ב־15 באפריל פרצו עימותים בין הנהגת צבא סודאן לבין מליציות RSF. העימותים, אשר נמשכים עד היום, הביאו למאות קורבנות בנפש, להגירה של מאתיים אלף פליטים ולשבע מאות אלף עקורים בתוך המדינה השסועה. פרשנים בכל העולם מנסים להסביר מה קרה בסודאן. איך ייתכן שמדינה שבה התחוללה מהפכה דמוקרטית מוצלחת רק לפני ארבע שנים, שבה הופל הדיקטטור עומאר אל־בשיר, ושבה הצליחו כוחות צבאיים ואזרחיים רבים לשלב ידיים כדי להכין את המדינה למעבר למשטר דמוקרטי – הידרדרה שוב למלחמת אזרחים שקורעת אותה לגזרים?
על פני השטח, הסיבה לעימותים היא אי־הסכמה בין הגנרל עבד אל־פתאח אל־בורהאן, ראש צבא סודאן והנשיא הנוכחי של ממשלת המעבר, לבין מוחמד חמדאן דגלו (חמידתי), מנהיג RSF – "כוחות הסיוע המהיר" (Rapid Support Forces), כוח חמוש ממשלתי המורכב מכמה מליציות. אל־בורהאן וחמידתי לא הצליחו להסכים לגבי המועד שבו ימוזגו כוחות RSF אל תוך הצבא המרכזי של סודאן, איחוד אשר נתפס בעיני כול כתנאי הכרחי לקיומה של סודאן כמדינה דמוקרטית ומאוחדת. חמידתי, אשר עבורו משמעות האיחוד היא החלשת עצמאותו והחלשת כוחו, ביקש לדחות את המועד לתקופה של 10 שנים. בעיתונות הישראלית והבין־לאומית מסתפקים בדרך כלל בתיאור זה כדי להסביר את המשבר. עם זאת, כמה מאמרים אשר פורסמו לאחרונה בעולם הערבי מנסים לתת הסברים היסטוריים ופוליטיים מעמיקים יותר למצב שאליו הידרדרה סודאן. ההסברים נעים ממאבקי כוח בעלי עומק היסטורי, דרך מאבק להשפעות אזוריות ועד התפקיד שישראל ממלאת בעימות.
כיצד הכול התחיל?
ב־2003 השתמשה ממשלת סודאן בהנהגת עומאר אל־בשיר, ולא בפעם הראשונה, במיליציות חמושות כדי לדכא מחאה שפרצה בדרפור. לשם כך, נשלחו כוחות הג'נג'וויד בהנהגת אותו גנרל חמידתי לדרפור, היכן שלפי הצהרות האו"ם הם ביצעו רצח עם. עשר שנים מאוחר יותר, בשנת 2013, הורה הנשיא אל־בשיר להקים את RSF כדי לאחד את המליציות השונות תחת מטרייה אחת שתסור למרות ממשלתו. הג'נג'וויד הייתה המיליציה המרכזית בתוך כוחות RSF, וחמידתי קיבל את התפקיד היוקרתי של הנהגת הגוף החדש. במסגרת הניסיון למסד את RSF, צורפו המיליציות לצבא סודאן ולחמו עימו בקרבות מכריעים, מה שתרם להגברת ההשפעה של RSF ושל חמידתי בראשו.
כך הפך חמידתי ממנהיג מיליציה חמושה שביצעה פשעים נגד האנושות בדרפור לנושא תפקיד רשמי ומרכזי בהנהגת סודאן. בו בזמן, תחת הכסות של RSF, המשיך חמידתי לבצע פשעים מחרידים, כולל מעשי רצח ואונס המוניים, בעיקר בדרפור ובאזור הנילוס הכחול. אלו הם אזורי הפריפריה, הרחוקים מעיני המרכז הפוליטי. תושבי חרטום, בירת סודאן, נחשפו ליכולות של חמידתי ביוני 2019, בלב המהפכה, כאשר מיליונים יצאו לרחובות בדרישה לדמוקרטיה. חמידיתי פיקד על מה שמכונה היום "טבח חרטום", שבו נרצחו ביום אחד מעל מאה איש. במאמר שפורסם בעיתון אל־ג'זירה, מחמד תורשין כותב כי אחת הסיבות לכך שחמידתי כה חושש להתמזג עם הצבא, היא האפשרות שישפטו אותו על רקע מעשים אלו באשמה של פשעים ושל הפרת זכויות אדם.
