בפברואר 2025 הודיעה מפלגת הפועלים הכורדית PKK שהיא מוכנה להתפרק מנשקה ולהגיע להסכמות עם הממשלה הטורקית. הודעה זו היא אחד האירועים המסקרנים ביותר ברצף התמורות הפוליטיות שפקדו את האזור בעת האחרונה. היא מסמנת קץ אפשרי למאבק המדמם שניטש זה שנים בין המחתרת הכורדית למוסדות המדינה הטורקיים, ומרמזת על הכרעות אפשריות באשר לעתיד הסוגיה הכורדית כולה, בטורקיה ומחוץ לה.
ניתוח מסקרן באשר לדינמיקות החדשות שהולידה ההודעה סיפקה לאחרונה נטע איפרגן כאשר מתחה קווים בין הודעת המחתרת בטורקיה ובין הדיווחים על הגעת הפלג הכורדי בסוריה (SDF) להסכמות עם הנשיא החדש אחמד א־שרע. המאורעות הפוליטיים הסמוכים מלמדים שפניהם של הכורדים לפשרה ולתרגום הכוח הצבאי שצברו בעשורים האחרונים לזכויות אזרחיות ולא להישגים מדיניים כפי שדרשו בעבר.
ואולם, איפרגן מציינת שהסכמי הפשרה עדיין שבריריים. בסוריה, סוגיות רבות באשר למעמדו החוקי של הצבא הכורדי טרם זכו להתייחסות, ועשויות לעורר קשיים בפרט לאור רצונן המסתמן של ארצות הברית וישראל לערער את יציבות המשטר החדש ולהותיר את המדינה מפולגת. בטורקיה קשה אף יותר לשמור על אופטימיות כאשר מבחינים שלצד הצהרות הפיוס, הנשיא ארדואן ממשיך להתייחס ל־PKK כארגון טרור, לדוגמה כאשר הציג את קשריו לכאורה של יריבו הפוליטי ראש עיריית איסטנבול אכרם אימאמאולו עם הארגון כעילה למעצרו המתוקשר.
ואכן, מספר חודשים לאחר ההודעה על ההסכמים בטורקיה, פרשנים רבים ממשיכים להטיל ספק בתוקפם.
בשנות פעילותם הראשונות הסתייגו אג'לאן ושותפיו מאלימות, עד שבשנת 1984 נרשם צעד רדיקליזציה ראשון בדמות התנקשות באיש ביטחון טורקי
העבר המדמם מטיל צל על התקווה לפיוס
עיון קצר בתולדות המאבק בין PKK לממשלת טורקיה מלמד הן על חשיבותו של הסכם הפסקת האש והן על שבריריותו. בשנת 1978 הקימו הסטודנט עבדאללה אג'לאן (Öcalan) וחבריו לספסל הלימודים את PKK וחרתו על דגלם מטרה כפולה: הקמת מדינה כורדית בשטחי טורקיה וקידום מדיניות מרקסיסטית. אותו אג'לאן, שכיום מרצה מאסר עולם באי אימראלי (İmralı) שבשליטת טורקיה, הוא זה שהכריז בפברואר האחרון על כוונת הארגון להתפרק מנשק.
בשנות פעילותם הראשונות הסתייגו אג'לאן ושותפיו מאלימות, עד שבשנת 1984 נרשם צעד רדיקליזציה ראשון בדמות התנקשות באיש ביטחון טורקי. לפי סקירה של מכון המחקר הקטרי מרכז אל־ג'זירה למחקרים (مركز الجزيرة للدراسات), נסיבות אותה החלטה היסטורית לפתוח במאבק חמוש טרם התבררו לחלוטין:
יש הרואים בה מחאה על "ליל הגנרלים" (1980) ועל צמצום חופש הביטוי במדינה; אחרים סבורים שהיא התרחשה בעידוד של ברית המועצות שנהנתה מקרבה אידאולוגית למחתרת ורצתה להשתמש בה כדי לערער את יציבות טורקיה; ואילו ראיות חדשות מלמדות שההתנקשות התרחשה במקביל להיווצרות קשרים בין PKK לפלגי שמאל של אש"ף בלבנון.
לאחר פרוץ המאבק החמוש, מצאה הנהגת הארגון מחסה בסוריה, שם נהנתה מיחסים טובים עם הנשיא חאפז אל־אסד ועם גורמים באוטונומיה הכורדית המתגבשת בעיראק. הארגון קנה לעצמו מעמד, ובאותה עת המשיכה הזרוע הצבאית את מאבקה החמוש בטורקיה.
