לפני חודשים אחדים הגיע לכס מנהיג המדינה במלזיה אנואר אברהים, סוג של גיבור טרגי בדרמות הפוליטיות של המדינה בעשורים האחרונים: פעמיים כבר כמעט שהגיע אליו, אך זה רחק ממנו. נוסף על כך, הוא הורשע פעמיים (בראשונה על שחיתות ומעשי סדום שמהם זוכה בהמשך, ובשנייה – שוב על מעשי סדום) ונשלח אל מאחורי סורג ובריח ללא מעט שנים במצטבר. בעיני רבים, כולל ארגוני זכויות אדם במערב ובארה"ב במיוחד, הוא נתפס כקול ייחודי דמוקרטי ורפורמי בארצו שנרדף בארצו רק בשל כך.
והפעם הוא הצליח. וכל זאת כתוצאה מ"בחירות בזק" (snap elections) שנערכו בנובמבר האחרון כאשר ברקע משבר פוליטי נמשך. זאת לאחר שהממשלה שנבחרה בעקבות הבחירות ב־2018 הספיקה להביא תקווה לרפורמה לזמן קצר. שכן בחירות אלה הביאו לניצחון "ברית התקווה" ( (PHבעלת אג'נדה רפורמית רחבה ולתבוסה – לראשונה מאז עצמאות המדינה ב־1957 – של מערך הכוחות הפוליטי המכונה "החזית הלאומית" (BN) שבמרכזו מפלגת UMNO. על שמה של מפלגה זו רשומה העובדה שמלזיה מוגדרת כדמוקרטיה־למחצה ("semi-democracy") או כ"דמוקרטיה פגומה (flawed democracy) "והיא התבלטה בטיפוח תפיסה בדבר עליונות אתנית מלאית שהמרכיב האסלאמי דומיננטי בה, להבדיל מתפיסה לאומית-חילונית בדבר זהות כלל־מלזית החוצה קווים אתניים ודתיים. אולם מאחורי ניצחון "ברית התקווה" בראשות אנואר אברהים, שכאמור ייצגה תביעה לרפורמות פוליטיות משמעותיות, עמדה חבירה פוליטית תמוהה בינה לבין פלטפורמה פוליטית חדשה בראשות מאהאטיר מוחמד, המזוהה יותר מכול עם השלטון הדומיננטי של "החזית הלאומית" במשך עשרות בשנים ועם פוליטיקת הזהויות. כך במסגרת הסכמה מוקדמת בין אנואר אברהים למאהאטיר, שותפים פוליטיים קרובים מאוד בעבר הרחוק מאוד ובהמשך יריבים מרים, סוכם לקראת בחירות 2018 כי אם תנצח "ברית התקווה", יכהן מאהאטיר כראש ממשלה אך ייוותר על כסאו לטובת אנואר אברהים – שהיה באותה עת מאחורי סורג ובריח – כאשר יצא לחופשי ויזכה לחנינה שתאפשר את שובו לחיים הפוליטיים. "ברית התקווה" אכן ניצחה ומאהאטיר, אז בן 92, הושבע לראש ממשלה. זמן קצר מאוד לאחר מכן, יצא אנואר לחופשי וזכה לחנינה מהמלך. מכאן הלכה והתפתחה סגת העברתו של הגה השלטון. מתקבל הרושם כי הייתה הבנה כי בתום שנתיים לכהונתו יפנה מאהאטיר את מקומו, אך מהר התקבל הרושם שמאהאטיר מבקש לדחות את הקץ. בעיצומו של המתח הפוליטי התחולל משבר בקואליציה השלטת והתרופפות אחיזתו של מאהאטיר שהביאו לנפילת ממשלתו כבר בראשית 2020.
משזכה אנואר אברהים להרכיב את הממשלה, הוא סיפר כי נכדו שאל אותו כמה זמן המתין לטקס השבעתו לראשות הממשלה; "לא תקופה ארוכה", השיב, "רק 24 שנים…" ניתן להניח כי עתה לא יבזבז את ההזדמנות שניתנה לו באיחור
משנפלה, עלו זו אחר זו שתי ממשלות. אך אלה לא כוננו כתוצאה מהליך בחירות אלא מכוח פרוצדורה חוקתית המאפשרת למלך להטיל את הרכבת הממשלה על מי שהוא סובר שנהנה מרוב, גם אם דחוק מאוד, בקרב חברי בית הנבחרים. זאת ועוד, שני ראשי הממשלות שמונו בדרך זו חמקו מלהעמיד את ממשלתם למבחן אמון פרלמנטרי כך שלא היה ברור לאיש מה מידת התמיכה בהם, ודאי בקרב הציבור הרחב, שכן הם לא נבחרו בהליך של בחירות כלליות. כך כאמור מתוך משבר פוליטי זה התגלגלו הפעם הדברים לכדי בחירות כלליות תוך ציפייה לעלות על נתיב של הבראה פוליטית. לכאורה תוצאות הבחירות לא שינו דבר, שכן הן כוננו "פרלמנט תלוי"(Hung parliament) , כלומר כזה שאף מפלגה או גוש פוליטי אינם נהנים מרוב בבית הנבחרים. לפיכך, שוב נדרשה התערבותו של המלך, שבימים כתיקונם ממלא תפקיד ייצוגי בעיקרו. וכך מתרחש אירוע מעניין בראייה רחבה: המלך הטיל את הרכבת הממשלה על אנואר אברהים, שרק שנים מועטות קודם לכן זכה לחנינה ממנו, מתוך הערכה שהפעם אנואר אברהים הוא בעל הסיכויים הטובים להרכיב ממשלה שתזכה לאמון.
משזכה אנואר אברהים להרכיב את הממשלה, הוא סיפר כי נכדו שאל אותו כמה זמן המתין לטקס השבעתו לראשות הממשלה; "לא תקופה ארוכה", השיב, "רק 24 שנים…" ניתן להניח כי עתה לא יבזבז את ההזדמנות שניתנה לו באיחור – בגיל 75, ויבקש לממש פוליטיקה אחרת במדינתו. כך הזדרז להקים קואליציה רחבה, המייצגת קונצנזוס רחב מתוך הבנה שזהו צו השעה. כמו כן, דומה שהתפייס עם העבר, ולא נרתע מצירופה לקואליציה של "החזית הלאומית" (BN), זו ששלטה עשרות שנים ושהייתה לה יד במסלול התלאות הארוך האישי שעבר. הפעם היא נזקקה לו שכן זכתה ב־30 מושבים בלבד – כשביעית ממספר חברי הפרלמנט. הוא אף הזדרז להוכיח את נאמנותו לערכים דמוקרטיים, ובשונה משני קודמיו, העמיד את ממשלתו לאמון בית הנבחרים, וזכה ברוב מרשים של קרוב לשני שלישים. ברוח העמדה שלחם למענה שנים רבות הגדיר כיעדים מרכזיים רפורמות דמוקרטיות, ממשל תקין, שקיפות, מאבק בשחיתות ועצמאות של מערכת המשפט – מושגים שנרמסו בפוליטיקה המלזית וודאי לא מושג תיאורטי עבור מי שנתפס על ידי רבים כקורבנה של מערכת משפט בשירות פוליטיקאים. עם זאת נראה כי ברמה המעשית המיידית ראש הממשלה החדש מעניק עדיפות להתמודדות עם יוקר מחיה שהאמיר ובכלל להתמודדות מול קשיים כלכליים שהערימה תקופת הקורונה. מטעם זה אולי בחר להחזיק בתיק האוצר ולנווט את הכלכלה ברוח גישתו הרפורמית. כך, תקציב המדינה של ממשלתו החדשה מלמד כי בין היתר כדי לצמצם את הגירעון התקציבי ובה בעת לעודד צמיחה כמו גם כדי להקל על הציבור הרחב את ההתמודדות מול קשיי יוקר המחייה, יוגדל המיסוי על בעלי הכנסות גבוהות ובצד זאת גם יוטלו מיסים חדשים על מוצרי מותרות. במקביל לכך, יוקל המס על מעמד הביניים, ויוענק סיוע לשכבות חלשות במיוחד.
נראה כי גם המאבק בשחיתות, אחד מדגלי הממשלה החדש, הניע את אנואר אברהים להחזיק גם בתיק האוצר. ייאמר כי השחיתות שברה שיאים בתקופת כהונתו של נג'יב רזאק, ששימש כראש ממשלה (2018-2009). רק ניצחונה של מפלגתו של אנואר אברהים – "ברית התקווה" ב־2018 – שכאמור למרות הכול לא הביאו אותו לכיסא ראש הממשלה – אפשר להתגבר על מחסומים פוליטיים-משפטיים ולהביא את נג'יב למשפט ואף לשלוח אותו לכלא חרף כוחו הפוליטי הרב. ניתן להניח כי בנסיבות רגילות ובשם תקינות המשילות היה אנואר אברהים דווקא סובר כי יש להפריד את התפקידים ראש הממשלה ושר האוצר. ניתן להניח כי קידום יעדים כלכליים גם ייתן חותמו על ניהול מדיניות החוץ, כלומר רתימת מדיניות זו לקידום יעדי הפיתוח בדגש על עידוד השקעות ותוך ניווטה במישור האזורי והגלובלי בגישה פרגמטית מאוד, כמו למשל הימנעות מלקיחת צד בתחרות וביריבות הסינית-אמריקאית באזור. והיה וכך ינהג, יתנהל למעשה בנתיב מסורתי למדי של מדיניות החוץ המלזית.
ניתן להעריך כי בעלי התודעה הפוליטית במלזיה, והם כנראה רבים, חשים כי היסטוריה מתרחשת לנגד עיניהם, כפי שהיטיב לתאר זאת בציוץ בטוויטר אחד מאוהדי אנואר אברהים בהתייחסו למינויו לראש ממשלה ומנגד להצלחת מערכת המשפט לשלוח את נג'יב רזאק אל מאחורי סורג ובריח כמו גם לכישלונו המובהק של מאהאטיר מוחמד, יריבו המר של אנואר אברהים, שלא זכה ולו במושב אחד. כך כתב אותו אוהד: "איזו שנה זו. נג'יב הולך לכלא. מאהאטיר איבד את פיקדונו, וכעת אנואר ראש הממשלה. תהיה בכך לשון המעטה לומר כי המדובר בחשיבות היסטורית".
.
