בשבוע האחרון שוב עלתה לכותרות סוגיית מעמד הנשים בסעודיה, כאשר נחשף בתקשורת כי משרד הפנים הסעודי פיתח אפליקציה ושמה "אבּשׁר" (أبشر, שפירושו "כן אדוני"), המאפשרת לגברים בממלכה לעקוב אחר נשותיהן ולהגביל את תנועתן באמצעות הטלפון החכם. זמינותה של האפליקציה להורדה בחנויות של ענקיות הטכנולוגיה "גוגל" ו"אפל" הובילה ארגוני זכויות אדם וחבר קונגרס אמריקני לדרוש מהן להסירה, בטענה שהיא מסייעת לדיכוי הנשים בממלכה.
האפליקציה הזאת, כך נטען, היא כלי טכנולוגי המסייע בשימור משטר האפוטרופסות הגברית ושיטת ה"חסות" (ولاية), הנהוגים בסעודיה מאז שנות ה־30. משטר זה מחייב נשים לקבל אישור והסכמה כמעט לכל פעולה במרחב הציבורי (נסיעה, לימודים, הנפקת תעודות ועוד) מהאפוטרופוס – האב, הבעל, ולעיתים אף הבן. מעבר לכך, הפרשה מעוררת שאלה כבדת משקל במסגרת שיח זכויות האדם והמגדר בעולם הערבי – האם הטכנולוגיה מסייעת לקידום זכויות האישה, או משמרת את הסדר הפטריארכלי הקיים?
סעודיה היא מקרה בוחן מעניין בהקשר זה. מצד אחד, מדובר במדינה השמרנית והדתית ביותר בעולם הערבי, ולכן גם במדינה שיחסה לנשים הוא מחמיר במיוחד. מצד שני, במיוחד בהיותה מדינה עתירת משאבים וממון ובעלת ברית של מדינות במערב, החדירה הטכנולוגית לתחומה גוברת והולכת. השימוש הרווח ברשתות החברתיות ובטלפונים ניידים בממלכה הוא גורם חשוב בשינוי השיח החברתי, ולעיתים אף לשינוי נהגים וחוקים נוקשים. קמפיין הרשת women2drive# ,למשל, היה בין הגורמים לביטול האיסור על נהיגת נשים בסעודיה ב־2017. "בנות ריאד", רומאן שפורסם כבר לפני כעשור וכתוב בצורת תכתובות דואר אלקטרוני בין ארבע נשים סעודיות החולקות גו עם זו את חוויותיהן מחיי היום יום בממלכה, סימל כבר אז את השפעת האינטרנט על השיח הנשי בסעודיה ואת האפשרות הגלומה בו להעלאת המודעות למצבן.
עם זאת, לשיח הווירטואלי יש גם חסרונות רבים, שאולי אף מקשים על השינוי החברתי העמוק ומעכבים אותו. האפשרות למתוח ביקורת על המצב הקיים ברשת, לרוב מתוך שמירה על אנונימיות היא לעיתים תחליף למאבק ממשי, בבחינת "הוצאת קיטור" ותו לא. נוסף על כך, במידה רבה המרחב הווירטואלי מאפשר את המשך ההפרדה המגדרית הנהוגה בסעודיה, ובצורה אחרת גם במדינות ערביות ומזרח־תיכוניות אחרות. לדוגמה, האפשרות הפתוחה היום לנשים לעבוד דרך המחשב בביתן, בלא צורך לצאת למרחב הציבורי, יכולה לסייע בשילובן בשוק העבודה, מחד גיסא, אך מוסיפה להגביל את חירותן ולתרום לשימור ההפרדה הנוקשה בין גברים לנשים, מאידך גיסא.