הקרבות, שהתחילו בשטחי הקהילה הכורדית בדרום־מזרח המדינה, התרחבו מערבה והגיעו עד אנקרה ואיסטנבול. המחתרת ניהלה עימותים נרחבים מול כוחות הביטחון הטורקיים והצליחה לערער את ריבונותם באזורי הקרבות. ואולם סקירת אל־ג'זירה מצביעה על כך שהשימוש בנשק פילג את החבורה הכורדית בטורקיה משום שחלקים נרחבים בה הסתייגו מאלימות.
סבב הפיוס הקודם נגמר באסון
פרץ האלימות החל לדעוך בשנת 1998 בעקבות מאמצי תיווך בין־לאומיים. טורקיה קיבלה אישור לגרש לסוריה פעילי מחתרת רבים, וחשוב מכך, סוריה גירשה משטחה את הנהגת PKK, ובכלל זה את אג'לאן. כעבור זמן קצר נלכד המנהיג הכורדי בשדה התעופה בניירובי ונגזר עליו עונש מוות שהומר לאחר מכן במאסר עולם.
שורת המהלכים החלישה משמעותית את המחתרת, וזו החלה לאמץ דפוסים של ארגון טרור ועברה לתקוף בעיקר מטרות אזרחיות. טקטיקה זו, לפי הניתוח של אל־ג'זירה, המשיכה לערער את הלגיטימיות של המחתרת בקרב האוכלוסייה הכורדית בטורקיה, שהעדיפה פתרונות פוליטיים והצביעה בהמוניה דווקא למפלגת "הצדק והפיתוח" של ארדואן שהבטיחה להסדיר את זכויות המיעוטים.
המחתרת המשיכה להוציא פעולות, אולם הן נעשו בעזרת פעילים שהסתננו לטורקיה מסוריה, דבר המלמד על כך שמוקדי הכוח של הארגון נדחקו אל מעבר לגבול
לאורך כל שנות המאבק התקיימו מגעים בלתי־ישירים בין הצדדים שלעיתים אף הובילו להפסקות אש, אולם הם מעולם לא התקרבו לכדי פתרון. רק בשנת 2010 בשלה העת לקיים משא ומתן רציני, והמתווכים נשלחו לתא המאסר של אג'לאן כדי לקבל את ברכתו לחתימה על הסכם ארוך טווח. במסגרת ההסכם התחייבה המחתרת לפרק את המיליציות שלה בשטחי טורקיה, אלא שהשיחות המבטיחות עלו על שרטון בשנת 2015.
הרקע לפיצוץ השיחות היה פיגוע קטלני שביצעו אנשי המדינה האסלאמית (דאעש) בעיר סורוצ' (Suruç) שבטורקיה. הקורבנות היו אנשי הארגון הקומוניסטי Türkiye Gençlik Birliği המקורב ל־PKK, מה שביטא זליגה של מלחמת האזרחים בסוריה לשטחי טורקיה.
כפי שניתן לצפות, המחתרת הכורדית הגיבה לפיגוע בעוצמה, אלא שתגובתה לא הייתה רק כלפי המדינה האסלאמית. הכורדים האשימו את כוחות הביטחון הטורקיים בשיתוף פעולה עם המדינה האסלאמית וכיוונו נגדם חלק מהמתקפות. לפי אל־ג'זירה, אירועים אלה סתמו את הגולל על מאמצי הפיוס ואף פגעו באמינות PKK בסבבי פיוס עתידיים, שכן התברר שהארגון לא עמד בהתחייבותו לפרק את מצבורי הנשק שברשותו כצעד בונה אמון.
יוזמה מפתיעה
בעוד הנתיב הדיפלומטי קרס פעם אחר פעם, דומה שמה שפילס את הדרך לסבב האחרון היה דווקא הנתיב הביטחוני.
הצבא הטורקי ניהל בשנה האחרונה שלושה מבצעים נרחבים באזור הגבול עם סוריה וקצר הצלחות בלתי־מבוטלות במאבקו נגד המחתרת. הנתונים מצביעים על כך שבעקבות הפעילות הצבאית ירד מספר חמושי PKK שבשטחי טורקיה מאלפים לעשרות בודדות. לאורך תקופה זו אומנם המשיכה המחתרת להוציא פעולות, אולם הן נעשו בעזרת פעילים שהסתננו לטורקיה מסוריה, דבר המלמד על כך שמוקדי הכוח של הארגון נדחקו אל מעבר לגבול.
