מיצג של מפגין נגד חוק האנטי-טרור שהעביר דוטרטה, יוני 2020 (צילום: רויטרס)
מיצג של מפגין נגד חוק האנטי-טרור שהעביר דוטרטה, יוני 2020 (צילום: רויטרס)
Below are share buttons

מציאות חדשה עבור המיעוט המוסלמי בדרום הפיליפינים?

בדרום הפיליפינים מנסים לבנות בשנים האחרונות מציאות חדשה שתאפשר יחסי שלום בין המדינה, בעלת הרוב הקתולי, לבין המיעוט המוסלמי בה. מציאות חדשה זו מכוונת במידה רבה גם לשיקום ולפיתוח כלכליים, כי לכולם ברור ללא שינוי יסודי תישאר מצוקה, ניכור, אלימות וטרור

דרום הפיליפינים הוא זירה של עימות היסטורי בין המדינה בעלת הרוב הקתולי לבין המוסלמים בדרום. בשנים האחרונות, לאחר ניסיונות נפל רבים, מנסים לבנות מציאות חדשה שתאפשר קיום בשלום. הדחף המחודש צמח בעקבות מספר חודשי לחימה עזה ועיקשת ב-2017 בעיר מראווי (Marawi) שבדרום, בלב אוכלוסייה מוסלמית, בין הצבא לבין קבוצות טרור מנאמנות דאעש, שהשתלטו עליה בהפתעה כחלק מחזון כינון "וִלַאיַה" – מחוז של הארגון.

המוסלמים בפיליפינים הם כשישה אחוזים מככלל האוכלוסייה, המונה למעלה מ-110 מיליון נפשות. רובם מתגוררים בדרום המדינה, בעיקר באי מינדנאו ובארכיפלג של סולו. ראשיתו של העימות בינם לבין המשטר המרכזי הייתה במאה ה-16, עת החלה ספרד הקתולית בכיבוש הארכיפלג הפיליפיני. עימות זה נשזר בזיכרון היסטורי רחוק של המוסלמים בדרום בדבר קיום עצמאי כישות פוליטית בעלת זהות אסלאמית מובהקת. לעומתם, הספרדים ייבאו לפיליפינים זיכרון היסטורי מהמאבק הימי־ביניימי בין אירופה הנוצרית לשלטון המוסלמי בחצי האי האיברי. 

בעקבות הכיבוש הספרדי והנוכחות הנוצרית המתחזקת בפיליפינים, חשו המוסלמים מאוימים, והגדירו את מרחב קיומם – הארכיפלג של סולו ומינדנאו – "דאר אל-אסלאם", הניצב מול "דאר אל־חרב" שבשליטת הנוצרים. על כל אלו התווספו מרכיבים שהחריפו את העימות: המצוקות הסוציו־אקונומיות הקשות והמתמשכות של המוסלמים בדרום ומדיניות מקפחת עמוקה של המדינה כלפי הדרום, שעוררה תחושות ניכור קשות. רבים מקרב המיעוט המוסלמי פנו לתנועות גרילה בדלניות, אך אלה היו פשרניות בהשוואה לארגוני הטרור הג'יהאדיסטים שהתבססו באזור בעשורים האחרונים. אף קבוצות הנאמנות לדאעש התחזקו בשנים האחרונות עד כדי חשש שבדרום הפיליפינים מתגבשת וִלַאיַה – מחוז של דאעש, המתפקד כמוקד אזורי לארגוני טרור. ב-2017 כאמור, השתלטה קואליציה של קבוצות אלה ושל טרוריסטים מאזורים אחרים בדרום מזרח אסיה על חלקים ניכרים מהעיר מאראווי.

