בבחירות לנשיאות באינדונזיה שנערכו בפברואר האחרון זכה כזכור פראבואו סוביאנטו (Prabowo Subinato). ברקע עלו האשמות מצד שני מתחריו לנשיאות – אניס בסוודאן וגנג'אר פראנואו – וכן מצד פעילים פוליטיים, בדבר אי־סדרים ומעשי מרמה הקשורים בהליך ההצבעה ובדבר מעורבות הנשיא המכהן, שתמך בפועל בפראבואו. במיוחד בלטו טענות על פסיקה בעייתית של בית המשפט החוקתי שאפשר לג'יבראן, בנו של הנשיא הנוכחי, לרוץ לבחירות לנשיאות כשותפו של פראבואו למשרת סגן הנשיא, למרות גילו הצעיר. השניים שכשלו בבחירות – אניס וגנג'אר – הגישו עתירות בנושא לבית המשפט החוקתי. זה, המשמש כערכאה גבוהה ופסיקותיו סופיות, קבע כי אין ראיות לטענות שבבסיס העתירות. בעקבות זאת הכריזה ועדת הבחירות המרכזית רשמית על פראבואו כמי שזכה בבחירות לנשיאות. באוקטובר הקרוב הוא אמור להישבע ולהיכנס לתפקידו.
יש מקום להזכיר את הימים שבהם ניצב פראבואו בצד השני של המתרס. בעקבות כישלונו בפעם הראשונה במרוץ לנשיאות ב־2014 מול הנשיא הנוכחי, הידוע בכינויו ג'וקואי, היה זה פראבואו שעתר לבית המשפט החוקתי נגד תוצאות הבחירות בטענה למעשי מרמה בהליך. עתירתו נדחתה. בבחירות ב־2019, שבהן שוב כשל מול ג'וקואי, הזדרז לסרב להכיר בתבוסתו על אף שהתוצאות החלקיות שפורסמו על בסיס שיטת ספירה מדגמית מהירה, הנחשבת באינדונזיה כאמינה למדי, הצביעו על הפסדו לנשיא. הוא אף מיהר להכריז על ניצחונו. לאורך הליך ספירת הקולות הרשמית, שחיזקה את ההבנה כי ג'וקואי ניצח, גברו הקולות במחנה פראבואו בדבר שקריותן. פראבואו מצידו פנה שוב לבית המשפט החוקתי ועתירתו נדחתה גם הפעם. אך לפני כן לא נרתעו תומכיו ממחאה שאף גלשה לעימותים עם כוחות הביטחון.
נכון, פראבואו קרא לתומכיו לציית לחוק, אך מכלול הפרשה הצטרף לשובל ארוך של סימני שאלה באינדונזיה עצמה באשר למידת מחויבותו לרעיון הדמוקרטי. סימני שאלה אלה מעוגנים במידה רבה בהיותו גנרל בתקופת שלטונו האוטוריטטיבי של סוהרטו ובעיקר באשמות שהוטחו בו על מעורבותו באותה עת בפגיעה בוטה בזכויות אדם לרבות בלוחמים למען דמוקרטיה ולקץ שלטונו של סוהרטו.
עתה מגיע להגה השלטון מי שמזוהה במיוחד עם תופעה שהטרידה לא מעטים והצביעה על הצלחת גנרלים מתקופת סוהרטו – עת היה הצבא כלי בידי המשטר לרמיסת חירויות אישיות – להשתלב בפוליטיקה של העידן הדמוקרטי
המעבר של אינדונזיה לדמוקרטיה לפני למעלה מעשרים שנה עורר התפעלות רבה במערב. אך בהמשך עלו סימני שאלה וגם חששות, לרבות באינדונזיה גופא, באשר לכרסום כנטען במידת המחויבות המעשית לדמוקרטיה. כך גם בשנים האחרונות הטריד במיוחד מה שנראה כשחיקה במחויבות הנשיא הנוכחי לנתיב הדמוקרטי. שכן המדובר במי שנתפס עם הגעתו לכס הנשיאות כראשון שהגיע למעמד בכורה כאשר הוא צומח מתוך החברה האזרחית הדמוקרטית ומוכיח אז בתחילת דרכו מחויבות גבוהה מאוד לרעיון הדמוקרטי.
ואולי דווקא ההשוואה לראשית דרכו מטרידה לא מעט; במקרה של ג'וקואי נקודת הפתיחה הצביעה על שורשים דמוקרטיים, ואילו עתה מגיע להגה השלטון מי שמזוהה במיוחד עם תופעה שהטרידה לא מעטים והצביעה על הצלחת גנרלים מתקופת סוהרטו – עת היה הצבא כלי בידי המשטר לרמיסת חירויות אישיות – להשתלב בפוליטיקה של העידן הדמוקרטי. ולא רק זאת, הצהרותיו של פראבואו לאחר שנבחר מוסיפות לדאגה. הוא טען כי הדמוקרטיה מעייפת, "מבולגנת" ויקרה וכי יש מקום לשיפור הדמוקרטיה בארצו.
זאת ועוד, פראבואו שוקד עתה על גיבוש קואליציה רחבה שתקל את פעילות ממשלתו – הוא עצמו, על פי השיטה הנשיאותית בארצו, איננו זקוק לרוב בבית הנבחרים, כלומר אינו תלוי באמונה כהליך שבשגרה. במסגרת מאמציו אלה, פנה למרכיבים באופוזיציה שאינם רוצים להיות חלק מהממשלה, בבקשה שלא להתערב בתוכניותיו לעתיד. לדבריו, לא ניתן יהיה לעצור את הקִדמה בארצו אלא אם אליטות פוליטיות תסרבנה לשתף פעולה. לפיכך הוא ינהל ממשל עם כוחות המשתפים עימו פעולה. מהכוחות שאינם רוצים לשתף פעולה שיוותרו באופוזיציה, ביקש שלא להיות לטרחה לממשלו. כך הוא מצפה מהם להיות בבחינת "משקיפים טובים" בלבד, שכן ממשלו הגיע כדי לעבוד. אכן תפיסה "מקורית" משהו באשר לתפקיד האופוזיציה הפרלמנטרית, שמוסיפה לחשש של שוחרי הדמוקרטיה כי בחירתו עשויה לאתגר את הנתיב הדמוקרטי.
דומה גם כי על אף שמשפטית נסגרה פרשת העתירות סביב בחירת פראבואו לנשיא, נותרו אצל רבים טעם מר וסימני שאלה. נראה שמטרידה עדיין במיוחד פסיקת בית המשפט החוקתי שאפשרה לבנו של הנשיא הנוכחי לרוץ בבחירות כסגנו של פראבואו. גם על רקע זה גוברות טענות בדבר נפוטיזם.
אין ספק, רבים משוחרי הדמוקרטיה באינדונזיה ימשיכו להתבונן בדאגה ולבחון לאיזה נתיב פוליטי יוביל פראבואו את מדינת הענק. לגבי צופים המעורבים פחות זהו גם אתגר הערכתי לכל דבר נוכח נשיא בעל אישיות מורכבת ומאתגרת לחיזוי. לפיכך, מוטב בשלב זה להמתין ולצפות במתרחש. ולא רק בדמוקרטיה עסקינן, עידן פראבואו עשוי להיות מעניין ואולי גם מפתיע בהיבטים שונים של מדיניות המשטר, לרבות מדיניות החוץ.
