08.09.2016 קצר מאת רחל בית אריה
 

לקבל השראה מסין בוועידת ה-G20

זוויות רבות לפסגת ה-G20 בסין: פנימיות, בין-לאומיות וכלכליות. במבט מהמזרח התיכון, עם זאת, אפשר לראות את הכינוס כנקודת ציון לדעיכת האביב הערבי ועליית השלטונות האוטוריטריים החדשים באזור, שיכולים ואולי גם ישמחו ללמוד דבר או שניים מסין

נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי שוהה בסין כאורח מיוחד של ועידת ה-20G, פורום מנהיגי הכלכלות הגדולות בעולם. סיסי הוא אחד ממספר מנהיגי מדינות שקיבלו הזמנה מיוחדת מנשיא סין, שי ג'ינפינג, להשתתף כמשקיפים בפסגה. הפורום, הכולל 19 מדינות ואת נציגי האיחוד האירופי, התמסד בעקבות המשבר הפיננסי העולמי של 2008, ובמידה רבה מחליף את כינוסי ה-7G שכללו בעיקר מדינות מערביות.

ארגוני זכויות אדם ניסו להאיץ במנהיגי הדמוקרטיות הגדולות לראות בפורום הזדמנות ללחוץ על סין בנושאי זכויות אדם, שהולכים ומידרדרים תחת שי. הוועידה עצמה היא עדות לכך, שכן מתרבים הדיווחים מסין על מעצרים של פעילי דמוקרטיה וזכויות אדם כדי "לשמור על השקט" לקראת הכינוס. העיר חאנגג'ואו, מארחת הפסגה, עברה מתיחת פנים בעלות של מיליארדים, הממחישה את חרדתה של סין לתדמיתה ואת נחישותה לתפוס את המקום הראוי לה, לדעתה, בצמרת העולמית.

אולם הדיונים אינם מתמקדים בזכויות אדם אלא בנושאים כלכליים, ומעט גם בשאלת סוריה ובמתיחות בים סין הדרומי. בעוד אובמה ומנהיגי אירופה מנווטים באי נוחות בין מחויבותם לקשרים עם סין ולייצוב הכלכלה העולמית ובין הדרישה מבית שיתבטאו בנושאי זכויות אדם, יש להניח שאורחים כמו סיסי דווקא שואבים השראה מהתנהלותה של ההנהגה הסינית. מצרים הביעה את רצונה להיות שותפה פעילה יותר בתכנית "הדרך והחגורה" שמובילה סין ואמורה לקשר את אסיה, אפריקה ואירופה ברשת של כבישים, רכבות, נתיבים ימיים וקשרי מסחר. יחד עם מדינות רבות נוספות, ובהן ישראל, הצטרפה מצרים גם ליוזמה הסינית להקמת הבנק האסייתי להשקעה בתשתיות.

בוועידה משתתפים שני מנהיגים מזרח תיכוניים נוספים: רג'פ טאיפ ארדואן, שצלח באופן מרהיב את נסיון ההפיכה הכושל נגדו, ומוחמד בן סלמאן, נסיך הכתר של ערב הסעודית. כל אלה הם חלק מחזית רחבה יותר של מדינות, שרובן לא דמוקרטיות, השואבות השראה מסין (למשל בענייני הידוק הצנזורה על האינטרנט והפיכתה למחוכמת יותר או התמודדות עם ביקורת חיצונית) ומשתפות פעולה עמה באופן הדוק. במקרה או שלא במקרה, שלושת המנהיגים מהמזרח התיכון התקרבו לאחרונה לממשלת נתניהו. באותו זמן, הדמוקרטיות המערביות חלוקות בשאלת היחס לסין, אינן מציגות חזית אחידה בנושאי זכויות אדם ולמעשה מתחרות זו בזו בנסיונות להתקרב ל"מעצמה העולה".

זוויות רבות לפסגה בחאנגג'ואו – יחסי הפנים של סין, היחסים של בריטניה עם העולם לאחר הברקזיט, המתח בין רוסיה לארצות הברית ובין האחרונה לבין סין, אינטרסים כלכליים ועוד. במבט מהמזרח התיכון, עם זאת, אפשר לראות את הכינוס הזה כנקודת ציון לדעיכה המוחלטת של האביב הערבי, מות האופציה הדמוקרטית ועליית השלטונות האוטוריטריים החדשים, שיכולים ואולי גם ישמחו ללמוד דבר או שניים מסין.

 
שתף מאמר זה