לפי מאמר שפרסם המרכז הערבי ללימודי מחקר ומדיניות ב־20 באפריל, שורשי הסכסוך בין בורהאן וחמידתי נעוצים ב־2019 אז הוקמה מועצת הריבונות הזמנית, אשר קיבלה את השלטון לתקופת מעבר לאחר הפלת משטרו של הנשיא עומר אל־בשיר. ראש המועצה היה מנהיג אזרחי בשם עבדאללה חמדוק; מפקד הצבא בורהאן מונה לנשיא המועצה, ואילו חמידתי מונה לתפקיד סגן נשיא המועצה. בשלב זה, החלו הכוחות האזרחיים, אשר התאחדו לפני המהפכה במטרה להפיל את הדיקטטור אל־בשיר, בוויכוחים ובפילוגים ביניהם. אחת המחלוקות המרכזיות הייתה סביב התנגדותם של גורמים אזרחיים, רבים מהם ניצולי רצח העם בדרפור, להקמת ממשלה משותפת עם חמידתי, שהיה מזוהה בעיניהם הן עם רצח העם והן עם הדיקטטור המודח אל־בשיר. אחרים התנגדו להשתתפותו של כל גורם צבאי במועצת הריבונות הזמנית, שהייתה צריכה לדעתם להיות מורכבת מאזרחים בלבד.
כל הגורמים הפוליטיים והאזרחיים בסודאן קוראים להפסקת הלחימה ולחזרה אל כיסא המשא ומתן. חלקם הצהירו כי המקור למשבר הנוכחי הוא הסכם המסגרת שנחתם בשנת 2021 ללא הסכמת הצבא; חלקם מאשימים את RSF בחוסר הרצון שלהם להשתלב בצבא; חלקם מאשימים גורמים זרים
חמידתי, שהמוניטין שלו בקרב החברה האזרחית היה גרוע ביותר, הבין שעליו לשקם את שמו. הוא ניצל את הפיצול שנוצר בין ארגוני החברה האזרחית כדי למצוא לו שותפים שיתמכו בו. הוא החל לפתח קשרים עם גורמים במגזר הציבורי, בעיקר בקרב מורים וחשמלאים, ואף התנצל פומבית על הטבח בחרטום.
הסכסוך הציבורי בין חמידתי ואל־בורהאן החל רק מאוחר יותר. ב־25 באוקטובר 2021, התרחשה בסודאן הפיכה נוספת, שבמהלכה פירק אל־בורהאן, בתמיכתו של חמידתי, את המועצה הזמנית, גירש ממנה את הגורמים האזרחיים והדיח מתפקידו את ראש ממשלת המעבר עבדאללה חמדוק. מאז תפסו את השלטון יחד, החלו בורהאן וחמידתי, כל אחד מהם בנפרד, ליצור בריתות משלו, תוך שהוא מנצל את הקרעים העמוקים בחברה האזרחית הסודאנית.
אל־בורהאן, שבשלב זה כבר הבין את הפוטנציאל המסוכן הטמון בהשארת חמידתי בראש מיליציה עצמאית, החל לקדם את סוגיית האינטגרציה של RSF בצבא סודאן. חמידתי מצידו תמך בדרישות הגורמים האזרחיים אל מול הצבא ואף יצא כנגד ההפיכה של אל־בורהאן באופן פומבי. כל זאת כדי לבנות לעצמו מערך תמיכה שיאפשר לו להתנגד לאל־בורהאן ולשמור את RSF עצמאית.
