האם סין תישאב למלחמה בדאע"ש ולמה שמכונה המלחמה הגלובלית בטרור, וכך למעורבות גדולה יותר במזרח התיכון? במהלך השנתיים האחרונות הבהירו בכירים סינים כי מבחינתם דאע"ש היא קודם כל בעיה של המערב, ותוצאה של התערבותו של המערב, ובעיקר ארצות הברית, במזרח התיכון. אולם מיד לאחר ההתקפה בפריז לפני שבוע וחצי שוחח נשיא סין, שי ג'ינפינג, עם נשיא צרפת פרנסואה הולנד, והודיעו כי סין "מוכנה לעבוד עם צרפת ועם הקהילה הבין-לאומית כדי להילחם בטרור". היו שפירשו זאת כנכונות של סין להצטרף לפעילות נגד דאע"ש בסוריה, אולם מדברים שאמר שי מיד לאחר מכן, בזמן ועידת ה-G20 בתורכיה, השתמעה פרשנות אחרת לחלוטין: הוא העיר על ה"סטנדרט הכפול" בו נוקט המערב וקרא למדינות המערב להכיר במלחמה שסין עצמה מנהלת נגד בדלנים אויגורים כחלק מהמערכה נגד הטרור האסלאמי הגלובלי.
האוּיגוּרים הם עם מוסלמי דובר שפה קרובה לתורכית שיושב בחבל אויגוריסטן, הידוע כיום יותר בשם מחוז שינג'יאנג (השטחים החדשים) בצפון מערב סין. האזור כולו נכבש על ידי הקיסרות הסינית בסוף המאה ה-17, אך עם התפרקות הקיסרות בתחילת המאה ה-20 הצליחו האויגורים פעמיים להקים מדינה עצמאית, שבכל פעם שרדה זמן קצר. כוחותיו של מאו דזה דונג השתלטו לבסוף על האזור בשנת 1950 ומאז הוא מסופח לסין, מה שמעורר את התנגדותם של אויגורים רבים. בחמש השנים האחרונות נהרגו מאות בני אדם בהתקפות שונות בשינג'יאנג ובאזורים אחרים בסין – לרוב מתקפות סכינים. אויגורים תקפו תחנות משטרה בחבל, אך גם תחנת רכבת הומה בעיר קונמינג בשנה שעברה, פעולה שבה נהרגו 31 אזרחים סינים ונפצעו יותר ממאה.
ימים ספורים לאחר הצהרתו האחרונה של שי בעניין מלחמתה של סין בבדלנים האויגורים פרסם רדיו אסיה החופשית ידיעה על פעולה משטרתית שבה נהרגו 17 מבוקשים אויגורים ובני משפחתם, כולל ילדים. המבוקשים כנראה ביצעו פעולת טרור שהרגה עשרות אנשים במכרה בשינג'יאנג בספטמבר. גורמים סיניים רשמיים אישרו בקצרה כי מבוקשים נהרגו במקום אולם לא מסרו פרטים נוספים, והמידע על "פעולת הטרור" עצמה מעורפל מאד.
בין אם מדובר בניצול של האווירה העולמית לאחר פריס כדי להגביר את הפעילות נגד האויגורים ובין אם מדובר בצירוף מקרים, התבטאויות סיניות רבות בעניין הקונפליקט האויגורי מזכירות התבטאויות רשמיות ואחרות מצד ישראל בעניין הסכסוך עם הפלסטינים והטרור באירופה; הסינים מוקיעים את הסטנדרט הכפול כלפיהם, ובמקביל מקווים כי הקהילה הבין-לאומית תבין את הסבל שהטרור מביא עליהם ותכיר בכך שהמאבק האויגורי הוא חלק מגל טרור אסלאמי גלובלי. פעילים אויגורים, לעומת זאת, אומרים כי מאבקם אינו קשור למגמות של הקצנה דתית, אלא לדיכויים המתמשך תחת השלטון הסיני. כאשר פוליטיקאים זרים או ארגוני זכויות אדם מזכירים את הדיכוי של האויגורים הם נתפסים בזעם בסין כמצדיקים טרור.
