סדרת הטלוויזיה ״אל־הייבה״ (לבנון, 2017; במאי: סאמר ברקאווי) מתרחשת בלבנון, ובפרט בעיר ביירות ובבקעת הלבנון (או הבקאע). במרכז הסדרה, שהיא מרובת פרקים, ניצבת משפחה לבנונית בדיונית בשם שיח׳ אל־ג׳בל, המתגוררת בעיירה אל־הייבה (בערבית: מורא, יראת כבוד) שבבקעת הלבנון, לא הרחק מהגבול עם סוריה השכנה.
בני המשפחה, שרובם לבנונים וחלקם ממוצא סורי – אם המשפחה נאהד היא ״שאמית״, כלומר סורית במוצאה, דבר הגורם לעיתים לחשדנות ואף לעוינות כלפיה מצד התושבים המקומיים – שולטים ביד רמה בעיירה אל־הייבה ובסביבותיה; כאשר נאהד ובנה ג'בל (בערבית: הר) חולשים גם על משפחתם ועל ענפיה השונים, אם כי לא בלי התנגדות מצד חלק מבניה ובנותיה.
עיסוקם העיקרי של בני המשפחה הוא סחר בנשק, אף כי לדבריהם מדובר "רק" בנשק קל ולא בנשק כבד, וככל הנראה חלקם שולח ידו גם בסחר בסמים. עם זאת, מנהיגי המשפחה, ובמיוחד ג'בל עצמו, מקפידים לשוות לעצמם מראה מהוגן, והם אף עוזרים מעת לעת לזולת (למשל, לזוג עני שצריך להגיע בדחיפות לחדר לידה ולסבתא שרכבו של נכדה נגנב). בני המשפחה גם משמשים בוררים בסכסוכים שונים המתגלעים באזור ודואגים לרווחתם של בעלי העסקים בו.
בה בעת, בני המשפחה, ובראשם ג׳בל, שומרים בקנאות על מעמדם הבכיר באזור ועל השליטה בו למול אתגרים מצד משפחות יריבות, ובעיקר משפחת סעיד, שעימה מתקיימת שביתת נשק מתוחה בעקבות כמה תקריות אלימות בין שתי המשפחות שאירעו בעבר הלא־רחוק. אתגרים נוספים נובעים מתוך המשפחה, בצורת מריבות שפורצות תדיר ומחלוקות על כוח, על כסף ועל כבוד. יודגש עם זאת כי רבות מן המריבות והמחלוקות האלה נפתרות על ידי הסדרים שונים בתוך המשפחה, כמו למשל גלות לביירות העיר הגדולה או לחוץ לארץ או פשרות שונות כמו למשל "נישואי נוחוּת" כאשר שניים מבני משפחה מעוניינים לקבל חזקה על בן משפחה צעיר שאף הוא עונה לשם ג'בל.
נקודה מעניינת העולה מן הסדרה היא שהמדינה בלבנון היא נוכחת-נפקדת באזור בקעת הלבנון. למעשה מדובר באזור בביירות שהממשלה אינה שולטת בו באופן אפקטיבי, ונציגי השלטון המרכזי – הרשמיים והלא-רשמיים – אנשי משטרה אך גם עורכי דין שמנסים ליישם חוקים שונים הנוגעים למשפחה ולירושה – נרתעים מלהיכנס אליו ולהתערב בענייניו, המתנהלים כמו מאליהם. למעשה, יש כאן ביטוי לבעיה אמיתית הקיימת זה שנים רבות באזורי פריפריה במדינה זו, כמו בקעת הלבנון, דרום לבנון וצפון לבנון: מבחינה היסטורית, השלטון המרכזי בביירות לא תמיד היה נוכח באזורים אלה, והדבר אפשר לשחקנים לא־מדינתיים אלימים, ובמיוחד למשפחות גדולות וחזקות ולארגוני פשע שלעיתים היו קשורים אליהן, אך גם למפלגות-מיליציות כמו אמל וחזבאללה (שאינו מוזכר בסדרה אך קיומו נרמז בה), לפעול בהם בחופשיות. בסדרה מדובר לא רק במשפחת שיח' אל־ג'בל אלא גם בסוחרי נשק וסמים הפועלים עם ובלי קשר לסכסוך בסוריה, הזולג לעיתים ללבנון מבלי שתהיה צד בו.
נקודה שנייה, הקשורה לנקודה הקודמת, היא הבולטוּת הרבה שיש לכלי נשק בסדרה. כמעט כל בני משפחת שיח' אל־ג'בל, ובכלל זה גם יריביה, חמושים ברובי סער, באקדחים וברימוני יד ומוקפים כל העת בשומרי ראש, שאף הם חמושים היטב. יצוין כי בני המשפחה משתמשים בנשקם לא רק להגנה עצמית ולצורך הטלת מורא על יריביהם אלא גם למטרות ציד, וכי גם הילדים במשפחה משחקים בכלי נשק – אם כי ברובי צעצוע ולא ברובים של ממש – כהכנה לחיים. גם כאן, השלטון המרכזי אינו מנסה למנוע ממצב עניינים זה להימשך, וזאת על אף נפיצוּתו.
נושא אחד שאינו מוזכר בסדרה, למרות חשיבותו בלבנון, הוא העדתיוּת. כך למשל, לצופות ולצופים בסדרה לא ברור לאיזו עדה משתייכת משפחת שיח' אל־ג'בל, שכן כמעט שאין מוצגים בה סמלים וסממנים דתיים כמו בתי תפילה, טקסים דתיים ומנהיגים דתיים. גם שם המשפחה שיח' אל־ג'בל הוא בעל אופי כללי ואינו מרמז על שייכות לעדה לבנונית מסוימת. הדבר עשוי לבטא עמדה שלפיה בלבנון העדתיוּת חשובה פחות מן המשפחתיות, שהיא בסיסית ומושרשת יותר בחברה ובפוליטיקה, וכי התופעות המתוארות בסדרה יכולות למעשה לקרות בכל עדה בלבנון ואינן מאפיינות דווקא עדה ספציפית. עם זאת, ייתכן כי ההתעלמות של יוצרי הסדרה מן העדתיוּת בלבנון היא חלק ממגמה רווחת בשיח הציבורי במדינה זו לטשטש את הנושא העדתי ואף להתעלם ממנו דווקא בשל מרכזיותו.
הסדרה "אל־הייבה" מציגה אפוא בפני הצופות והצופים בישראל פנים לא תמיד מוּכּרות של לבנון ושל המציאות הפוליטית והחברתית בה. עם זאת, ניתן ואף רצוי לשאול אם הנושאים שבהם דנה הסדרה – המשפחתיוּת, האלימות, התפוצה הרחבה של כלי נשק והיעדר שלטון מרכזי אפקטיבי באזורים נרחבים במדינה – אינם רלוונטיים גם למציאות העכשווית בישראל, והכוונה לאלימות הרבה באזורים כמו הגליל, המשולש והנגב, לשימוש החופשי בנשק מצד קבוצות חמושות של אזרחים ולחוסר האונים המתמשך של המדינה למול תופעות כאלה. מבחינה זו, ניתן לראות בסדרה "אל־הייבה" משל אקטואלי על חוסר משילוּת לא רק בלבנון אלא גם בישראל.
