(צילום: רויטרס)
נשים מוסלמיות מפגינות ברחבת בניין העירייה בניו יורק, בזכות חבישת חג'אב, פברואר 2018 (צילום: רויטרס)

יום החג'אב העולמי: יוזמה פמיניסטית או מסע תעמולה אסלאמיסטי?

בעשור האחרון צוין "יום החג'אב הבין־לאומי" ב־1 בפברואר בכ־140 מדינות. היוזמה עוררה תגובת נגד מצד נשים מוסלמיות שטענו כי הוא סמל לדיכוי האישה, יזמו את "יום ללא חג'אב" והפכו אותו למפגן פמיניסטי בזכות עצמו

ליום האישה, ליום המשפחה ולשאר המועדים הבין־לאומיים שנתווספו לאורך השנים ללוח השנה, נוסף במהלך העשור האחרון גם "יום החג'אב הבין־לאומי", שאותו מציינים מדי שנה ב־1 בפברואר בכ־140 מדינות ברחבי העולם. 

יום זה, שנהגה על ידי מוסלמית תושבת ניו יורק בשם נזמה ח'אן ומקודם על ידי עמותה שח'אן עומדת בראשה, מבקש לקדם ערכים של סובלנות דתית, כלפי מוסלמים במיוחד, דרך הגברת המודעות והסובלנות כלפי מנהג עטיית החג'אב – כיסוי הראש המוסלמי. דרך יוזמה זו, ח'אן ושותפותיה קוראות להגן על זכותן של נשים מוסלמיות לעטות חג'אב בציבור בכל מקום שבו הן חיות (וליתר דיוק: בעיקר במערב ומחוץ לארצות האסלאם), לנוכח הדימוי השלילי שדבק בסממן מוסלמי זה, שהיחס החשדני אליו מסמל את היחס החשדני כלפי קהילות מוסלמים מחוץ לארצות האסלאם. 

אלא שיוזמה זו עוררה תגובת נגד מצד נשים מוסלמיות המתנגדות לו. אלה יזמו יום מחאתי נגד מנהג הלכתי זה תחת הסיסמה "יום ללא חג'אב" המצוין גם הוא ב־1 בפברואר. הן טוענות כי יש יותר משמץ של ציניות בשימוש בחג'אב – סמל לדיכוי האישה ולהקצנה דתית לדידן – כדי לקדם ערכים של סובלנות והעצמה נשית. וכך, באותו יום שבו פעילות "יום החג'אב" קוראות להגברת המודעות לזכותן של נשים מוסלמיות לעטות חג'אב לראשן, ואף מזמינות נשים לא־מוסלמיות לעטות חג'אב ליום אחד לאות הזדהות – קוראות פעילות "יום ללא חג'אב" לנשים מוסלמיות מכל העולם להסיר את החג'אב שלראשן ולשתף בסיפורים ובסרטונים שיבטאו את החוויות הקשות ואת הסבל שהן חוות כתוצאה מסירובן לעטות חג'אב, מנהג הנכפה עליהן לעיתים בכוח הזרוע.

מחלוקת זו עומדת במרכז טור שכתב חוסיין אל־וואדעי, פובליציסט ומשפטן תימני, באתר העצמאי דרג'. בטורו, אל־וואדעי מציג בעיקר דברי ביקורת כנגד יום החג'אב העולמי, שנתפס בעיניו כניסיון אסלאמיסטי ציני לגייס אהדה מצד חוגים ליברליים במערב תוך התעלמות מכוונת מכך שהחג'אב איננו פריט לבוש ניטרלי, אלא סמל טעון ערכים ומשמעויות רבים, שליליים ואנטי־ליברליים ברובם, לדידו.

שהרי מעבר לזהות ולאדיקות דתית, טוען אל־וואדעי, החג'אב גם מסמל את שימור המבנה הפטריארכאלי של החברה המוסלמית, ומקבע את ההתייחסות לנשים כאל אובייקט מיני המעורר את היצר ועל כן יש להצניעו (והרי זהו הטעם העיקרי מאחורי מצוות עטיית החג'אב). כמו כן, החג'אב גם מסמל את התחזקות כוחם של האסלאמיסטים בעולם המוסלמי ואת הנוכחות הגוברת של הדת במרחב הציבורי – אחת ממטרות־העל של האסלאם הפוליטי, המתנגד לרבים מערכי המודרנה ולשחרור האישה. 