האירועים במאראווי הניעו מאמצים מחודשים להשלמת מהלך פוליטי שהחל שנים ספורות קודם לכן. בשנת 2014, לאחר מו"מ קשה ורב-שנים, נחתם הסכם שלום בין המדינה לבין "חזית השחרור האסלאמית של מורו" (MILF), תנועת המרי המזוין המרכזית שחתרה להיפרדות הדרום מהמדינה הפיליפינית. במסגרת ההסכם התכוננה אוטונומיה משמעותית שהעניקה למוסלמים בדרום הגדרה עצמית בתוך המדינה, והחזית הייתה עתידה להפוך לשחקן פוליטי לגיטימי. המהלכים הפוליטיים שנגזרו מההסכם היו מורכבים מאוד, וההשתלטות של ארגוני הטרור על חלקים מהעיר מראווי והלחימה העזה כדי להביא לאובדן אחיזתם בה – הוסיפו על הקשיים. בשנת 2019 הונחו לבסוף יסודותיה של המסגרת האוטונומית החדשה, שבשונה מזו שהוקמה ב-1989 מכירה ב"אומת המורו" (Bangsamoro) ובכך מעניקה את זכות ההגדרה העצמית למוסלמים בדרום. מעניין לציין כי מקור הכינוי "מורו" הוא בכינוי גנאי שהכובשים הספרדים הדביקו למוסלמים בדרום הפיליפינים, בדומה לכינוי שהודבק  למוסלמים בספרד, "מורוס". 

עיקר הבעיה נעוץ בקבוצות חמושות שלא נכללו בהסכם, ובראשן נאמני דאעש. אף שהם נחלשו מאוד מאז הובסו על ידי הצבא בקרבות הקשים במראווי, הם לא הובסו לחלוטין, וכמה מאות לוחמיהם עדיין מצליחים לבצע פיגועים מעת לעת

המסגרת האוטונומית החדשה מבקשת לקדם תוכניות פיתוח, שיפור תשתיות, מיגור עוני וחיזוק הביטחון הפנימי במקביל לפירוקם מנשקם של כ-40 אלף לוחמי ה-MILF וקבוצות חמושות אחרות ולפריסת צבא המדינה ברחבי האוטונומיה. ממשלת המעבר שהוקמה החלה בניסוח תוכניות למשילות ולמאבק בשחיתות, אולם הקשיים הניצבים בפניה רבים: בעיות מבניות וארגוניות, פערים בין הסיוע המובטח לבין מימושו וקשיים תקציביים בעקבות מגפת הקורונה. יתר על כן, עשרות אלפי עקורים כתוצאה מהרס חלקים ניכרים של מראווי עדיין ממתינים לשיקום חייהם. על רקע כל זאת הוארכה תקופת המעבר לכינון האוטונומיה בשלוש שנים, והבחירות הראשונות לפרלמנט המקומי נדחו למאי 2025, במקביל לבחירות הכלליות במדינה. עד אוגוסט 2022 פורקו מנשקם קרוב למחצית ממספר הלוחמים, והתהליך כולו עתיד להסתיים ב-2024. חלק מהלוחמים עברו הסבה מקצועית ומשפחותיהם זכו לסיוע כלכלי.  

האתגרים הביטחוניים בשטח פחתו אך לא נעלמו. התנגשויות בין הצבא לבין לוחמי ה-MILF הנותרים הפכו לנדירות, ובאחת הפעמים הבודדות שבהן התחוללה תקרית מזוינת לאחרונה הזדרז הצבא להודיע כי היא נבעה מ"קצר תקשורתי" בין הצדדים. עיקר הבעיה נעוץ בקבוצות חמושות שלא נכללו בהסכם, ובראשן נאמני דאעש. אף שהם נחלשו מאוד מאז הובסו על ידי הצבא בקרבות הקשים במראווי, הם לא הובסו לחלוטין, וכמה מאות לוחמיהם עדיין מצליחים לבצע פיגועים מעת לעת, כשלראשונה בפיליפינים בוצעו פיגועי התאבדות גם במעורבות של נשים. תהליך דומה התחולל גם בקרב טרוריסטים מחסידי דאעש באינדונזיה: תאים קטנים, חלקם משפחתיים, שנותקו מרשתות הטרור הגדולות שפירקו כוחות הביטחון, מוציאים לפועל פיגועי התאבדות שקשה יותר לסכלם. בחלק מפיגועי הטרור בפיליפינים היו מעורבים ישירות אינדונזים מנאמני דאעש, עדות נוספת לכך כי דרום הפיליפינים עדיין משמש כר פעולה נוח יחסית לשיתוף פעולה בין טרוריסטים מהאזור. 