על רקע ההצלחות הצבאיות הגיעה יוזמת פיוס מפתיעה של יו"ר המפלגה הלאומית הטורקית ושותפו הוותיק של הנשיא ארדואן – דוולת בהצ'לי (Bahçeli). הפוליטיקאי הוותיק הוא יריב מר של התנועה הכורדית, לכן רבים הופתעו כשהציע באוקטובר 2024 לתת למנהיג הכורדי הכלוא אג'לאן לדבר בפרלמנט הטורקי.
על אף החשדנות, אומצה היוזמה במהרה הן על ידי הנשיא והן על ידי מפלגת השמאל HDP המזוהה עם המיעוט הכורדי, והממשלה אפשרה לנציגי המפלגה לבקר את אג'לאן בתאו לצורך מימוש היוזמה. לפי אל־ג'זירה, סביר להניח שבאותה עת ניהל אג'לאן גם משא ומתן ישיר עם הממשלה הטורקית בנושא זה. שיחות אלה הן שהכשירו את הקרקע להכרזה ב־27 בפברואר 2025 על כוונת הארגון להתפרק מנשקו.
רבים ממנהיגי המפלגה ויתרו מזמן על דרישתם להקים מדינה כורדית בשטחי טורקיה, וסבורים לאור כך שאין הצדקה לקיום מאבק מזוין
האם תתממש הכרזת ההתפרקות מנשק?
ב־5 עד 7 במאי 2025 קיימה PKK ועידת מפלגה הרת גורל בצפון עיראק. בסיומה הודיעה המפלגה שהיא מקבלת את הצהרתו של מנהיג התנועה אג'לאן ואת יוזמת הפיוס הטורקית, ושהיא מוכנה להתפרק מנשקה. למעשה, המפלגה לא באמת נזקקה להצהרה של אג'לאן. לפי אל־ג'זירה, המנהיג הוותיק מחזיק כיום בעיקר בתפקיד סמלי, וההחלטות מתקבלות למעשה בלעדיו.
היוזמה התקבלה בשל שלוש סיבות עיקריות. ראשית, המכות הצבאיות שהנחית הצבא הטורקי על הארגון הותירו את המחתרת חלשה וחבוטה ללא תקווה למענֶה כלשהו. שנית, רבים ממנהיגי המפלגה ויתרו מזמן על דרישתם להקים מדינה כורדית בשטחי טורקיה, וסבורים לאור כך שאין הצדקה לקיום מאבק מזוין.
ולבסוף, המאבק המזוין זוכה לתמיכה מוגבלת בלבד מהציבור הכורדי, שמעדיף לפעול בדרכי שלום למען השגת עצמאות תרבותית, מבלי לדרוש עצמאות פוליטית. למעשה, שתי הסיבות האחרונות מלמדות שהתנועה חיפשה הזדמנות להתנער מהמאבק המזוין, ושההזדמנות הזאת התקבלה כעת בשל ההתרחשויות הצבאיות.
ועדיין, הסיבות לעיל אינן מסבירות מדוע הסכים הארגון להיכנע ללא כל תמורה. לפי אל־ג'זירה, התשובה לכך מגולמת בהתפתחויות הגאופוליטיות שקרו באזור מאז פרוץ המלחמה בעזה. טורקיה ניצלה בחוכמה את נפילת משטר אסד לביסוס דומיננטיות בצפון סוריה, וכן חיזקה את קשריה המדיניים והביטחוניים עם עיראק ועם כורדיסטן. כוחות PKK מצאו את עצמם מכותרים על ידי טבעת חנק טורקית, והבינו שהם מוכרחים לקבל כל תכתיב. לכן בשונה מפעמים קודמות, ניתן לצפות שהפסקת האש אכן תתקיים.
לפי אל־ג'זירה, הפיוס המסתמן טומן בחובו הבטחות אדירות. כלפי פנים, תוכל טורקיה לנתב את המשאבים שהקדישה למאבק בכורדים (למעלה משלושה טריליון לירה טורקית לאורך שנות המאבק) לייצוב הכלכלה המקרטעת.
נכון ליוני 2025, טרם ננקטו צעדים בשטח לפירוק הארגון מנשקו, ועדיין לא נמסרו פרטים על המנגנון שיעסוק בכך בעתיד. כרגע, המתנגדים בתוך המפלגה טרם ויתרו על הניסיון להשפיע מבפנים
יתרה מכך, הפיוס יאפשר למדינה לבטל תקנות נגד חירות הפרט שנחקקו לצורך המאבק בטרור הכורדי. בזירה הבין־לאומית, סיום המאבק יסיר כמה מאבני הנגף המרכזיות ביחסי טורקיה עם האיחוד האירופי, ויאפשר למדינה לשפר את מעמדה ביבשת. כמו כן, פירוק הזרועות של PKK בסוריה ובעיראק יסיר גורם מערער מהזירה הפוליטית הסבוכה בשתי ארצות אלה, וכך יתרום ליציבות האזור.
