לאחרונה התראיינו כמה צעירים תוניסאים על נושא שנחשב בדרך כלל לטאבו בחברה הערבית – פגיעות מיניות בקרב גברים. המרואיינים, שחלקם אף חשפו את זהותם האמיתית, סיפרו את סיפוריהם האישיים, שכללו הטרדות ותקיפות, הן במרחב הציבורי והן במרחב הביתי. הם העידו על הקושי הרב בהתמודדות עם התופעה, שעדיין נתפסת כ"פגיעה בגבריות" ומובילה לא אחת להאשמת הקורבן, אך עצם העובדה שהסכימו לדבר על כך בפומבי מעידה על רצונם שלא לשתוק עוד ולשבור את מחסום הפחד והבושה.
נראה כי אין זה מקרי שהתופעה נחשפת דווקא בתוניסיה, אחת המדינות היחידות באזור שבה נושאי נשים ומגדר נמצאים כמעט תמיד על ראש סדר היום הפוליטי והחברתי, וביתר שאת לאחר האביב הערבי. על פי רוב, מוצגים הישגיה של תוניסיה בהקשר זה בעיקר בתחום החקיקה המתקדמת בנוגע לנשים, מעמדן השוויוני המעוגן בחוקה, והשתלבותן המשמעותית בשוק העבודה ובשדה הפוליטי. אולם, בשנים האחרונות נראה כי "המהפכה המגדרית" שחווה תוניסיה אינה נוגעת רק לנשים, אלא מתרחבת וכוללת התייחסות גם לגברים, וכן הכרה גוברת בקהילת הלהט"ב המקומית.
חשיפת התופעה של פגיעה מינית בגברים במדינה זו התרחשה בעיקר על גבי הפלטפורמה המקוונת של תנועת Me Too בגרסתה המקומית, תנועת EnaZeda# ("גם אני" בלהג התוניסאי). התנועה, בהובלת ארגון "אצואת ניסאיה" ("קולות נשיים" בערבית), יצרה דף פייסבוק פרטי בו אפשרה דיון ושיתוף של חוויות אישיות חוצות מגדרים בסוגייה. EnaZeda, בדומה לתנועות מקבילות בעולם ובמדינות ערב, נוסדה בתגובה לשערורייה מקומית: תלמידת תיכון תיעדה פוליטיקאי בכיר מענג עצמו במכוניתו מחוץ לבית ספרה והפיצה את הסרטון ברשתות החברתיות. האירוע, שהתרחש בסוף השנה שעברה, עורר סערה והוביל להפגנות בדרישה שהפוליטיקאי, שבאותה העת נבחר לפרלמנט, לא ייהנה מחסינות ויועמד לדין על מעשהו.
אולם מעבר לכך, האירוע עורר גל נרחב של חשיפת עדויות אישיות על הטרדות והתעללויות מיניות. כמה חודשים קודם לכן, נחשפה במדינה פרשה קשה אחרת, שבה מורה הואשם בתקיפה מינית של עשרות תלמידים. שני המקרים גרמו למשרד החינוך התוניסאי להכריז על השקת תוכנית לחינוך מיני כבר מבית הספר היסודי, ובכך הפכה תוניסיה למדינה הערבית היחידה שמקיימת תוכנית שכזו, חרף רגישות הנושא בחברה מסורתית, ובכלל (תוכנית דומה התקיימה בעבר בלבנון, אך הופסקה בסופו של דבר בשל ביקורת של חוגים דתיים).
תוכנית החינוך המיני בתוניסיה מבוססת על עקרונות מדעיים, אך גם אסלאמיים, כך שהיא משקפת הן את עוצמתה של האליטה החילונית, והן את כוחה של מפלגה "אלנהדה", המפלגה הגדולה בפרלמנט והדומיננטית בזירה הפוליטית. מפלגה המגדירה עצמה כמפלגה מוסלמית דמוקרטית ומתונה. חברת פרלמנט מטעמה קראה כבר לפני שנתיים לשלב חינוך מיני בתוכנית הלימודים, הלינה על גישה שמרנית של משרד החינוך לסוגייה והתריעה כי ישנם צעירים תוניסאים הרואים בגופם "חראם" (אסור על פי האסלאם) וכי יש לפעול לשינוי המצב.
בהקשר זה חשוב להזכיר כי כבר מראשיתה כמדינה עצמאית, בהובלת הנהגתה החילונית, קידמה תוניסיה תוכניות לתכנון המשפחה והילודה, תוך עידוד השימוש באמצעי מניעה, וכי מאז שנות השבעים היא מאפשרת ביצוע הפלות ללא מגבלות, ומכאן שהיא מתקדמת למדי בסוגייה זו גם בהשוואה למדינות לא מעטות במערב, ולבטח בעולם הערבי.
תוניסיה היא גם אחת המדינות הסובלניות במרחב כלפי קהילת הלהט"ב. החוק במדינה אמנם אוסר על קיום יחסים חד-מיניים, אך בפועל קיימים בה מספר ארגונים החותרים לביטולו, אשר פועלים ומפגינים בפומבי, ולרוב בעין מפריע. אחד מאותם ארגונים, "שמס", זכה בראשית השנה להגנה מצד בית המשפט המקומי על רקע ניסיונות להביא לסגירתו, ומנהיגו, עורך הדין מוניר בעטור, אף הציג ב-2019 את מועמדותו בבחירות לנשיאות. ארגון נוסף, "מוג'ודין" ("קיימים" בערבית), מנהל לאחרונה מאבק נגד הסטה הומופובית ברשת, ולצורך כך משתף פעולה עם ארגוני להט"ב מקבילים מירדן, ממצרים, ומלבנון.
כרזה של פסטיבל הקולנוע הקווירי בתוניסיה
השיח המגדרי הנועז בתוניסיה בא לידי ביטוי גם בשדה התרבות, ובעיקר בקולנוע התוניסאי, שחווה פריחה מאז האביב הערבי. בשנים האחרון מתקיים בה פסטיבל סרטי קולנוע קוויריים, המתמקד ביחס החברה המוסלמית-ערבית לשונות מינית וכן להטרדות מיניות. הסרט "היפה והכלבים" (2019), שכמו סרטים רבים אחרים במדינה בוים עלי ידי במאית אישה, מציג את סיפורה של סטודנטית שנאנסה על ידי שוטרים לאחר שיצאה ממסיבה, וכשהחליטה לדווח על כך נתקלה בהשפלה ואי צדק מצד הממסד. עלילת הסרט מבוססת על סיפור אמיתי שהסעיר את תוניסיה שלאחר המהפכה, כאשר שוטרים אנסו צעירה שישבה עם הארוס שלה במכוניתו והיא הועמדה לדין בגין "התנהגות לא מוסרית".
נראה, אם כן, כי השיח המגדרי בתוניסיה אכן נועז למדי ואף ביקורתי כלפי הממסד, אך הוא משקף מציאות קשה, ויש שיאמרו מייאשת. מדו"ח של המשרד התוניסאי לענייני נשים ומשפחה עולה כי ברוב המוחלט של מקרי ההטרדות המיניות לא מוגשת תלונה רשמית, וגם כשמוגשת תלונה, התוקף, על פי רוב, לא ייענש; לאחרונה דווח כי היישום של התוכנית לחינוך מיני נתקל בקשיים והומוסקסואלים תוניסאים עדיין מועמדים לדין ומרצים עונשי מאסר.
יחד עם זאת, חשוב לזכור כי שינויי עומק של דפוסים חברתיים ומגדריים מתחילים ביצירת מודעות ובשינוי השיח. כעשור לאחר פרוץ האביב הערבי תוניסיה היא כיום המאפשרת זאת. המהפכה המגדרית שחווה חלוצת הטלטלה האזורית נמשכת, גם אם הדרך לסיומה עוד רחוקה.