כוחות של משטרת סין באורומצ'י, בירת מחוז שינגיאנג, 2009 (תמונה: ויקיפדיה)
אמצעי הביטחון בשינג'יאנג הוחמרו מאד בשנים האחרונות וכוללים מחסומי דרכים, איסור על התכנסויות בשעות הערב, ותקנות נגד פרקטיקות מוסלמיות כמו איסור על עובדי ציבור לגדל זקן, ללבוש רעלה או לצום ברמדאן. אבל בעוד הקונפליקט הזה נמשך, נראה שלסין מתעוררות בעיות במקומות אחרים, שעלולים בכל זאת למקד את תשומת ליבה במזרח התיכון.
ביום רביעי הודיע ארגון המדינה האסלאמית (דאע"ש) כי הוציא להורג אזרח סיני בשם פאנג ג'ינגחווי שנחטף בסוריה בספטמבר. משרד החוץ הסיני אישר את הידיעה מאוחר יותר, אולם דיווחי החדשות בסין קימצו מאד במידע. אזרחי סין נראו להוטים לדון בטרגדיה: המילים "בן ערובה סיני" היו בין הפופולריות ביותר לחיפוש באותו יום ברשת החברתית ווייבו, המקבילה לטוויטר (טוויטר ופייסבוק חסומים בסין). עם זאת, דיונים במקרה, ובעיקר קריאות לנקמה או למעורבות צבאית סינית מול דאע"ש, נמחקו במהירות, אולי מתוך חשש לביקורת על השלטון הסיני או לחץ מלמטה לגלות יותר מעורבות.
יומיים לאחר מכן נגררה סין שנית לקלחת בעל כורחה: בהתקפה של קיצונים אסלאמים על מלון רדיסון בלו במאלי נהרגו שלושה אזרחים סינים (יחד עם 24 קרבנות נוספים), עובדים של חברת הרכבות של סין אשר מקדמת פרויקט הנחת קווי רכבת באזור. הנשיא שי שוב גינה בחריפות את המתקפה והתחייב לעשות הכל כדי להגן על אזרחי סין במדינות זרות. גולשים סינים שוב העלו שאלות, וביניהן מדוע כוח צבאי סיני שהיה באזור ככוח שמירת שלום של האו"ם לא הצטרף לפעולה לשחרור השבויים, שבה לקחו חלק חיילים צרפתים ואמריקאים.
שני המקרים בימים האחרונים מדגישים את בעייתה של סין: השלטון במדינה מקדם את "דוקטרינת הביטחון העצמי" שבמרכזה חתירה לעמדה מרכזית יותר במאזן הכוחות העולמי (בדרכי שלום, כפי ששי גינפינג מדגיש לא פעם). דוקטרינה זו יוצרת ציפיה בקרב הציבור הסיני להפגנת כוח, ובה בעת מעמידה אזרחים סינים בסכנה מעצם מעורבותם בפרויקטים שונים ברחבי העולם. מצד שני, סין נזהרת מלקחת על עצמה את תפקיד השוטר העולמי, המכלה משאבים ניכרים, וזה עשרות שנים מגנה "מדיניות אימפריאליסטית", ובמיוחד מעורבות צבאית אמריקאית, מקוריאה ועד עיראק.
עד כה הצליחה סין להנמיך ציפיות ולהימנע ממעורבות בין-לאומית שתזמין עליה ביקורת, אף שהיא מעורבת עמוקות במאמצים מדיניים וכלכליים לייצב את אפגניסטאן. עם זאת, עמדת הכוח העולמית שסין חותרת אליה עשויה, בעתיד הקרוב, לעורר ציפיות גבוהות הרבה יותר גם מבית ומחוץ, ואולי אף לשאוב אותה אל הסכסוכים השונים במזרח התיכון. לצד זאת אפשר לשאול האם מדינות מעורבות אחרות, וארצות הברית בראשן, מעוניינות בכלל בשיתוף פעולה עם סין, לרבות במלחמה בטרור.
