הממשל האמריקאי ניסה, ולמען האמת לא ברור מדוע, להציג את העסקה כתוכנית אובייקטיבית. לדבריו, היא מבקשת לקדם שלום בר־קיימא בין הישראלים לפלסטינים, ובתוך כך להקים "מדינה פלסטינית". בתור תרגיל, אני מצרף כאן (ראו להלן) מפה מקורית – שטרם נראתה כמוה – של "מדינת פלסטין" הנכבדת שתקום בעקבות הזיותיו של דונאלד טראמפ וצוותו.
מדובר במעין גיבוב של כתמים, אחד גדול וכמה קטנים, מנוקבים ומחוררים, שאין שום פלסטיני בעולם שישרטט כך את מפת ארצו, ושכל מטרתם אחת: ששגריר ישראל באו"ם יוכל לשוב ולהגיד קבל עם ועולם ש"הפלסטינים לא פספסו הזדמנות לפספס הזדמנות", ושאוריינטליסטים כאלה ואחרים יוכלו לומר ש"מה שהיה הוא שיהיה". למען האמת, וכפי שכבר אמרו רבים, אין בהצעה הזאת שום דבר שאינו עולה בקנה אחד עם דרישותיה של ישראל: אין נמל ימי פלסטיני עצמאי, אין שדה תעופה פלסטיני עצמאי, אין רצף טריטוריאלי פלסטיני, אין גבול פלסטיני עם ירדן, ירושלים היא של ישראל בלבד ועוד ועוד, כיד הדמיון – 181 עמודים הכתובים אולי בשפה האנגלית, אבל נהגים במבטא ישראלי עמוק.
היעדר האובייקטיביות של העסקה הוא זועק לשמיים כ כך, שכאשר נתניהו נראה מודה לנציגי עומאן או בחריין או איחוד אמירויות ערב על תמיכתן בה, עולה שוב – הפעם בערבית פלסטינית – אותה תחושה נושנה של בגידה אמיתית בהם ובסוגייה הפלסטינית בעבור בצע כסף ואינטרסים. נשאלת השאלה – מדוע בוחרות מדינות ערב האלה לעצור כאן? מדוע לא ילכו נציגי מדינות המפרץ עוד צעד וישתתפו בהנחת אבן פינה להתנחלות חדשה, או אולי אפילו ידרשו מנתניהו להחזיר את המגנומטרים לכותל?
חוסר הצדק והאובייקטיביות הזועקים מהעסקה מובהקים כל כך, שגם אם נשים לב לצוות המצומצם שמינה טראמפ לנושא ישראל ו"המדינה הפלסטינית", נבחין שוב ושוב בשמותיהם של ארבעה אנשים: דייויד פרידמן, ג'ארד קושנר, אבי ברקוביץ' וג'ייסון דב גרינבלט (שפרש לפני כמה חודשים). כולם גברים, כולם יהודים, וכולם בעלי השקפה ציונית. גבר יכול להיות אובייקטיבי, ובמקרה מסוים הוא יכול לתמוך בצד זה או אחר, ויהודי יכול בוודאי להיות אובייקטיבי – יהודים רבים תומכים בהעצמת מפעל ההתנחלויות, לעומת יהודים אחרים התומכים בפתרון של שלום המבוסס על שותפות במרחב, אבל ארבעה יועצים שכולם בעלי השקפה אידיאולוגית ברורה הקשורה בעבותות לאחד הצדדים בסכסוך– מהרכב כזה אי אפשר לצפות לדבר מלבד עסקה חד־צדדית שמטרותיה הן הכול מלבד שלום. דמיינו רק לרגע את התגובות בישראל לצוות של טראמפ שיהיה מורכב כולו מערבים־פלסטינים תומכי התנועה הלאומית הפלסטינית לשחרור לאומי.
גַ'נין או גֶ'נין?
את המבטא הישראלי של העסקה אפשר לגלות לא רק דרך זהותם של היועצים האלה או דרך נקודת המבט הציונית־ישראלית המבוטאת בה, אלא גם דרך השפה הטבועה בה כקופסה שחורה. לא משנה כמה ינסו האמריקאים לטעון שאת העסקה כתב צוות של מומחים ובעלי מקצוע נטולי פניות התומכים אך ורק בשלום, בשפה שבה כתובה ההצעה ניכרות טביעות האצבעות של הכותבים.
ראו, למשל, רק את הדוגמאות מתוך עמוד אחד – עמוד המפה (עמ' 46 באנגלית). אפשר לראות שם כי שם העיר תל אביב-יפו תורגם לאנגלית Tel Aviv-Yafo, כלומר לפי השם הישראלי. מנסחי העסקה היו יכולים לכתוב Tel Aviv-Jaffa, ובכך לציין את יפו בשמה באנגלית, או אולי אפילו Tel Aviv-Yaffa , וכך לציין את יפו בשמה בערבית. אולם הבחירה בעברית מעידה על זהות המתרגם, על זהות המנסחים, ועל תפיסת העולם הישראלית־יהודית שלהם.
כך גם בעניין שם העיר הפלסטינית ג'נין. שם העיר בערבית הוא جنين, והוא נהגה Jenin או Jinin, אולם במפה נכתב Janin. מלבד העובדה שהמילה Janin בערבית משמעה "עובּר", או "דבר הנסתר מן העין" – ואכן רב הנסתר על הגלוי בעסקת טראמפ והאינטרסים הכלכליים והעסקיים העומדים מאחוריה – היא מזכירה את שם ההתנחלות הישראלית גנים (5 ק"מ מזרחית לג'נין), שפונתה במהלך תוכנית ההתנתקות, או את שם היישוב המקראי "עיר גנים". הבחירה בשם הזה משקפת תפיסה הרואה בארץ את ארץ המקרא או מתבוננת בה מבעד לעיני מפעל ההתנחלויות. הרגישות הרבה של מנסחי העסקה למפעל ההתנחלויות ניכר גם במפת ההסבר למובלעות הישראליות שימוקמו בתוך השטח הפלסטיני המידלדל. לדוגמה, כיוון הגרשיים בשם Otni’el‘ מדויק. הגרש הראשון מתעתק את העיצור ע' בעברית, והשני מתעתק את העיצור א' באמצע מילה.
אין ספק שמי שניסח את העסקה הוא בעל היכרות טובה מאוד עם השפה העברית, שלא לומר דובר ילידי, ועם זאת, אין לו מושג בערבית. גם ה"טעות" הלשונית של טראמפ עצמו, שקרא למקום החשוב ביותר לפלסטינים – מבחינה פוליטית, תרבותית ודתית – "מסגד אל־אקווה" (במקום מסגד אל־אקצא), יכולה להעיד אלפי מונים על הכיוון הישראלי של התוכנית כולה.
לפנינו אפוא עסקה ומפה שנכתבו בעברית או הוכתבו בעברית – ברמת השיח, וייתכן מאוד שגם ברמה מילולית יותר – ולאחר מכן תורגמו לאנגלית ותובלו בדיאלקט טראמפי מודרני. זאת ועוד, ואפרופו שפה, זוהי "עסקה", וכך בדיוק צריך לקרוא לה. היא נובעת מתוך עולם העסקים והמחשבה העסקית, אנשי עסקים כתבו אותה, וכך היא נקראת גם באנגלית. את השם "Deal of the Century" אסור בשום אופן לתרגם "תוכנית המאה" או "מתווה טראמפ". צריך לקרוא לה אך ורק "עסקת המאה" – עם כל הריח הנודף מביטוי כזה.
