מאמרים

אודות הכותב

תגיות
ניתוח ופרשנות
חברון: המשפחה משפיעה על נטיות הצעירים
11.06.2016

פיגועים בישראל: הקשר החברוני

החמולות הן גורם מפתח בעיצוב דפוסי המחאה של צעירים מאזור חברון. אלה מעורבים, במספרים הולכים וגדלים בשנים האחרונות, בטרור ופעולות אלימות נגד ישראל, לרבות במסגרת התארגנויות סלפיות-ג'יהאדיות הקוראות תגר הן על פתח הן על חמאס

בנובמבר 2013 חיסל כוח ימ"מ חולייה של 3 מבוקשים: מחמוד א-נג'אר, מוסא מחמד מוסא מחאמרה מיטא, ומוחמד פואד ניירוח' מחברון. השלושה היו חברים ב"מועצה המייעצת של המוג'אהדון", שפעלה לבניית תשתית צבאית לביצוע פיגועים נגד הרשות הפלסטינית וכוחות צה"ל, כולל פיגועי חטיפה. אחיו של מוחמד ניירוח' סיפר כי האחרון היה חבר בחמאס אך פרש מהארגון ועזב לארגון סלפי ג'יהאדי עוד בעת שהותו בכלא הישראלי.

חודש לאחר מכן פרסם ארגון "מג'לס שורא אלמוג'אהדין אכנאף בית אל-מקדס" הודעה על תחילת התארגנותו בגדה והגדיר את יעדי המאבק: היהודים הכופרים והרשות הפלסטינית. בהודעה נאמר כי שלושת הפעילים שחוסלו בידי כוח צה"ל באזור חברון בנובמבר היו פעיליו שנהרגו ב"מארב של היהודים הכופרים שקיבלו מידע מסוכני הרשות הפלסטינית". ביוני 2014 אף נטל סניף הגדה המערבית של ארגון המדינה האסלאמית אחריות על חטיפתם של שלושת הנערים הישראלים כנקמה על חיסול שלושת המבוקשים. החוטפים, מרואן קואסמה ועומר אבו אל-עישה, יצאו מהעיר חברון.

בני הדודים מוחמד וח'אלד מחאמרה מיטא, שביצעו את הפיגוע בשרונה השבוע, הם ככל הנראה קרובי משפחה של מוסא מחאמרה שחוסל בנובמבר 2013. על רקע הכתוב לעיל מתעוררות מספר שאלות.

ראשית, האם שני המפגעים בשרונה הם חלק מתשתית סלפית ג'יהאדית שהוקמה על ידי מוסא מחאמרה? האם הפיגוע הוא חלק מדפוס התנהגות קבוע של החמולות בחברון וסביבתה, המוציאות פיגועי ראווה בכל פעם שגדל הסיכוי לפיוס פלסטיני ולחידוש התהליך המדיני? נכונותם של מנהיגי מצרים, ירדן וסעודיה להירתם לחידוש התהליך המדיני בין ישראל והפלסטינים היא מסוכנת, בראיית המתנגדים להסדר, ופיגוע במתחם שרונה הקרוב כל כך לקריה עלול לעורר תגובה אמוציונאלית של ישראל ולסכל את חידוש התהליך המדיני.

שנית, האם הפיגוע הוא קריאת תגר על תהליך ההתמתנות של חמאס ופתח וסטייתן מדרך הג'יהאד, על חדלונם של הפלגים הצבאיים האסלאמיים והחילוניים ועל שיתוף הפעולה של הרשות הפלסטינית וחמאס עם ישראל?

במחקר משנת 2012 על ידי חוקרות וחוקרים ממכון ראנד, ובו השתתפו 600 נשאלים בגילאים 18-30 – כמחציתם מחברון, כרבע מהם מראמאללה וכרבע מהם מג'נין. שאלת המחקר המרכזית הייתה האם הגורם המונע הקצנה אלימה בקרב צעירים הוא מוסר, יעילותה של האלימות ומחירה, או העדר קשר חברתי ומשפחתי עם פעילים צבאיים.

כ-80 אחוז מהנשאלים השיבו כי לבני משפחתם יש השפעה גדולה או מסויימת על החלטות מרכזיות בחייהם, וכ-90 אחוז השיבו כי הם נפגשים פחות מפעם אחת בחודש עם חברים או שכנים. במילים אחרות, למשפחה השפעה גדולה יותר על התנהגותם של צעירים בהשוואה לחבריהם ושכניהם. כן נמצא כי נשאלים שבני משפחותיהם לא היו מעורבים במחאה אלימה, או שהיו מבוקשים או עצורים בגינה, נטו שלא להשתתף במחאה כזו, ולהיפך. כלומר, פחד מגורמי דיכוי עשוי למתן עמדות, אך רגשות מחויבות לבני משפחה עשויים לדחוק את הפחד הצדה.

ד"ר הראל חורב מאוניברסיטת תל אביב, שחקר את הרשתות המשפחתיות בחברון, מצא כי החמולות החברוניות מקדשות את ערכי הקולקטיב המשפחתי והמוסד המשפטי השבטי משיקולים אידיאולוגיים, פוליטיים, כלכליים וחברתיים. הלכידות החברתית הגבוהה שלהן והקושי לחדור אליהן מאלץ את הרשויות השלטוניות להסתייע לא אחת בראשי החמולות כדי להשליט סדר באזור.

מאמרים נוספים