על רקע מתיחות זו, החלו ניסיונות לחתום על הסכם נוסף – הסכם המסגרת. באופן מפתיע, נציגי הצבא כלל לא הגיעו לדיון המסכם. אל־בורהאן החרים את הדיונים בשל הסכסוך המתעצם עם חמידתי ובשל התקרבותו של האחרון לגורמים האזרחיים אשר השתתפו באותם דיונים. בישיבה המסכמת, בלא נוכחות הצבא, נחתם הסכם שלפיו יוגבל מאוד כוחם של הכוחות המזוינים (קרי הצבא). בין היתר נקבע כי יש להגביל את מעורבות הצבא בפוליטיקה ולתת כוח רב יותר לקואליציית הכוחות האזרחיים. עוד נקבע, איסור על הכוחות המזוינים לקיים כל פעילות מסחרית או השקעות, למעט כאלו הקשורות לייצור צבאי ולמשימות צבאיות. מבחינת אל־בורהאן, המשמעות של ההגבלות הללו ושל החלטות נוספות דומות להן היא למעשה נטרול הצבא מהשפעתו הפוליטית וממשאביו הכלכליים. הסכם המסגרת, אשר לו משמעויות מרחיקות לכת לגבי הצבא, נחתם כאמור ללא הסכמתם של אל־בורהאן ושל הצבא. חמידתי ו־RSF לעומת זאת דווקא תמכו בהסכם. המרכז הערבי למחקר ומדיניות גורס כי לאור השתלשלות עניינים זו, אין זה מפתיע שההסכם לא החזיק מעמד, ושסודאן שוב נמצאת במעגל לחימה. הגורמים השונים לא השכילו להבין, לטענתו, שללא נוכחות של צבא סודאן בחתימה על ההסכם, לא ייתכן יישומו בפועל, מה שאומר פגיעה בהכרח ביציבות המדינה.
כל הגורמים הפוליטיים והאזרחיים בסודאן קוראים להפסקת הלחימה ולחזרה אל כיסא המשא ומתן. חלקם הצהירו כי המקור למשבר הנוכחי הוא הסכם המסגרת שנחתם בשנת 2021 ללא הסכמת הצבא; חלקם מאשימים את RSF בחוסר הרצון שלהם להשתלב בצבא; חלקם מאשימים גורמים זרים בבחישה בענייני סודאן, וחלקם מאשימים את הצבא ואת RSF יחדיו, וקובעים כי על שניהם יהיה לתת דין וחשבון על כל קורבן מאזרחי סודאן. למעשה, המפה הפוליטית הסודאנית אינה נחלקת כעת בין שמאל וימין או בין חילוניים לדתיים, אלא בין כוחות שחתמו על הסכם המסגרת ומאשימים את הצבא בהכשלתו לבין כוחות שאינם חתומים ומאשימים גורמים אחרים. בכל אחד מהצדדים יש גורמי שמאל, ימין, אסלאמיסטים וחילונים. חלוקה זו היא ביטוי לפילוג שהחל במהפכת 2018, עוד בתקופת ההקמה של ממשלת המעבר.
אינטרסים אזוריים
גם הכוחות הפוליטיים האזוריים והעולמיים חלוקים בדעתם. למצרים ולערב הסעודית יש קשרים חזקים מאוד עם סודאן ועם אל־בורהאן בפרט. מצרים היא בעלת הברית הבולטת ביותר של אל־בורהאן, שכן סודאן היא בעלת מעמד חשוב ביותר בסכסוך המתמשך של מצרים עם אתיופיה סביב סכר הרנסנס שעל הנילוס הכחול, ואף יש גם שמועות על יחסים אישיים קרובים מאוד בין עבד אל־פתאח א־סיסי לבין אל־בורהאן. גם לאירופה יש אינטרסים בסכסוך הזה. העיקרי שבהם הוא הרצון למנוע גלי הגירה מסודאן ואף מיבשת אפריקה כולה. חמידתי עם מיליציית RSF ממלאים תפקיד מרכזי בהגבלת זרימת ההגירה ברחבי המדבר בין לוב, צ'אד וסודאן. הוא עושה זאת תחת הסכם עם מדינות האיחוד האירופי בתמורה לסיוע כספי שהן מעניקות לו (לקריאה נוספת על תהליך חרטום שבמסגרתו מתקיים שיתוף פעולה מפוקפק זה). בהקשר של ארה"ב ורוסיה, שיתוף הפעולה בין RSF לקבוצת וגנר הידועה לשמצה, משחק גם הוא תפקיד משמעותי. הקשרים ההדוקים בין RSF לרוסיה מתבטאים גם במישורים נוספים. RSF התחייבה להזרים כמויות גדולות של זהב ואורניום לרוסיה כדי לתמוך ברוסיה מול הסנקציות המערביות שהוטלו עליה בעקבות המלחמה באוקראינה. אך העזרה המשמעותית ביותר לרוסיה היא תמיכת RSF בהקמת בסיס צבאי רוסי לחופי הים האדום בסודאן.
