מגמות של התפתחויות וקדמה המתרחשות באסלאם המודרני ואשר מתבטאות ביחס לנשים ובשדרוג מיקומן כחלק בולט יותר במערכת הדתית, הן תופעה שמתחזקת עם השנים, ונפוצה יותר בקרב קהילות מוסלמיות במערב. אך גם בקרב המיעוט המוסלמי במדינות חילוניות ודמוקרטיות, כמו באמריקה לדוגמה, הדת בכללותה עדיין נתפסת כמרחב בעל דגש גברי דומיננטי, ובה גברים תופסים את אזור התפילה העיקרי ושולטים בתפקידי מנהיגות. מציאות זו גורמת לכך שבמסגדים רבים בארצות הברית, נשים עדיין נאלצות להסתפק בחללי תפילה ברמה נחותה יחסית, שחלק לא־מבוטל מהם מאופיינים בדוחק ובצפיפות. לצד זאת, אומנם קיימת בעשורים האחרונים מגמה של מוסלמיות אמריקאיות הנוטלות על עצמן יותר ויותר תפקידי מנהיגות במועצות המסגדים, אך הן לא פעם מודרות מתפקידי ניהול או מעמדות הנהגה בקהילה ועדיין זוכות לייצוג מוגבל יחסית.
כסוג של מענה למגמה הגברית שממשיכה להיות חלק הארי הבולט במערכת הדתית המוסלמית, הוקם בשנת 2015 בלוס אנג'לס "מסגד הנשים של אמריקה" כמסגד לנשים בלבד, והוא מהווה תופעה ייחודית ונדירה במרחב המוסלמי באמריקה. מסגד זה נוסד בידי שתי נשים אמריקאיות מוסלמיות מדרום אסיה – חסנה מזנאבי וסאנה מוטאלב, במטרה להעצים מרחב דתי זה עבור נשים מוסלמיות ובשאיפה שהן ייטלו על עצמן תפקידים פעילים במסגדים הקהילתיים שלהן וישפיעו על שינויים בתרבות דתית זו, שלעיתים קרובות אינה מסבירת פנים לנשים.
פרופ' טאזין עלי מאוניברסיטת וושינגטון בסיינט לואיס, החוקרת תופעות פמיניסטיות אלו, התייחסה לאחרונה לכמה מרשמיה מתוך ביקורים ומפגשים שערכה במסגד זה: במסגד מתקיימות מדי חודש תפילות יום שישי (ג'ומעה) המנוהלות באופן בלעדי בידי נשים, כך שאישה אחת מקיימת את קריאת הא'דאן (הקריאה המוסלמית לתפילה), והשנייה נושאת את הדרשה ומשמשת אמאמית של ציבור הנשים בתפילה. פרופ' עלי הדגישה שתרומתו וחשיבותו של מסגד זה ליצירת קהילה מוסלמית אחרת אינן מסתכמות רק במיקום הנשים בתפקידי מנהיגות, ומתבטאות בעיקר בניסיונו להעלות על נס סוגיות מהותיות שאיתן מתמודדות קהילות דתיות המתמקדות בחיבור כתבי קודש מהאסלאם לחייהן האישיים והמקצועיים. עלי מביאה כמה דוגמאות לסוגיות כאלה: אלימות מינית, גירושין ואימהות, מאבקי צדק ואקטיביזם חברתי, מאבק באסלאמופוביה ובגזענות, ובתוכו גם תמיכה בתנועת "חיי שחורים חשובים" (BLM). בהקשר לכך, עלי עצמה הדגישה את עוצמת הצימאון בקרב משתתפות המסגד ליטול חלק בשיח על נושאים אלו, שלדבריה בדרך כלל נעדרים מהמסגדים בקהילות המסורתיות שלהן.