הדרך לממשל עצמי מתפקד באזור האוטונומי החדש הפועל לטובת הרוב המוסלמי, המיעוט הקתולי (כעשרה אחוזים) כמו גם המגוון האתני בו, עדיין ארוכה, ולוחמים מאוכזבים של ה-MILF עלולים לחזור לפעילות חמושה, שלא לדבר על סיכון נמשך מצד קבוצות טרור, גם אם קטנות יחסית, הניזונות ממצוקות האוכלוסייה. לפיכך, השחקנים המרכזיים מבינים את גודל השעה ומשתפים פעולה ביניהם למען השגת יציבות, משילות, שקט ביטחוני ושיקום ופיתוח כלכליים.

דרום הפיליפינים הוא זירה של עימות היסטורי בין המדינה בעלת הרוב הקתולי לבין המוסלמים בדרום. בשנים האחרונות, לאחר ניסיונות נפל רבים, מנסים לבנות מציאות חדשה שתאפשר קיום בשלום. הדחף המחודש צמח בעקבות מספר חודשי לחימה עזה ועיקשת ב-2017 בעיר מראווי (Marawi) שבדרום, בלב אוכלוסייה מוסלמית, בין הצבא לבין קבוצות טרור מנאמנות דאעש, שהשתלטו עליה בהפתעה כחלק מחזון כינון "וִלַאיַה" – מחוז של הארגון.

המוסלמים בפיליפינים הם כשישה אחוזים מככלל האוכלוסייה, המונה למעלה מ-110 מיליון נפשות. רובם מתגוררים בדרום המדינה, בעיקר באי מינדנאו ובארכיפלג של סולו. ראשיתו של העימות בינם לבין המשטר המרכזי הייתה במאה ה-16, עת החלה ספרד הקתולית בכיבוש הארכיפלג הפיליפיני. עימות זה נשזר בזיכרון היסטורי רחוק של המוסלמים בדרום בדבר קיום עצמאי כישות פוליטית בעלת זהות אסלאמית מובהקת. לעומתם, הספרדים ייבאו לפיליפינים זיכרון היסטורי מהמאבק הימי־ביניימי בין אירופה הנוצרית לשלטון המוסלמי בחצי האי האיברי. 

בעקבות הכיבוש הספרדי והנוכחות הנוצרית המתחזקת בפיליפינים, חשו המוסלמים מאוימים, והגדירו את מרחב קיומם – הארכיפלג של סולו ומינדנאו – "דאר אל-אסלאם", הניצב מול "דאר אל־חרב" שבשליטת הנוצרים. על כל אלו התווספו מרכיבים שהחריפו את העימות: המצוקות הסוציו־אקונומיות הקשות והמתמשכות של המוסלמים בדרום ומדיניות מקפחת עמוקה של המדינה כלפי הדרום, שעוררה תחושות ניכור קשות. רבים מקרב המיעוט המוסלמי פנו לתנועות גרילה בדלניות, אך אלה היו פשרניות בהשוואה לארגוני הטרור הג'יהאדיסטים שהתבססו באזור בעשורים האחרונים. אף קבוצות הנאמנות לדאעש התחזקו בשנים האחרונות עד כדי חשש שבדרום הפיליפינים מתגבשת וִלַאיַה – מחוז של דאעש, המתפקד כמוקד אזורי לארגוני טרור. ב-2017 כאמור, השתלטה קואליציה של קבוצות אלה ושל טרוריסטים מאזורים אחרים בדרום מזרח אסיה על חלקים ניכרים מהעיר מאראווי.

האירועים במאראווי הניעו מאמצים מחודשים להשלמת מהלך פוליטי שהחל שנים ספורות קודם לכן. בשנת 2014, לאחר מו"מ קשה ורב-שנים, נחתם הסכם שלום בין המדינה לבין "חזית השחרור האסלאמית של מורו" (MILF), תנועת המרי המזוין המרכזית שחתרה להיפרדות הדרום מהמדינה הפיליפינית. במסגרת ההסכם התכוננה אוטונומיה משמעותית שהעניקה למוסלמים בדרום הגדרה עצמית בתוך המדינה, והחזית הייתה עתידה להפוך לשחקן פוליטי לגיטימי. המהלכים הפוליטיים שנגזרו מההסכם היו מורכבים מאוד, וההשתלטות של ארגוני הטרור על חלקים מהעיר מראווי והלחימה העזה כדי להביא לאובדן אחיזתם בה – הוסיפו על הקשיים. בשנת 2019 הונחו לבסוף יסודותיה של המסגרת האוטונומית החדשה, שבשונה מזו שהוקמה ב-1989 מכירה ב"אומת המורו" (Bangsamoro) ובכך מעניקה את זכות ההגדרה העצמית למוסלמים בדרום. מעניין לציין כי מקור הכינוי "מורו" הוא בכינוי גנאי שהכובשים הספרדים הדביקו למוסלמים בדרום הפיליפינים, בדומה לכינוי שהודבק  למוסלמים בספרד, "מורוס". 