ואולם, בסכסוך מדמם ארוך שנים שכזה לעולם אין לפקפק ביכולתם של מכשולים לצוץ. דוגמה לכך ניתן למצוא בידיעה שעלתה לאחרונה באתר הבין־ערבי אל־ערבי אל־ג'דיד (العربي الجديد).
שליח האתר לבגדד העיתונאי זיד סאלם (سالم) דיווח שגם לאחר אישור ההסכם עדיין ניטשים ויכוחים חריפים בתוך PKK. ההחלטה להתפרק מנשק, לפי מקורותיו של סאלם, לא התקבלה פה אחד, וקיים במפלגה פלג המתנגד לה ורואה בה הודעת כניעה חסרת היגיון. לדברי המתנגדים, המפלגה הייתה צריכה לדרוש ערבויות ותמורות מטורקיה, במיוחד לגבי שלומם של האסירים הכורדים הרבים.
נכון ליוני 2025, טרם ננקטו צעדים בשטח לפירוק הארגון מנשקו, ועדיין לא נמסרו פרטים על המנגנון שיעסוק בכך בעתיד. כרגע, המתנגדים בתוך המפלגה טרם ויתרו על הניסיון להשפיע מבפנים, אולם גורם מדיני כורדי העריך בפני סאלם שהמחלוקות יובילו לבסוף להתפצלות התנועה עם פלג צבאי שימשיך במאבק בצורה מסוימת.
הטורקים מצידם ממשיכים לתקוף את מעוזי PKK בצפון עיראק גם לאחר הכרזת הפירוז, ומסיבים להם אבדות קשות. נוסף על כך, מקורותיו של סאלם מעריכים שבקרוב יתחילו הטורקים להתנקש בגורמי הנהגה כורדים המתנגדים להחלטת הפירוז. שורשי האגרסיביות הטורקית טמונים בלקחי העבר, אז התגלו תקוות הפיוס כמוקדמות.
האגרסיביות הטורקית שהביאה את הכורדים לשולחן המשא ומתן עשויה להיות זו שלבסוף תכשיל את ההסכם. יותר ויותר גורמים רואים במתקפות עדות לכך שטורקיה אינה פרטנר שניתן לסמוך עליו
הטורקים מעוניינים לשמור על עמדת הכוח שהקנתה להם הפעולה הצבאית ולא לתת לכורדים פתח לצאת מההסכם. אולם זו אינה הסיבה היחידה לתוקפנות הטורקית. לפי הפרשן סאמן דאוד (داوود), המשך המלחמה נעוץ בסיבות פוליטיות: ההישגים הצבאיים מאפשר לממשלה לדחוק הצידה את התסיסה החברתית ואת המשברים הכלכליים והפוליטיים במדינה.
לטענת סאלם, האגרסיביות הטורקית שהביאה את הכורדים לשולחן המשא ומתן עשויה להיות זו שלבסוף תכשיל את ההסכם. יותר ויותר גורמים רואים במתקפות עדות לכך שטורקיה אינה פרטנר שניתן לסמוך עליו, ומביעים בעקבות כך התנגדות מפורשת להסכם. האופוזיציה בתוך המפלגה גדלה מדי יום, וכאשר יינקטו צעדים פרקטיים לפירוק הזרוע הצבאית, קשה להאמין שהם יתרחשו ללא התנגדות.
קצב התמורות הגאופוליטיות שהתרחשו באזור בשנתיים האחרונות מסחרר, ומאפשר מהלכים שבעבר הלא־רחוק נראו חסרי סיכוי. המחשבה שהסכסוך הכורדי־טורקי יגיע לכדי הכרעה מעוררת ציפייה ותקווה, אולם יש להבחין גם בפרטים המדאיגים של הזדמנות זו.
הציפייה הטורקית שהכורדים ייכנעו ללא תנאי ובלא תמורה אינה ריאלית, ועשויה להמיר את הסיכוי לרגיעה בפיצוץ כואב. יתרה מכך, התקדים מסוכן ועלול לדרבן את טורקיה להתאהב בפתרונות צבאיים לדיכוי מיעוטים או מחאות עממיות. גם הרוח הגבית שאל־ג'זירה מעניקה להתנהלות הטורקית היא סימן שיש לבחון בקפדנות ובדאגה שמא מפת הכוחות שנרקמת בימים אלו מבשרת על מזרח תיכון רגוע יותר אך חופשי פחות.