דרשנים ועלמא בארצות הברית מהזרם המתון וכל שכן השמרני, מתנגדים למסגדים מעין אלו, שמטרתם היא קידום רעיונות של אסלאם פרוגרסיבי
המסגד עצמו גם קורא תיגר על הסמכות הדתית הפורמלית, ומקדם את הרעיון שאוטוריטה זו יכולה להיות מובלת בידי נשים מוסלמיות אמריקאיות הדיוטות שאינן בעלות הכשרה דתית פורמלית או אף בעלות מומחיות בשפה הערבית, בניגוד לעלמא (אנשי דת) שצריכים אסמכתות על ידיעותיהם באסלאם. קריאת תיגר זו מסתמנת כאחת ממטרותיו של מסגד זה, ששם לו למטרה לגרום להשטחת ההיררכיה של המנהיגות הדתית. באופן כללי, "מסגד הנשים של אמריקה" פונה לאותן מוסלמיות שאינן מרוצות מהמסגדים הסוניים המסורתיים האמריקאיים, ולכן יכול גם לשמש מענה למוסלמיות שחשות ספקות על הדת או רוצות לעזוב את האסלאם – תופעה שאולי יכולה למצוא מזור בחיבור למסגדים ולקהילות מעין אלו. לטענת עלי, אחת התרומות הגדולות של קהילות דתיות מעין אלו מתבטאת בדחיפת הקהילה המוסלמית בכללותה, בצורך לדמיין מחדש את משמעות הרעיון של "קהילה דתית" ובהעלאת שאלות חשובות על מהו בעצם מסגד ואילו מטרות הוא אמור לשרת.
דרשנים ועלמא בארצות הברית מהזרם המתון וכל שכן השמרני, מתנגדים למסגדים מעין אלו, שמטרתם היא קידום רעיונות של אסלאם פרוגרסיבי. עם זאת, ניתן לראות שקריאתה של עלי לשינוי בשיח משתקפת בחלקה גם בקרב קולות וזרמים מסורתיים אלו. כך לדוגמה, ד"ר שרמן גקסון, מתאסלם אפרו־אמריקני ידוע, המלמד באוניברסיטת דיוק ובמכון "עלים", התייחס לתפקידו של המסגד במאה ה־21 באמריקה, וטען שהוא אמור לשמש בראש ובראשונה "מקום מפלט", שבו כל המוסלמים האמריקאים על דעותיהם ועל תפיסותיהם המגוונות יחושו תחושות של "בית" ושייכות.
כמו כן, גם ביקורת כלפי היחס השלילי לנשים במסגדים מבוטאת בבהירות בקרב דרשנים מתונים, כדוגמת השיח' ד"ר יאסר קאדי "מהמכון האסלאמי של אמריקה", שגינה את היחס המפלה שחלק מהנשים נאלצות לחוות במסגדים, וקרא לשינוי בדפוס זה. בדבריו בנושא, קאדי התייחס לחוסר הנוחות שאופף נשים רבות במסגדים שונים כיום באמריקה, לדוגמה: חדרים קטנים, שהות ללא מזגן וכד', שלדעתו זהו ניסיון פסול להדיר נשים שאולי התאים לתקופה שהייתה לפני אלף שנה, אך כיום כבר אינו מתאים לעידן המתקדם של ימינו, והוא אף אחד הגורמים לעזיבתן אל מוסדות פרוגרסיביים או לנטישת הדת. נוסף על כך, ישנן דרשניות ופעילות אקטיביסטיות מוסלמיות אמריקאיות, כמו יסמין מוגאהד ולינדה סרסור, שמעצימות את הכוח הנשי באסלאם אל מול קונפליקטים חברתיים ללא ניסיון לסתור או לקרוא תיגר על תפיסות מסורתיות בדת. מוגאהד היא דרשנית פופולארית המשלבת רבות את הפן הפסיכולוגי בהקשר להתנערות מאלימות משפחתית לחיזוק תפקיד ההורות באסלאם, וסרסור פועלת רבות בתחומי המאבק באסלאמופוביה ובגזענות. מאפייני שיח זה בקרב המיינסטרים האסלאמי באמריקה מצביעים על אופטימיות לגבי המשך מגמת השיפור במעמדן ובמעורבותן של נשים באסלאם האמריקאי, שכן אחרי הכול הן היו מעורבות עמוקות בפעילויות הקשורות לארגונים ולהקמת מסגדים בצפון אמריקה במשך עשורים, ושותפותן בנושא הטביעה את חותמן על מוסדות שונים. אין ספק שתופעת "מסגד הנשים של אמריקה" מסמלת מגמה של חיזוק והבלטת נוכחותן של מוסלמיות אמריקאיות בצורה נועזת שלא הייתה בעבר, אך חשוב לזכור כי האסלאם הפרוגרסיבי באמריקה שתומך במסגדים מעין אלו, עדיין נחשב מיעוט. ייתכן שבעתיד הרחוק ואולי אף הנראה לעין, המשך חיזוק מגמות פמיניסטיות אלו יגרום לזרמים מוסלמיים מתונים להגמיש ולעדן יותר את היחס לפמיניזם האסלאמי, זאת אם תופעות מעין אלו אכן יתעצמו בקרב הקהילה המוסלמית.
