עבור רבים נתניהו הוא המחסום האחרון בפני מסירתם של חלקים נוספים מארץ-ישראל לידיים זרות, ערביות. בליקוי המאורות ובחוסר האומץ המאפיין את השמאל בישראל, שאינו מבין את זכותנו על הארץ, שאינו יודע שנצח ישראל לא ישקר, שאינו מבין את הסכנות הביטחוניות העצומות העומדות בפנינו, נתניהו הוא מגדלור של אומץ ותבונה. נכון שלפעמים האור קצת מהבהב. מדי פעם הוא משחרר הצהרה על אמונתו בפתרון שתי המדינות ועל רצונו בשלום. אבל זה רק כמס שפתיים לגויים, ובסופו של דבר ברור שאין לו שום כוונה להתפשר על דבר. אפשר לנשום לרווחה.
התרסותיו של נתניהו נגד ממשל ארצות הברית מחממות את הלב. הנה סוף סוף מנהיג אמיץ המוכן לעמוד בלא להתבטל מול הנשיא חדל-האישים של אמריקה, אובמה הטמבל שדפק את המזרח התיכון והביא לירידה בכוחה של ארה"ב בעולם. נשיא המעצמה הגדולה איננו מבין את השליחות ההיסטורית הגדולה של ישראל והעם היהודי. הנה עומד מולו מנהיג המבין את האינטרסים הביטחוניים שלנו, כאשר דאע"ש וחמאס ניצבות על הגבול ומאיימות להכחידנו.
אלה כמובן שטויות, וכל מי שעיניו בראשו יודע שהכיבוש וההתנחלות ממשיכים להחליש את מדינת ישראל, מזהמים אותה מבחינה מוסרית ועתידים להביא להרס הדמוקרטיה, או לחלופין להרס התקוות של העם היהודי לחיות בארצו. אבל לצורך העניין נניח שהכל נכון. נניח שנתניהו מגן על גבולות הארץ ושומר על העם היהודי מכל משמר. ההתרסה וזקיפות הקומה המזויפת הזאת, שנועדה בברור להגביר את התמיכה בו בקרב חלקים מן הציבור, עלולה לעלות לנו במחיר יקר ביותר. הממשל האמריקאי יכול להסב לנו נזק אדיר כמעט בלי לעשות דבר.
כל שנדרש מאובמה הוא לבקש מנציגתו באו"ם, בעת ההצבעה הבאה של מועצת הביטחון בעניין ישראל, לא להרים את ידה ולא להטיל וטו על ההחלטה. אפשר לעשות זאת בעדינות יחסית – לפני ההימנעות תישא השגרירה באו"ם נאום חוצב להבות על זכותה של ישראל להגן על עצמה ועל הצורך לפתור סכסוכים רק במשא ומתן. אמצעי התקשורת שלנו, שקל להוליך אותם שולל בשטויות כאלה, ודאי יצטטו את הנאום בגאווה וידברו על המשך התמיכה האמריקאית בישראל. אבל באותה נשימה תבחר השגרירה לא להרים את ידה לווטו אוטומטי על החלטה אנטי-ישראלית.
תוך שניות תכריז מועצת הביטחון, כולל ידידותינו המסורתיות, שנתניהו כבר נמאס עליהן לגמרי, להטיל סנקציות קשות על ישראל. מי שלא מבין מה משמעותו של צעד כזה כדאי שיסתכל על מה שקרה לאיראן ולצפון קוריאה בשנים האחרונות, וכדאי שיבין שרמת החיים פה תרד לשפל חסר תקדים. ארצות הברית אולי תרצה להמשיך לספק לנו טנקים ומטוסים על חשבון משלם המיסים האמריקאי, אבל תיאלץ, על פי הגדרת העיצומים, להפסיק זאת. וגם אם תמשיך, לא בטוח שיהיה לנו כסף לקנות דלק ותחמושת למטוסים הללו כדי להגן על גבולותינו. ספק אם נוכל להמשיך לממן בניית כיפות ברזל ומערכות הגנה אחרות.
לא צריך להבהל. יש להניח שזה לא יקרה בקרוב. אובמה, קֶרי וממשלם אולי מתעבים את נתניהו אך הם חשים אהדה מסוימת, היסטורית, לישראל. משאלי דעת קהל מגלים שהדור המבוגר יותר עדיין זוכר את החשיבות של הקמת מדינה לעם היהודי, את מוראות השואה, ואת הדמוקרטיה שאפיינה אותנו בשנים הראשונות. אולם הדור הצעיר רואה רק את עוולות הכיבוש ואת העובדה שבשטחים שתחת שלטונה של מדינת ישראל ביהודה שומרון וירושלים יש מאות אלפים, ואולי מיליונים, שאין להם זכויות אזרח בסיסיות.
אולם גם אם הסירוב האמריקאי להרים יד לווטו לא יקרה עכשיו, הוא צפוי לקרות בשנים הקרובות. מי שמאמין בתפיסה הלניניסטית – "ככל שיהיה רע יותר יהיה טוב יותר" – יוכל אולי לשמוח על האופציה הזאת, אבל אולי עדיף לחסוך לעצמנו את הצרה הזאת?
