כשנה ושלושה חודשים לאחר שהביסה מדינת ישראל את ארגון החזבאללה וכפתה עליו הפסקת אש – שבפועל היא הפרה אותה בלי הרף – פרצה שוב לחימה בין ישראל לארגון בעקבות ירי רקטות שבו פתח הארגון לעבר ישראל בתגובה למתקפתה על איראן. ישראל הסלימה במהירות את המצב – היא פתחה בהפצצות כבדות בדרום ביירות ובדרום לבנון, ואף הוציאה הודעות פינוי לתושבי דרום לבנון כולם.
אך מהי המטרה הסופית של ישראל בלבנון? לפי יזיד סאיג, מומחה צבאי ועמית מחקר בכיר במרכז מלקולם ה. קר של קרן קרנגי בביירות, במאמר שפרסם באתר קרן קרנגי, ישנו הבדל מהותי בין הסבב הנוכחי לבין הסבב הקודם של הלחימה בין ישראל לחזבאללה. אז הוגבלה ישראל על ידי ההרתעה האיראנית – או יותר נכון על ידי העובדה שממשל ביידן ביקש למנוע בכל מחיר מלחמה בין ישראל לאיראן. כעת, הגבלה זו כמובן איננה קיימת, שכן ישראל כבר נלחמת באיראן בשיתוף פעולה עם ממשל טראמפ.
סאיג מצביע על כך שברור שישראל מכוונת לא רק לנטרול צבאי של איראן אלא לקריסה מוחלטת של המשטר שתוביל להתפרקות מוחלטת של איראן. ישנם אף דיווחים על כך שישראל התנקשה לא רק בבכירי המשטר אלא במנהיגי אופוזיציה מן השמאל כדי למנוע מהם לתפוס את השלטון במקרה שהמשטר אכן יקרוס. ישראל אם כן מכוונת לכך שהמערכת הפוליטית האיראנית תקרוס, או לכל הפחות תשתנה מן היסוד.
לפי סאיג, יש להסיק מכך שאלו גם הכוונות של ישראל בלבנון. המטרות של ישראל אם כן אינן מצטמצמות לכפיית הסכם שלום שבמסגרתו יפורק חזבאללה מנשקו ופעילותו תוגבל לזירה הפוליטית, כפי שאולי סבורים פרשנים מסוימים – אלא לכניעה ללא תנאי של חזבאללה ולפירוקו של הארגון מן היסוד. לפי סאיג, ישראל רואה במלחמה עם איראן ברמה האזורית ובשינויים הפוליטיים בלבנון הזדמנות פז ליישם את המטרה הזו – יש להיזכר שלאחר תבוסתו של חזבאללה ב־2024, עלתה לשלטון בלבנון קואליציה פוליטית שהכריזה על כוונתה לפרק את חזבאללה מנשקו, ולמעשה אף אסרה באופן רשמי על הארגון להחזיק בנשק.
גם בעימות הקודם מול חזבאללה, גרמה ישראל בפועל לפינוי אזרחי כמעט מוחלט של דרום לבנון. מה שהשתנה כעת הוא העובדה שאין לישראל תקרת הסלמה במצב הנוכחי של עימות עם איראן בתמיכת ארה"ב
היכולת של צבא לבנון לכפות על חזבאללה בכוח להתפרק מנשקו כמובן מוטלת בספק – וזו גם הסיבה ככל הנראה לכך שישראל לא תסתפק בהסכם שיטיל את האחריות לפירוק חזבאללה מנשקו על לבנון. אולם, סאיג מדגיש, לישראל אין גם יכולת לפרק את חזבאללה מנשקו לבדה ללא כיבוש של חלקים נרחבים של לבנון, ולא רק של דרום המדינה – וזו כבר פעולה בסדר גודל אחר לחלוטין. לכן, נראה שישראל מבקשת להשתמש בכוח כדי לכפות על גורמים מקומיים בלבנון "לסייע" לה בניסיון לפרק את חזבאללה מנשקו.
הצעדים שביצעה ישראל עד כה – הודעת הפינוי שלה לדרום לבנון ולדאחייה בביירות והאיומים לשטח בהפצצות מן האוויר את דרום ביירות כולה – מכוונים כך נראה לפרק את מרקם התמיכה האזרחית של האוכלוסייה המקומית השיעית בחזבאללה ולאלץ אותה בכוח להקיא מקרבה את הארגון.
מובן, סאיג מדגיש, שצעדים אלו אינם חסרי תקדים בעיקרון. כבר בשנות השישים המאוחרות הפציצה ישראל את האוכלוסייה האזרחית בדרום לבנון כדי להפעיל לחץ על השלטונות הלבנוניים לבטל את "הסכם קהיר" של 1969 עם אש"ף, שבמסגרתו התירה לבנון לארגון לשהות באופן רשמי במדינה. גם בעימות הקודם מול חזבאללה, גרמה ישראל בפועל לפינוי אזרחי כמעט מוחלט של דרום לבנון. מה שהשתנה כעת הוא כאמור העובדה שאין לישראל תקרת הסלמה במצב הנוכחי של עימות עם איראן בתמיכת ארה"ב.
סאיג מדגיש כי לישראל יש גם מטרות צבאיות טקטיות – היא תבקש לפגוע בתשתיות ובמתקנים צבאיים של החזבאללה ולנצל כל יתרון טקטי שתשיג – וגם שמטרותיה עשויות להשתנות בעתיד. כך למשל, ישראל עשויה לכבוש חלק מדרום לבנון – לדעת סאיג, המטרה בכיבוש כזה לא תהיה לספח את דרום לבנון, כפי שפרשנים אחרים מאמינים, אלא להשיג מלבנון הסכם שלום ונורמליזציה תמורת הנסיגה. אך ברמה המיידית, יש להבין את הפעולות הצבאיות של ישראל כפעולות בעלות מטרה פוליטית ולא צבאית – הן נועדו לגרום לבידודו הפוליטי של חזבאללה ולקריסת בסיס התמיכה האזרחי שלו באוכלוסייה השיעית.