עיקר הבעיה נעוץ בקבוצות חמושות שלא נכללו בהסכם, ובראשן נאמני דאעש. אף שהם נחלשו מאוד מאז הובסו על ידי הצבא בקרבות הקשים במראווי, הם לא הובסו לחלוטין, וכמה מאות לוחמיהם עדיין מצליחים לבצע פיגועים מעת לעת

המסגרת האוטונומית החדשה מבקשת לקדם תוכניות פיתוח, שיפור תשתיות, מיגור עוני וחיזוק הביטחון הפנימי במקביל לפירוקם מנשקם של כ-40 אלף לוחמי ה-MILF וקבוצות חמושות אחרות ולפריסת צבא המדינה ברחבי האוטונומיה. ממשלת המעבר שהוקמה החלה בניסוח תוכניות למשילות ולמאבק בשחיתות, אולם הקשיים הניצבים בפניה רבים: בעיות מבניות וארגוניות, פערים בין הסיוע המובטח לבין מימושו וקשיים תקציביים בעקבות מגפת הקורונה. יתר על כן, עשרות אלפי עקורים כתוצאה מהרס חלקים ניכרים של מראווי עדיין ממתינים לשיקום חייהם. על רקע כל זאת הוארכה תקופת המעבר לכינון האוטונומיה בשלוש שנים, והבחירות הראשונות לפרלמנט המקומי נדחו למאי 2025, במקביל לבחירות הכלליות במדינה. עד אוגוסט 2022 פורקו מנשקם קרוב למחצית ממספר הלוחמים, והתהליך כולו עתיד להסתיים ב-2024. חלק מהלוחמים עברו הסבה מקצועית ומשפחותיהם זכו לסיוע כלכלי.  

האתגרים הביטחוניים בשטח פחתו אך לא נעלמו. התנגשויות בין הצבא לבין לוחמי ה-MILF הנותרים הפכו לנדירות, ובאחת הפעמים הבודדות שבהן התחוללה תקרית מזוינת לאחרונה הזדרז הצבא להודיע כי היא נבעה מ"קצר תקשורתי" בין הצדדים. עיקר הבעיה נעוץ בקבוצות חמושות שלא נכללו בהסכם, ובראשן נאמני דאעש. אף שהם נחלשו מאוד מאז הובסו על ידי הצבא בקרבות הקשים במראווי, הם לא הובסו לחלוטין, וכמה מאות לוחמיהם עדיין מצליחים לבצע פיגועים מעת לעת, כשלראשונה בפיליפינים בוצעו פיגועי התאבדות גם במעורבות של נשים. תהליך דומה התחולל גם בקרב טרוריסטים מחסידי דאעש באינדונזיה: תאים קטנים, חלקם משפחתיים, שנותקו מרשתות הטרור הגדולות שפירקו כוחות הביטחון, מוציאים לפועל פיגועי התאבדות שקשה יותר לסכלם. בחלק מפיגועי הטרור בפיליפינים היו מעורבים ישירות אינדונזים מנאמני דאעש, עדות נוספת לכך כי דרום הפיליפינים עדיין משמש כר פעולה נוח יחסית לשיתוף פעולה בין טרוריסטים מהאזור. 

הדרך לממשל עצמי מתפקד באזור האוטונומי החדש הפועל לטובת הרוב המוסלמי, המיעוט הקתולי (כעשרה אחוזים) כמו גם המגוון האתני בו, עדיין ארוכה, ולוחמים מאוכזבים של ה-MILF עלולים לחזור לפעילות חמושה, שלא לדבר על סיכון נמשך מצד קבוצות טרור, גם אם קטנות יחסית, הניזונות ממצוקות האוכלוסייה. לפיכך, השחקנים המרכזיים מבינים את גודל השעה ומשתפים פעולה ביניהם למען השגת יציבות, משילות, שקט ביטחוני ושיקום ופיתוח כלכליים.

Below are share buttons

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה