. ניתוק האינטרנט ורשתות התקשורת הסלולרית שיתק את עבודתם של צוותי הטיפול הנמרץ ועורר חרדה אצל אנשים כי איש אינו יכול לדעת מה עלה בגורלם של קרובי משפחתו ושל אהוביו. כולם נמצאים בסכנת מוות או בסכנה שבתיהם יתמוטטו על ראשיהם תחת ההפצצות הכבדות. לא רק תושבי עזה מודאגים לגורל יקיריהם, אלא גם קרובי משפחתם בגדה המערבית וברחבי העולם חרדים לגורל משפחותיהם ברצועה.
ישראל, שבודדה את הרצועה משאר העולם, טוענת ששיבוש התקשורת בזמן הלחימה מוצדק מנימוקים צבאיים. היא מתעלמת מכך שעצם האמירה הזאת היא למעשה הודאה בכך שהיא מתייחסת לכל אדם בעזה כלוחם של חמאס, כולל תינוקות שנולדים תחת ההפצצות, ילדים, נשים, קשישים וחולים, שהם הקורבנות הראשונים של המלחמה. הענישה הקולקטיבית הזאת שוללת מהם מים, מזון, תרופות וטיפול רפואי כשהם נפצעים מההפצצות הישראליות חסרות ההבחנה. אפילו הזכות להיקבר בבית קברות נגזלת מהם כשגגות בתיהם קורסים מעל ראשיהם, וגופם נקרע מהריסות הבתים המופגזים ברחבי הרצועה.
שתיקתה של הקהילה הבין־לאומית מעוררת חשד משום שאף לא אחד היה שותק לו האירועים בעזה היו מנת חלקו של עם שאינו העם הפלסטיני. ברור שחיי פלסטינים אינם שווים הרבה בעיני העולם, או שהעולם הפחדן נרתע מהתנגדות לפשעים נגד האנושות ברצועת עזה, בתואנה שהמלחמה היא נגד חמאס. כולם יודעים שהקורבנות האמיתיים למלחמה הזאת הם האנשים הפשוטים, חסרי ההגנה, שאינם משתתפים בשום צורה בלחימה.
השתיקה הבין־לאומית חשודה משום שאינה מוגבלת רק להרס אלא גם לתוכניות הישראליות להתרחבות טריטוריאלית שביטאו מנהיגים ישראלים רבים, החותרים לגרש את תושבי הרצועה. הטיהור האתני יבסס שליטה של ישראל ברצועה ויאפשר לה להמשיך להשתלט על האדמות הפלסטיניות כפי שעשתה מ־1948 ועד היום. בתחילת שנות השבעים, כשנשאלה גולדה מאיר על גבול ישראל, היא השיבה שהוא עובר היכן שעומד אחרון החיילים הישראלים.
ברגע שתופסק הלחימה העקובה מדם, הצעד שחייב להתרחש, ללא שיהוי, הוא שחרור של כל בני הערובה האזרחים הישראלים תמורת הנשים והילדים, החולים והקשישים הפלסטינים העצורים בישראל
מוזר שהממשל האמריקאי, שמתחילת המלחמה נוטה לישראל ומכיר במבצע שלה ברצועה כמימוש זכותה הלגיטימית להגנה עצמית, מודאג כעת מהפגיעה באזרחים פלסטינים ברצועה. מעשיהם סותרים את דבריהם. כל מי שעוקב אחר המבצע הישראלי נגד רצועת עזה יודע שלא מדובר על היתקלויות בין הצבא הישראלי לבין כוחות חמאס, אלא בפעולת נקם נגד עם שלם: תינוקות שנהרגו שעות ספורות אחרי שנולדו, ילדים שמתו בעודם אוחזים בצעצועיהם ומחפשים מקום מבטחים בחיק אימותיהם או נשים וגברים קשישים שאינם חלק ממעגל הלחימה.
המצב ההומניטרי בעזה כל כך איום שכל מי ששותק הוא בבחינת משתף פעולה עם הפשעים המבוצעים נגד אזרחים ברצועה. יש לעצור אותם מייד, וכך גם את הפגיעה הגוברת באזרחים ישראלים כתוצאה מכך. זו אחריות בין־לאומית שמוטלת בראש ובראשונה על ארצות הברית, התומכת העיקרית של ישראל. היא זו שמשתקת את פעילותה של מועצת הביטחון של האו"ם האחראית לשלום ולביטחון בין־לאומי, וסמכויותיה מוגדרות מתוקף האמנה של האו"ם והדין הבין־לאומי.
ברגע שתופסק הלחימה העקובה מדם, הצעד שחייב להתרחש, ללא שיהוי, הוא שחרור של כל בני הערובה האזרחים הישראלים תמורת הנשים והילדים, החולים והקשישים הפלסטינים העצורים בישראל. במקביל לכך יש לחזק את המאמץ הבין־לאומי והפלסטיני והערבי למציאת נוסחה חדשה ומוסכמת לניהול הרצועה, לאחר ששלטון חמאס הנוכחי נכשל. יש לבנות מחדש ולשקם את הרצועה ולהניח את הבסיס לתהליך פוליטי ארוך טווח שישיב את הביטחון ואת היציבות לאזור. אלה לא יושגו ללא צדק, ביטחון ויציבות לעם הפלסטיני, והם מחייבים את מימוש זכותו להגדרה עצמית ולהקמת מדינה עצמאית במולדתו. הלוואי שזאת תהיה המלחמה האחרונה ותחילתו של תהליך להשגת השלום והביטחון והיציבות לטובת כל עמי האזור.
זיאד אבו זיאד הוא עורך דין, עיתונאי ופוליטיקאי פלסטיני בכיר ממזרח ירושלים. המאמר המלא פורסם בעיתון הפלסטיני אל־קודס ב־29 באוקטובר 2023. מערבית: נטע תלמוד
