יוסף אל־קרדאווי, אחד מאנשי הדת המפורסמים ביותר בעולם המוסלמי, ויו"ר לשעבר של האיחוד העולמי של העולמא (מלומדים) המוסלמים, נפטר בקטר בסוף ספטמבר של שנה שעברה בגיל המופלג – 96. אל־קרדאווי, יליד מצרים ואחד מן המנהיגים של תנועת "האחים המוסלמים" היגר לקטר בשנת 1961, ונשאר שם למשך שנים ארוכות בשל העובדה שהתנועה הוצאה מחוץ לחוק במצרים וחבריה נרדפו. אל־קרדאווי, מלומד בעל שם ובעל תוכנית פופולרית בערוץ אל־ג'זירה, נותר משמעותי בשיח הציבורי הערבי והאסלאמי עד מותו. בשנת 2011, עם פרוץ מהפכות "האביב הערבי", שב למצרים – אז נבחר לנשיאות איש תנועת האחים המוסלמים מוחמד מורסי. אל־קרדאווי שימש למעשה מנהיג מהפכני, ואף הוציא פתווה שהתירה את הריגתו של מועמר קדאפי, המנהיג הלובי. בעקבות נפילת משטר מורסי, שב להיות נרדף במצרים על ידי המשטר האוטוריטרי של עבד אל־פתאח א־סיסי.
אל־קרדאווי היה כמובן דמות שנויה במחלוקת. בישראל הוא ידוע בעיקר בעקבות תמיכתו הנלהבת בפעולותיה האלימות של תנועת החמאס, ענף של האחים המוסלמים, שהחשיבה אותו כסמכות דתית של ממש, וגם בשל התבטאויות חריפות כנגד יהודים עד כדי הכחשת שואה של ממש. מעבר לעמדות רבות שהיו שנויות במחלוקת, כולל תמיכה בטרור בהקשרים מסוימים, הוא עמד בעין הסערה בעולם הערבי, הן בשל תמיכתו במהפכה וגם בשל העובדה שהפך למעין "סמל" של העמדה הקטרית בסכסוך בינה לבין שאר מדינות המפרץ.
עם זאת, אל־קרדאווי עמד במרכזו של אירוע מוזר אולי הרבה יותר: לאחר מותו, אז התנהלה מעין "תחרות" על מורשתו ועל זיכרונו ברשת החברתית טוויטר. אפיזודה זו מבקשת לפענח כתבה של קולקטיב החקירה הערבי באתר החדשות העצמאי דרג'. הכותבים מדגישים כי כיום אפיזודות כאלה נעשות נפוצות יותר ויותר ברשת החברתית הערבית. מותה של אישיות ציבורית איננה מעוררת דיון ציבורי שקול במורשתה, אלא הופכת למאבק כמעט הובסיאני ברשתות החברתיות לגבי השאלה מי יזכה לומר את המילה האחרונה (או לפחות את המילה הרועשת ביותר) על מורשתו. עם זאת, הבעיה עמוקה יותר מאופיו השטחי משהו של הדיון ברשתות החברתיות – כידוע לכולנו, הכתבה מציינת, מדינות וגורמים בעלי הון וכוח נוטים להתערב בצורה מתוזמרת בדיונים כאלו, ולמעשה הופכים אותם לאתר להפצת תעמולה שלהם. גורמים בעלי כוח מסוגלים להפעיל רשתות של חשבונות פייק ("בוטים") בקמפיין מתוזמר כדי להשפיע על דעת הקהל בנושא מסוים; הדבר נעשה פעמים רבות על ידי הפצה של תיוג (האשטאג) בנושא כדי להקפיץ אותו אל תוך סקשן ה"טרנדים" בטוויטר.
דומה שמאבק כזה בדיוק התרחש סביב אל־קרדאווי עצמו. הכותבים מבקשים לחשוף כיצד האשטאגים שהאשימו אותו ב"טרוריזם" היו למעשה חלק מקמפיין מתוזמר שבוצע על ידי חשבונות שיש להם זיקה ברורה לגורמים הקשורים לממשלת מצרים ולנשיא עבד אל־פתאח א־סיסי (שכזכור רדף את אל־קרדאווי ואת האחים המוסלמים). רבים, מציינים הכותבים, ביקרו את אל־קרדאווי לאורך השנים, בייחוד סביב עמדתו כנגד המשטרים האוטוריטריים במזרח התיכון וכן סביב פרשנויותיו הקיצוניות לאסלאם. במסגרת משבר היחסים של קטר, אכן הוסיפו סעודיה, מצרים האמירויות ובחריין את אל־קרדאווי לרשימת הטרור שלהן – אך הקמפיין נגדו לא היה ספונטני, לפחות בחלקו, אלא מתוזמר.
הקמפיין כנגד אל־קרדאווי ביקר בעיקר את קשריו עם האחים המוסלמים ואת תמיכתו במהפכת האביב הערבי לצד עמדות שלו שהתפרשו כתמיכה בטרור ובאנרכיה. גורמים אסלאמיים שונים אף ביקרו את עמדותיו כלפי האסלאם.
אחד התיוגים המובילים בקמפיין, מציינים הכותבים, היה "המופתי הטרוריסט". ההאשטאג הגיע לפסגת התפוצה שלו ממש ביום מותו של אל־קרדאווי, עת צויץ על ידי 902 חשבונות, וצויץ מחדש על ידי יותר מ־1,000 אנשים. את כל זאת ביצעו 615 חשבונות שמתוכם, בסופו של דבר, שישה חשבונות מרכזיים. חמישה מתוך ששת החשבונות האלה משתתפים באופן קבוע בקמפיינים אינטרנטיים הקשורים בבירור לממשלת מצרים ולביקורת כלפי אופוזיציונרים, והמכילים פייק ניוז והסתה. החשבון הנוסף, שהיה המרכזי בשיתוף ההאשטאג, שייך לאחד מוחמד חסן – שבחשבונו בטוויטר מצויים לינקים המובילים לחשבונות אחרים ברשתות החברתיות שלהם שמות שונים ומשונים – כולל חשבון בסנאפצ'אט עם 14,000 עוקבים וכמה חשבונות שונים באינסטגרם. חסן, שמשתף בטוויטר תוכן פרו־סעודי וביוטיוב תוכן שתומך בתיאוריות קונספירציה, החזיק בחשבון קודם שנחסם – כנראה משום שהשתתף בקמפיינים אינטרנטיים בעבר באופן שעבר על חוקי הרשת החברתית. כאשר אילון מאסק רכש את טוויטר והסיר את החסימה מחשבונו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, חסן אפילו פרסם פוסט מחשבונו החדש הקורא למאסק להסיר את החסימה מ"כל החשבונות החסומים". חסן גם פרסם ציוץ אחר שבו הוא קילל אופוזיציונרים.
גם נאדיה סעדאני, בעלת החשבון ששיתף את ההאשטאג הכי הרבה פעמים מלבד חסן, כתבה בעצמה שזהו כבר החשבון ה־60 שלה (לאחר שהקודמים כנראה נחסמו). החשבון של נאדיה גם מראה מאפיינים ברורים של חשבון פייק – הוא הוקם לפני חודש וצייץ כבר כ־500 ציוצים, רובם ככולם תומכים בנשיא א־סיסי או ציוצים מחדש מחשבונות פייק המשתתפים בקמפיינים אינטרנטיים. חשבון הפייסבוק של נאדיה הוא בעל אופי דומה – אך מכיל תוכן מקורי שלה בצורת סרטונים שתומכים בנשיא א־סיסי ובנשיא לשעבר מובארכ, ומתקיפים את קטר, את טורקיה ואת האחים המוסלמים.
הסיפור הזה מדגים את הלוגיקה של שיח הרשתות, לוגיקה שהיא במובן מסוים כמעט הפוכה לזו שאנו מייחסים לשיח בדרך כלל – אמצעי לתקשורת המשמש להעברת רעיונות. מה שהתרחש סביב מותו של אל־קרדאווי לא העביר שום רעיון
מלבד החשבונות הללו, השתתפו בקמפיין גם חשבונות בעלי עוקבים רבים, כמו למשל הקריקטוריסט הסעודי פהד אל־ג'ובירי, בעל חשבון טוויטר עם כ־100,000 עוקבים. הלה פרסם קריקטורה שבה נראה אל־קרדאווי בצבעי סגול לצד דגל הגאווה מכריז "זוהי האמת, זוהי הדת האמיתית" – עם הכיתוב "הוא היה המופתי של הטרור והסטייה" ועם ההאשטאג המדובר. גם אקדמאי סעודי בשם איבראהים אל־מוטלק, מומחה ללימודי האסלאם באוניברסיטת מוחמד בן סעוד בריאד, שגם לו מספר עוקבים גדול יחסית (14,000), הכריז לצד פרסום ההאשטאג ש"מי שלא שמח במותו, עליו לבחון מחדש את אמונתו ואת השקפתו, ועליו לשוב בתשובה".
חשבונות נוספים פרסמו תמונות של אל־קרדאווי עם אנשי דת מוסלמים נוספים כמו למשל המטיף הסעודי סלמאן אל־עודה, שהביע התנגדות לעמדה הסעודית במשבר היחסים של קטר ב־2017, ומאז נמצא בכלא הסעודי. פשעו של אל־עודה היה לכאורה שפרסם ציוץ הקורא לאל "להדריך את ליבותיהם של מנהיגינו לטובתם של העמים" – זאת לצד קרבת עמדתו לאחים המוסלמים. חשבונות סעודיים פרסמו יותר מאלפיים ציוצים המכילים תמונה של אל־עודה עם אל־קרדאווי וההאשטאג המדובר. גם אחד החשבונות המרכזיים מבין השישה שצוינו קודם הראה קשרים ברורים לסעודיה – הוא פרסם תכנים התומכים בסעודיה בסוגיות הנוגעות לתימן, לעיראק, לאיראן וללבנון.
הכותבים ניסו גם לאפיין את הרשת כולה וכיצד היא פועלת. ההאשטאג המרכזי היה קשור גם להאשטאגים אחרים שנפוצו פחות ממנו (כמו למשל "המופתי של נאטו", "מופתי הדמים" ואחרים). החשבון של מוחמד חסן היה קשור לכל ההאשטאגים הללו. גם חשבונות נוספים פרסמו חלק מן ההאשטאגים הללו באופן חוזר ונשנה עם תמונות שונות – בניסיון ברור "לנפח" את ההאשטאג. אחד מן החשבונות הללו חבר ברשת של חשבונות שמחוברים על ידי כך שהם עוקבים אחר חשבון בשם "תמיכה באנשי המדינה". חשבון זה בתורו הוא למעשה חשבון ארגוני: מעת לעת הוא מפרסם את ההאשטאג שעל החשבונות העוקבים אחריו להפיץ. בין ההאשטאגים האלו מצויים מספר האשטאגים שהפצתם אכן הצליחה והם נכנסו לרשימת ההאשטאגים המשומשים ביותר במצרים למשך זמן קצר. גורמים נוספים שהצטרפו לקמפיין היו חשבונות המזוהים עם האסלאם הקיצוני הסלפי שהפיצו האשטאגים של שנאה כלפי אל־קרדאווי.
כנגד מסע השטנה נגד אל־קרדאווי, התנהל גם קמפיין המבקש להגן עליו – בעיקר על ידי גורמים הקשורים לאחים המוסלמים. באופן אירוני למדי, גם אנשי הקמפיין הנגדי השתמשו למעשה בהאשטאג המדובר בציוצים שלהם כדי לבקר את השימוש בו. אחמד עטוואן, למשל, איש תקשורת מצרי שנודע בקשריו עם האחים המוסלמים, הגן על אל־קרדאווי וכינה את מתקיפיו "הגדודים". עוד אדם שהתגייס להגן על אל־קרדאווי הוא אחמד חוסני א־שנקיטי, המשנה למזכיר הכללי של איגוד אנשי התקשורת במרוקו, שגם לו מספר מכובד של עוקבים בטוויטר. כנגד ההאשטאג "מופתי הטרור" הוא ניסה להעמיד האשטאג אחר – "אל־קרדאווי איש שאחריו אומה". גם ההאשטאג הזה, התומך באל־קרדאווי, צבר גם הוא תאוצה בטוויטר ביום שלאחר מכן. מי שעמד מאחוריו היה היוטיובר עבדאללה א־שריף, גם הוא מקורב לאחים המוסלמים ובעל חשבון טוויטר שלו כשני מיליון עוקבים. א־שריף הכריז על הקמפיין הנגדי בציוץ שבו למעשה קרא לעוקביו להשתמש בהאשטאג הנגדי. אנשי ציבור נוספים המקורבים לאחים המוסלמים סייעו בהפצת ההאשטאג – כמו למשל אניס מנסור, מקורב ל"קבוצת התיקון", קבוצה תימנית הקרובה לאחים המוסלמים. מנסור מגייס פעמים רבות צייצנים לקמפיינים הנוגעים לענייני "קבוצת התיקון" – למשל, קמפיינים נגדיים לקמפיינים של התומכים בהתפצלות דרום תימן מתימן. עם זאת, דווקא בקמפיין הנגדי לא נעשה שימוש בטכניקות של "ניפוח" מלאכותי כמו בקמפיין שנועד להשמיץ את אל־קרדאווי.
הסיפור הזה מדגים את הלוגיקה של שיח הרשתות, לוגיקה שהיא במובן מסוים כמעט הפוכה לזו שאנו מייחסים לשיח בדרך כלל – אמצעי לתקשורת המשמש להעברת רעיונות. מה שהתרחש סביב מותו של אל־קרדאווי לא העביר שום רעיון – מדובר בעצם בשימוש מניפולטיבי בלוגיקות השונות של הרשתות החברתיות שנועד להעניק כוח לרעיון, "לנפח" אותו. בתוך מלחמת ההאשטאגים לא התאפשר, וכמובן שגם לא יכול להתאפשר, דיון רציונלי במורשתו, אלא "כל דאלים גבר". ראינו גם שמדובר כאן ככל הנראה בפעולה מדינתית – ממשלת מצרים, ואולי גם ממשלת סעודיה, כנראה השתתפו בקמפיין. אל־קרדאווי האדם נעלם – הוא הופך פשוט לפונקציה המסמנת את המאבק בין תומכי המשטר למתנגדיו, גבעה למות עליה, תוך שהוא פשוט מזוהה באופן דיכוטומי עם התנגדות למשטר (ועל כן מותקף). במובן זה, הלוגיקה של טוויטר משתפת פעולה עם הלוגיקה האוטוריטרית, המודדת כל אדם לפי קריטריון פשוט – נאמנות. הדיקטטור שואל רק שאלה אחת – הלנו אתה או לצרינו? טוויטר, שנוטה להפוך כל שיחה למספר, הוא כלי מצוין עבור הדיקטטור, שמעוניין להפוך את השיח להמשך ישיר של הפעלת הכוח שלו על האזרחים תוך כדי השטחתו לכדי אותה שאלה דיכוטומית עצמה.