אין ספק אם כך שסודאן היא מדינה בעלת משמעות אסטרטגית עבור גורמים רבים. גורמים רבים בוחשים במה שקורה ויקרה בסודאן. יש מנתחים המפריזים וטוענים כי הסכסוך הזה אינו אלא קונספירציה בין־לאומית שמטרתה להחליש את סודאן ולפרק אותה למדינות קטנות יותר. כך חושב סלימאן סלאח במאמר שפורסם לאחרונה באל־ג'זירה. סלאח אף טוען כי הענקת עצמאות לדרום סודאן בשנת 2011 הייתה תוצאה של מזימה אמריקאית. בעוד כותבים אחרים טוענים שהאינטרס של רוב הגורמים האזוריים, בין אם הם תומכים בצד זה או אחר, הוא הרגעת הסכסוך כדי שהיציבות תחזור לאזור, סלאח מאמין כי מעורבות הגורמים הזרים היא שמלבה את הסכסוך שיביא בסופו של דבר לפירוקה של סודאן. בעיניו, המעורבות העמוקה שיש לישראל בסכסוך הנוכחי מוכיחה את טענתו: לא רק לאל־בורהאן אלא גם לחמידתי ישנם קשרים חמים ביותר עם ישראל. בשנת 2019 חתם חמידתי על חוזה עם ארי בן מנשה, קצין מודיעין ישראלי לשעבר ובעלים של חברת לובי קנדית (Traeger Resources and Logistics Inc). כחלק מהעסקה התחייב בן מנשה לאתר עבור חמידתי כספים ואמצעי לחימה. בנובמבר 2022, דווח בתקשורת על ביקור של אנשי מערכת הביטחון הישראלית בסודאן, ותועדו פגישות של המשלחת הישראלית עם חמידתי ועם אנשי RSF נוספים. היו גם שמועות על עסקת מכירה של מערכות ריגול ושל טכנולוגיות ישראליות. אולם למרות הקשרים החזקים של ישראל עם שני הצדדים הלוחמים, קשה לטעון שיש לה אינטרס בהמשך הלחימה. כמו כן כל עוד אין הפסקת אש בסודאן, ישראל אינה יכולה לקדם את הסכם הנורמליזציה, אשר קיבל כבר את ברכתם של חמידתי ושל אל־בורהאן.
אפשרויות לעתיד
ברור כי שני הצדדים פועלים כדי להשיג תמיכה רבה ככל האפשר ולחזק את כוחם בסכסוך. חמידתי מנסה לייצב את מעמדו כמי שעומד עם הכוחות האזרחיים כנגד הצבא, אשר לטענתו משתף פעולה עם גורמים אסלאמיסטיים ותומך במשטר הקודם. מנגד, אל־בורהאן מנסה לייצב את תדמיתו כלוחם למען המדינה אל מול מיליציה חמושה שמנסה ליצור כאוס. בין כל הכותבים קיימת הסכמה שאין פתרון בתמיכה בצד זה או אחר, ונראה שכולם מאמינים ששני הצדדים אחראים לסכסוך, ושאם הוא עתיד להמשך הוא עלול להוביל להתפוררות המדינה. סוגיית שילוב של מיליציות RSF בצבא היא סוגיה מורכבת, בעלת השלכות אזוריות ובין־לאומיות. יישומה דורש רצון ונחישות של כל הצדדים והבנה מעמיקה של הדינמיקות בתוך סודאן ומחוץ לה. המשבר הזה מלמד אותנו שיש לחשוב על דרך חדשה לבנות את עתידה של סודאן שתתבסס על שיתופי פעולה חדשים.