למרות כל האמור לעיל, לטכנולוגיות המתקדמות יש, כמובן, גם השפעה חיובית על שינוי מעמד הנשים הערביות בשנים האחרונות. חדירת האינטרנט למרחב הובילה למודעות גוברת למצוקותיהן של נשים, והרשתות החברתיות, הבלוגים והעצומות המקוונות, תרמו תרומה חשובה הן לשינוי השיח הן לשינוי מעשי. כך למשל, הדיון בהטרדות מיניות בעולם הערבי והמוסלמי והמאבק בהן קיבל "רוח גבית" מקמפיין Me Too# העולמי, ואפשר להעלות היבטים ייחודים למרחב הערבי והמוסלמי, כפי שבא לידי ביטוי בקמפיין MosqueMeToo# , שחשף את מקרי הטרדות אפילו במסגרת העלייה לרגל למכה.
המאבק בתופעת ההטרדות המיניות, יש להדגיש, קיבל ביטוי בקמפיינים ברשת הרבה לפני הקמפיין הזה, במהלך העשור שקדם לפרוץ "האביב הערבי", וביתר שאת לאחריו, בעיקר במצרים. בהקשר הזה פותחו לא מעט אפליקציות שנועדו להיאבק בתופעה. אפליקציית "מפת ההטרדות", למשל, מאפשרת לאזרחים ואזרחיות לדווח על מקרי אלימות מינית במרחב הציבורי לרשויות אכיפת החוק ולצוותי מתנדבים הפועלים למיגור התופעה. אפליקציה דומה, "יזינא" (يزينا, מספיק), נוצרה לפני כמה חודשים כדי להיאבק בהטרדות בתחבורה הציבורית בתוניסיה.
מנגד, אפליקציית "פנאמשי?" (?Finemchi, קרי, "לאן כדאי ללכת?") שהושקה לפני כשנה במרוקו, ממליצה על מקומות בילוי בטוחים לנשים במדינה זו. מרוקו, ממלכה פתוחה הרבה יותר מסעודיה, נחשבת אחת המדינות המובילות במרחב הערבי במאבק לשיפור מעמד האישה. מאבק שהאמצעים הטכנולוגיים מסייעים מאוד לקידומו. דוגמה מובהקת לכך היא המחאה שפרצה ב־2012 נגד הנוהג המסורתי והחוק הפלילי שאפשר לאנס לחמוק מעונש בתנאי שיינשא לקורבן.
בעקבות המקרה הטרגי של אמינה פיליאלי, צעירה מרוקנית שהתאבדה משום שאולצה להינשא לגבר שאנס אותה, החל גל של הפגנות רחוב בשילוב קמפיין רשת, שכלל עצומה מקוונת, שקראה לביטול סעיף החוק הזה. בסופו של דבר, שנתיים לאחר מכן, הוכתר המאבק בהצלחה, והפרלמנט המרוקאי הצביע בעד ביטול סעיף החוק. בעקבות התקדים המרוקני, חשוב לומר, גם מדינות ערביות אחרות, כמו לבנון וירדן, ביטלו חוקים המעגנים את הנוהג הזה.
בחזרה למקרה הסעודי – אפליקציית "אבשר", המאפשרת לשכלל את המעקב של גברים אחר נשים, עלתה לכותרות לאחר חשיפת כמה פרשיות בריחה של צעירות מסעודיה, וממדינת איחוד האמירויות בשל מצוקותיהן במדינות האלה בהיותן נשים. חשיפה זו התאפשרה הודות להעלאת סרטונים עצמיים ב"יו טיוב" וציוצים ב"טוויטר". באחת הפרשיות השתמשה האישה באפליקציה של אביה כדי להעניק לעצמה אישור לעזוב את המדינה, וכך הצליחה לברוח. מקרה זה מוכיח כי לעיתים השאיפה לחירות מנצחת גם את הטכנולוגיות המתוחכמות.
לסיכום, חשוב לזכור כי הטכנולוגיות למיניהן הן רק אמצעי במאבק לקידום מעמד הנשים בעולם הערבי. הן יכולות לסייע בקידומו, ולעיתים לעמוד בדרכו, אך הן אינן תחליף למאבק ממשי, ארוך טווח, לשינוי ערכים ונורמות. שינוי זה צריך להתחיל במוסדות המדינה המסורתיים, ובראשן מערכות החינוך והמשפט, והוא דרוש בעולם הערבי, כמו במקומות אחרים בעולם.
