רוחות השינוי והתקווה שהביאו עמם ה"אביב הערבי" ו"מהפכת הצעירים" של תימן בראשית שנת 2011 הוחלפו במהרה במלחמת אזרחים, ובראשית 2015 הפכה המדינה כר פעולה למאבק האיתנים בין סעודיה לבין איראן. ניצני הרפורמה הפוליטית והכמיהה לשינויים מעמיקים שיבואו בעקבותיהם נגנזו לטובת מלחמה אזורית.
סעודיה הקפידה, ועודנה פועלת במרץ, לרדד את המורכבות של הזירה הפנימית בתימן לכדי מלחמת דם בין סונים לבין שיעים. היא האשימה את איראן במעורבות במלחמת האזרחים ובתמיכה במורדים השיעים הזידים (החות'ים), שהשתלטו על המדינה בסוף 2014 ובראשית 2015. האסטרטגיה הסעודית, שמטרתה בין היתר הייתה גיוס קואליציה סונית למלחמה בתימן, זכתה לגיבוי של מדיניות ערביות (ביניהן קטר), מוסלמיות ומערביות, לרבות סיוע מצד בריטניה וארצות הברית. אולם חופש הפעולה והסיוע שקיבלו הסעודים לבלימת ה"התפשטות השיעית" היתרגם לנזק עצום למדינה ולאוכלוסיה האזרחית בתימן, שהיו מלכתחילה בעיצומו של משבר פוליטי, בטחוני וכלכלי.
גם בימים כתיקונם לא הציגה תימן מידה יוצאת דופן של ריכוזיות, יציבות, תפקוד או שגשוג כלכלי. המסגרות השלטוניות שידעה עד המאה ה-20 ובמהלכה היו גמישות ורופפות, ומוקדי הכוח והשליטה בהן נעו בין קבוצות שונות. מלחמת האזרחים שפרצה לפני שש שנים החריפה מצוקות כלכליות וחברתיות והקצינה יריבויות פוליטיות, שבטיות וגיאוגרפיות. כשלונה של "ועידת הדיאלוג הלאומי" הבליט את חולשתה המבנית של המדינה, חיזק קבוצות מקומיות כמו המורדים השיעים הזידים, עודד את מעורבותם של שחקנים זרים כמו אל-קאעדה ומאוחר יותר דאע"ש, והוביל להסלמה קשה ברמת האלימות במדינה.
המשבר הכלכלי הקשה שהחל בשנת 2009 החמיר בחודשים הראשונים למהפכה שנתיים לאחר מכן, אך התערבותה של סעודיה במלחמת האזרחים הביאה לקריסת הכלכלה. שיעורי האבטלה, שהיו גבוהים ממילא, זינקו תוך חודשים ספורים בעשרות אחוזים והגיעו על פי הערכות שונות ל- 70%. תימן הפכה לזירת משבר הומניטרי, ומספר הפליטים הפנימיים הגיע במרס 2017 לכשלושה וחצי מליון איש, על פי הערכות שונות.
למעלה מחמישים אחוז מאוכלוסייתה של תימן סובלים מרעב, מחוסר בטחון תזונתי ומחוסר גישה למי שתיה נקיים. ארגוני סיוע מתקשים להעביר מוצרי מזון וציוד רפואי לפנים המדינה, משום שאזור הדרום, ובתוכו נמל עדן, היו ועודם לסירוגין אזורי קרבות שאליהם נמלטו בכירי המשטר שהודח בתחילת 2015. נמלים אחרים הופגזו על ידי הסעודים, ונראה כי נמל אל-חודידה נותר הנמל היחיד שדרכו אפשר להעביר ציוד ומזון לאזרחי תימן.
מתוך חבילות הסיוע שצולחות את המסע מוחרמים מוצרי מזון רבים והם נמכרים בשוק השחור שהתפתח בצל המלחמה. על פי דיווחים שונים, חברות לוגיסטיות המעבירות סיוע לפנים המדינה העבירו, שלא ביודעין, גם ציוד לחימה לכוחות קומנדו מקומיים שנתמכים על ידי ארצות הברית. אם יאומת המידע, פעילותם של ארגוני הסיוע תיפגע קשות והמשבר ההומניטרי במדינה יחמיר עוד יותר.
אחת הדרכים שבאמצעותן מבקשים אזרחים להקל על מצוקתם היא חיתון בנותיהם בכפיה, גם בגילאים צעירים מאוד, במטרה להעביר את עול פרנסתן למשפחה אחרת ולהסתייע בכספי המוהר לרכישת מזון בעיקר. כך נפוץ בהדרגה נוהג מקומי, שהיה מקובל באזורים הכפריים בעיקר, לאזורים נוספים במדינה, ובייחוד במחוזות שאליהם הגיעו עקורים רבים כמו אל-חודידה, חג'ה ואִבּ. על פי הערכות האו"ם, במחוזות הצפוניים של תימן נישאות כמחצית מהנערות לפני גיל 15, מקצתן ילדות בנות שבע ושמונה שנים. כ-60 אחוז מהבנות באזורי הדרום, מרביתן ממשפחות עקורים, נישאו לפני שמלאו להן 16 שנה. שיעור הנערות שנישאות לפני גיל 18 עלה מכ-50 אחוז לפני שנת 2015 לכ-66 אחוז בתחילת השנה הנוכחית. הנתונים של עמותות מקומיות המגנות על זכויות ילדים ונשים בתימן גבוהים אף יותר.
נישואי ילדות או נערות הם מוסכמה חברתית נפוצה בתימן הנשענת על מבנים מסורתיים שבטיים ועל דינמיקה מורכבת בין המרכז לפריפריה (המהווה את רוב המדינה) וניזונה ממצוקה כלכלה חריפה. הילדות והנערות הללו מכונות "כלות המוות" משום שרבות מהן מתות בלידה יחד עם עובריהן, בייחוד במחוזות שבהם רוב הלידות מתרחשות בבית. במקרים אחרים סיבת המוות קשורה לדימום כתוצאה מהתעללות מינית מידי הבעל ומהעדר טיפול רפואי. יש כלות צעירות שמתאבדות, בעיקר בטביעה או בהצתה מכוונת.
אף שחוק משנת 1992 אסר על נישואי נערים ונערות לפני גיל 15, תיקון משנת 1998 התיר להורים של ילדים צעירים יותר לערוך חוזה נישואין. בשלותה המינית של הנערה נקבעה כתנאי, אולם הוא לא מנע חיתון בכוח. כך הוכשרו בפועל נישואי ילדות בכפיה. נסיונות לשנות את החקיקה בשנת 2009, ומאוחר יותר במסגרת "ועידת הדיאלוג הלאומי", נכשלו, ומלחמת האזרחים דחקה בעיות חברתיות מסוג זה לשולי השוליים.
העלייה החדה בנישואי ילדות בתימן מאז פרוץ מלחמת האזרחים היא אחת מתוצאות הלוואי הטרגיות של המלחמה והמשבר הכלכלי וההומניטרי שבאו בעקבותיה. אם לא די בכך, בשבועות האחרונים פרצה במדינה מגפת כולרה שמקורה במאגרי מים מזוהמים, וגבתה עד כה קרוב ל-700 קורבנות. לא נותר אלא לקוות כי התפשטותה המהירה של המגפה תדחק בגורמים בינלאומיים לפעול להפסקת אש במדינה ולהגדלת הסיוע ההומניטרי לאוכלוסייתה הנאנקת.