במסגרת הניסיון להשתמש בחג'אב כדי לקדם סובלנות דתית, מוסיף אל־וואדעי, מארגנותיו של יום זה ותומכיהן מתעלמים מהעובדה שמ־600 מיליון נשים ברחבי העולם המוסלמי נשללות החירות והזכות להחליט בעצמן מה ללבוש, ועטיית החג'אב נכפית עליהן. אל־וואדעי מסרב לקבל את הטענה שלפיה נשים העוטות חג'אב לראשן עושות זאת מרצונן החופשי, ועל כן החג'אב הוא סמל לעוצמה נשית. נשים אלה חיות לדבריו בצילן של מוסכמות חברתיות ודתיות שנכפות עליהן מגיל אפס, והואיל ומדובר בסופו של דבר במצווה דתית מחייבת, אישה מאמינה לא תעז לעבור עליה, שהרי בעולמה, מי שמסירה את החג'אב מעל ראשה גוזרת על עצמה גיהינום בחיי העולם הבא, ולעיתים גם עלי אדמות. ולראיה, נשים שבחרו להסיר את החג'אב מיוזמתן, במיוחד בסביבה שמרנית בעולם המוסלמי, לא אחת גם היו קורבן לאלימות פיזית ולהתעמרות בשל כך.

בין מתנגדיו של "יום החג'אב העולמי" נמנות גם משפטניות מוסלמיות, שטוענות שיוזמה ליברלית־במסווה זו היא לא יותר מאשר מסע תעמולה אסלאמיסטי להפצת האג'נדה של זרמי האסלאם הפוליטי לגווניו, המבקשים להעצים את נוכחות הדת במרחב הציבורי ובחיי החברה המוסלמית. כידוע, היחס לקהילות המהגרים המוסלמים בעולם המערבי הוא סוגיה נפיצה ונתונה במחלוקת בין הימין והשמאל.  לדעת וואדעי, זכה יום החג'אב העולמי לתפוצה נרחבת ברחבי העולם במידה רבה בשל כך. לדבריו, מפלגות השמאל הליברלי בחרו לאמץ יום זה ולשלבו בסדר היום הפוליטי שלהן כדי לאתגר ולנגח את מפלגות הימין.

יתרה מכך, אל־וואדעי מוסיף שהחג'אב, שאותן פעילות מבקשות לשפר את דימויו במערב, פוגע גם בהשתלבותן של נשים מוסלמיות בחברה שבה הן חיות ומבודד אותן ממנה. שכן רבים במערב סבורים שאישה העוטה חג'אב לראשה מבקשת לאותת לסביבתה על רצונה להיבדל ממנה, ועל כן, בשל הרצון לכבדן – או שמא מתוך חשש לפגוע בטעות בכבודן ובערכיהן – נמנעים מלהזמינן לאירועים חברתיים מעורבים ולעיתים אף מליצור עימן קשר, טוען אל־וואדעי. אולם בדברים אלה הוא למעשה מחזק את טענתם של אלה הסבורים כי קיים צורך בשיפור הדימוי השלילי שדבק בסממן מוסלמי זה, ושבגלל דימוי זה סובלות אותן נשים מאפליה ומדחייה חברתית.

מכל מקום, אל־וואדעי מסכם את דבריו בכך שבעיניו אין צורך, כצפוי, ביום החג'אב העולמי כמו גם ב"יום ללא חג'אב". מה שנחוץ לדבריו הוא שינוי חברתי שיוביל לכך שנשים מוסלמיות תוכלנה לבחור בעצמן מה ללבוש. ודבר זה יוכל לקרות רק ביום שבו עטיית חג'אב תפסיק להיחשב מצווה דתית מחייבת הנכפית על נשים מוסלמיות ברחבי העולם, ותהפוך לאקט של בחירה חופשית ואינדיבידואלית. אלא שלא נראה ששינוי זה יתרחש בזמן הקרוב.

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה