צילום: רויטרס
הרס בגזרת חרקיב, במהלך מתקפת הנגד של האוקראינים במלחמה נגד רוסיה, ספטמבר 2022 (צילום: רויטרס)

לא  רק בנט: על המדינה שמבקשת להתיר את הסבך באוקראינה

הרחק מתשומת הלב של התקשורת העולמית, אינדונזיה מנסה לקדם פתרון באוקראינה, בעיקר באמצעות הפעלת מנופים כלכליים. זו לא הפעם הראשונה שבה היא פועלת ליישב סכסוכים, אך עד כה הדברים נעשו בעיקר במגרשה האזורי

מעורבות טורקיה בסבך העימות הרוסי-אוקראיני במעמד של מתווכת, ובעיקר תפקידה בהשגת ההסכם לייצוא חיטה מאוקראינה שנחתם באיסטנבול בין שני הצדדים היריבים ביולי האחרון, ידועים לכל מי שעוקב אחר ההתרחשויות. עצם המעורבת הטורקית הזו ודאי מובנת לכול, שכן המלחמה מתרחשת בחצר האחורית שלה ומעמיקה את המשבר הכלכלי בה. מעורבות זו גם כמו מתבקשת בשל היותה של טורקיה בבחינת גורם ניטרלי שלו אינטרסים כבדי משקל הן מול המחנה של מדינות המערב, ודאי כחברה בנאט"ו, והן מול רוסיה. לעומת זאת מעורבותה של אינדונזיה, גם כן בעלת רוב מוסלמי, תופסת כנראה הרבה פחות תשומת לב. היא אף עשויה לעורר תמיהה אצל מי שאינם בקיאים במדינה זו, וודאי במדיניות החוץ שלה: מה למדינה "רחוקה" זו, המזוהה בעיקר עם המרחב של דרום מזרח אסיה, במעורבות דיפלומטית שכזו בזירה האירופית?   

המעורבות האינדונזית תופסת לראשונה את עיני המתבוננים בשלהי יוני השנה, עת נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו (ג'וקויי) מגיע לביקור קצר בקייב לפגישה עם הנשיא ולודימיר זלנסקי, ומשם ממשיך למוסקבה לפגישה עם הנשיא ולדימיר פוטין. פעילותו זו מוגדרת כמשימה למען השלום, ומתקבל הרושם שהיא התמקדה במידה רבה במאמצים למציאת פתרונות להשלכות הכלכליות הגלובליות של המלחמה בעיקר בתחום הביטחון התזונתי, בדגש על אספקת החיטה. לדברי הנשיא האינדונזי, הוא העביר מסר מהנשיא האוקראיני לנשיא רוסיה והדגיש כי מדינתו רוצה לשמש "גשר לתקשורת" בין שני המנהיגים.  

מבט היסטורי רחב על מדיניות החוץ האינדונזית מלמד כי מעורבות כמתווכת, מפשרת ומעודדת בניית צעדי אמון למען יישוב סכוכים ועימותים, הן פנים־מדינתיים והן בין־מדינתיים, איננה זרה לה. כבר בתקופת שלטונו של סוהרטו (1998-1966) הייתה אינדונזיה מעורבת ביישוב סכסוכים באזורה. לדוגמה, היא תרמה להשגת שלום בקמבודיה, שהייתה שקועה בשנים 1992-1979 בעימותים פנימיים וחיצוניים, כאשר היא עושה זאת במידה רבה מתוקף מעמדה המוביל בארגון האזורי של מדינות דרום מזרח אסיה (ASEAN) . בראשית שנות התשעים הייתה אינדונזיה מעורבת במאמצים ליישוב הסכסוך האלים והנמשך בין הממשל המרכזי בפיליפינים לבין הקבוצות הבדלניות המוסלמיות בדרום המדינה.

המעורבות ביישוב סכסוכים אף גוברת עם מעברה של אינדונזיה לדמוקרטיה (1998) ובעיקר לאחר שצלחה את שנות המעבר הראשונות הקשות. משהחלה לצבור ביטחון בדרכה הדמוקרטית, החלה גם מאמצת מדיניות חוץ אקטיבית ואף שאפתנית יותר, לרבות עניין לקדם דמוקרטיה באזורה ואף בעולם המוסלמי ולסייע ביישוב סכסוכים, אף באזורנו. כך ב־2011 ניצלה אינדונזיה את עובדת היותה באותה שנה יושבת הראש התורנית של הארגון האזורי ASEAN כדי לתווך בסכסוך הגבול בין תאילנד לקמבודיה, החברות גם הן בארגון זה. ובמיאנמר, לאחר שהחונטה הצבאית נאלצה לפזר עצמה בלחץ בין־לאומי באותה שנה, החלה אינדונזיה, המנהיגה דה־פקטו של ארגון אזורי זה, לעודד קידום רפורמות דמוקרטיות במדינה זו. ועתה לאחר שהחונטה הצבאית שבה ותפסה את השלטון בדרך של הפיכה צבאית בראשית 2021, אינדונזיה דוחפת את ASEAN, חרף הקשיים הרבים מאוד, לפעול למען יישוב העימות החריף בין השלטון לתנועת ההתנגדות האזרחית, להשבת היציבות ואף לשיבה לדרך של רפורמות, שרחוקה מלהיראות. גם באפגניסטן, עד אשר השתלטו עליה אנשי הטליבן באוגוסט 2021, הייתה אינדונזיה מעורבת לא־מעט במאמצים לקדם פיוס פוליטי פנימי. 

עתה מגיעה אינדונזיה ל"מגרש האירופי" עם מעמד בין־לאומי משודרג כמי שמשמשת השנה כיושבת הראש התורנית של הפורום הגלובלי היוקרתי – קבוצת ה־G20, הכוללת את הכלכלות המובילות בעולם

עתה מגיעה אינדונזיה ל"מגרש האירופי" עם מעמד בין־לאומי משודרג, לא רק כמי שמובילה את הארגון האזורי של דרום מזרח אסיה, אלא גם כמי שמשמשת השנה כיושבת הראש התורנית של הפורום הגלובלי היוקרתי – קבוצת ה־G20, הכוללת את הכלכלות המובילות בעולם. ניכר כי ג'וקויי אכן מבקש להיכנס לעובי הקורה של השלכות העימות הרוסי-אוקראיני לא רק כנשיא אינדונזיה, אלא אף אולי יותר מתוקף מעמדו הנוכחי ב־G20. כמו כן, לזכותו עומדת גם העובדה שנבחר על ידי מזכ"ל האו"ם להיות אחד מבין שישה מנהיגי מדינות האמורים להוביל "קבוצת תגובה למשבר הגלובלי" שתסייע למקבלי ההחלטות למצוא פתרונות ולגבש אסטרטגיות להתמודדות מול המשבר הגלובלי שמחוללת המלחמה בתחומי המזון, האנרגיה והמימון.  

לטובתה של מדיניות החוץ האינדונזית במקרה שלפנינו נזקפת גם מדיניות החוץ הניטרלית ארוכת השנים שלה בזירה הבין־לאומית. שורשיה כמו מובילים למטפורה שבה השתמש מוחמד האטא, מהאבות המייסדים של המדינה האינדונזית, בראשית דרכה של אינדונזיה כמדינה עצמאית, לתיאור המדיניות הרצויה למדינתו בין הגושים בתוך "המלחמה הקרה". לדבריו, על אינדונזיה "לחתור בין שתי השוּניוֹת" (באינדונזית: mendayung antara dua karang). מדיניות זו מתעצמת ומתמסדת במהלך שנות החמישים, עת אינדונזיה נמנית עם מייסדות ועם מובילות גוש המדינות הבלתי־מזדהות.

גם הפעם ניכר שאינדונזיה מבקשת לנווט בזהירות בין "המחנות". כך היא תמכה בגינויה של רוסיה בעצרת הכללית האו"ם, אך נמנעה מלהצטרף להטלת סנקציות עליה על ידי מדינות המערב ונמנעה בהצבעה בעצרת הכללית שהביאה להוצאת רוסיה מהוועדה לזכויות אדם של האו"ם. לא מפליא לפיכך שלא מעט מומחים ומשקיפים מתארים את עמדתה של אינדונזיה כמי שיושבת על הגדר. מעניין כי בשיח הציבורי באינדונזיה בנושא, בעיקר ברשתות החברתיות, וכנראה בהשפעת פרשנים ופובליציסטים למיניהם, ניתן  דווקא להבחין בעמדות פרו־רוסיות, לרבות האשמות מוכרות בדבר כוונות נאט"ו להתפשט במזרח אירופה. לשון אחר, בשיח הציבורי העימות נתפס בעיקרו כבין־גושי – בין רוסיה לארה"ב ולשותפותיה בנאט"ו, ואילו המבט לאוקראינה עצמה, על הסבל הרב, לרבות הפליטים הרבים, תופס כנראה מקום משני.

העניין האינדונזי למלא תפקיד במיתון העימות הרוסי-אוקראיני ובקידום פתרונות להשלכותיו הגלובליות מבטא כנראה אינסטינקט בסיסי להעלאת פרופיל המעורבות בזירה הבין־לאומית, אך לא רק. מצטרף הצורך לתת מענים לאתגרים מיידיים. בדומה לחלקים רבים אחרים על פני הגלובוס, גם דרום מזרח אסיה מושפעת מהשלכות המלחמה, בעיקר מהמחסור במוצרי מזון ומעליית מחירים. במקרה של אינדונזיה, לכל אלה גם השלכה על שיקולי מדיניות פנים. שכן אינדונזיה היא יבואנית משמעותית של חיטה מאוקראינה והיא זקוקה לאספקה סדירה לצורך תעשייה רחבת היקף מקומית של מזון המבוסס על חיטה. מחסור בתחום, על השלכותיו על עליית המחירים, עשוי להציב קשיים פנימיים. ונוסף על כל אלה, קיים גם חשש בקרב מדינות דרום מזרח אסיה ובכלל במזרח אסיה מפני הסלמת התחרות/יריבות בין המעצמות באזור אסיה-פסיפיק, על מכלול ההשלכות בתחום היציבות האזורית. המתיחות שהחריפה בציר ארה"ב-סין על רקע ביקורה לאחרונה בטייוואן של ננסי פלוסי, יו"ר בית הנבחרים האמריקני, הייתה בבחינת תזכורת.

וכמובן, כנאמר, אינדונזיה כמו מבקשת לנצל הזדמנות ולהפיק את המרב במישור הבין־לאומי מתפקידה המוביל השנה בקבוצת ה־G20 עת העיניים נשואות עתה לפסגת פורום יוקרתי זה באי באלי בנובמבר הקרוב, כדי לנצלו גם להתמודדות בשאלת המשבר הכלכלי העולמי. כבר עתה ניכר כי אינדונזיה שוקדת ככל האפשר על כך שההזדמנות לא תחמוק ממנה. כך היא מנווטת בין "המחנות", ולמורת רוחן של מדינות מערביות היא הזמינה את הנשיא פוטין להשתתף בפסגה זו; זה כבר אישר השתתפותו. וכצעד של איזון ואולי גם רצון לנצל את הפורום ככל האפשר למיתון העימות ולהמחשת יכולות התיווך שלה, הזמינה אינדונזיה גם את הנשיא האוקראיני להשתתף בפסגה, הגם שמדינתו אינה חברה בפורום זה.   חרף זאת נראה כי יש לראות באופן מפוכח את תוחלת המהלך האינדונזי. ועידת שרי החוץ של מדינות ה־G20 שימשה, כמובן בניגוד מוחלט לרצון המדינה המארחת, זירה לחילופי האשמות בין שרים ממדינות מערביות לשר הרוסי, והסתיימה ללא פרסום הודעה מסכמת. ובכלל, ניתן להבחין במבט ספקני כלשהו באשר להישגי אינדונזיה עד כה, חרף רצונה הטוב, וגם באשר לסיכוייו במבט לעתיד. אך גם אם מהלך זה לא יניב תוצאות של ממש, הרי אינדונזיה אולי תוכל לרשום לעצמה כהישג את שדרוג מעמדה בזירה הבין־לאומית.

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה