24.07.2016 מאמר מאת אורן ברק
רחוב בשכונת פלורנטין בתל אביב (תמונה: ויקיפדיה)
רחוב בשכונת פלורנטין בתל אביב (תמונה: ויקיפדיה)    

ברחובות שלנו יש קסם מיוחד

מלכה יהודיה שהייתה מאהבת של מפקד רומאי, יחידה צבאית שהפכה לדון ז'ואן עברי, מלחמות ומבצעים צבאיים, בעיקר כאלה שלא חייבו הקמת ועדות חקירה ובדיקה, מתחים בין יהודים לערבים, ופה שם גם שלום – על כולם אפשר ללמוד משיטוט ברחובות ישראל

כמה מאתנו נותנים דעתם על שמות הרחובות שבהם הם גרים, עובדים, או עוברים בדרכם ליעד כלשהו? וכמה שמים לב למה שיש או אין בשמות הרחובות הללו, למילות ההסבר המופיעות מתחת לשם הרחוב, למיקום של הרחובות עצמם, לאורך ולרוחב שלהם, ולמה שקיים או לא קיים בהם באופן פיזי, כמו למשל בתי מגורים, בתי עסק ומבני ציבור?

יום אחד, בעודי מהלך בעיר ירושלים, הגעתי לרחוב "ברניקי". לפי השלט שבקצה הרחוב הוא קרוי על שם "מלך יהודה בסוף ימי הבית השני". אך חיפוש קצר העלה כי ברניקי (Berenice) הייתה מלכה ולא מלך. זאת ועוד, מלכה בשם ברניקי הייתה מאהבת של טיטוס, בנו של הקיסר הרומאי אספסיאנוס (ולימים יורשו) ומי שדיכא את המרד הגדול ברומאים והחריב את בית המקדש השני (בספרו הדיסטופי "הדרך לעין חרוד" מתאר עמוס קינן סצנה לוהטת בין ברניקי לטיטוס).

אולם ברניקי זו, שהייתה לא רק משת"פית יהודית של הרומאים אלא גם ניהלה פרשת אהבים עם טיטוס הרשע – שעל-פי המסורת היהודית יתוש בגודל גוזל של יונה חדר לראשו וזמזם בו עד יום מותו – אינה המלכה המונצחת ברחוב הירושלמי. מסתבר שהייתה עוד מלכה בשם ברניקי, רעייתו של המלך אריסטובולוס השני מלך יהודה ואחייניתו של המלך הורדוס. ברניקי זו, שהייתה ידועה פחות מקרובתה בעלת אותו השם אך כנראה חסודה ופטריוטית יותר ממנה, היא האחת שעל שמה נקרא הרחוב הירושלמי, גם אם בדרך הפכה ממלכה למלך.

ומה לגבי נושאים ארציים יותר, כמו מלחמה ושלום בין ישראל ושכניה? כיצד הם מאוזכרים בשמות הרחובות בארץ? גם כאן הרחובות מגלים טפח ומכסים טפחיים.

במקומות שונים בארץ ניתן למצוא רחובות (ולעתים גם גנים ציבוריים) הקרויים על שם מלחמות ישראל-ערב בשנת 1948 ("העצמאות"), בשנת 1956 ("מבצע קדש" ו"מבצע סיני") ובשנת 1967 ("ששת הימים"). אולם ביחס לעימותים הצבאיים שלאחר מכן העניינים מורכבים בהרבה. חיפוש ב-Google Maps מעלה כי בישראל קיימים שני רחובות בלבד המציינים את מלחמת 1973. אחד מהם, בחולון, נקרא פשוט "יום הכיפורים" (אף שבשלט עצמו מצוין כי הוא קרוי על שם המלחמה), והשני, בחדרה, הוא סמטה ללא מוצא.

גם מלחמת לבנון הראשונה מאוזכרת בשני רחובות בלבד, האחד בעכו והשני ברחוב "שלום הגליל" בירושלים, שהוא למעשה כביש המחבר בין שני רחובות שאין בו אף מבנה לרפואה (גם לא קופת החולים שבקצהו, ששייכת לרחוב שאליו הוא מתחבר). זאת ועוד, לפי השלט המוצב ברחוב, "שלום הגליל" הוא "מבצע צה"לי נרחב בקיץ 1982 נגד אירגוני המחבלים והצבא הסורי בלבנון". את מה שקרה בעקבות המבצע הנרחב יש לחפש במקום אחר. יש גם עימותים בין ישראל לשכניה, כמו "מלחמת ההתשה" ו"מלחמת לבנון השנייה", שאין רחובות הקרויים על שמם, אולי משום שהאחרון, למשל, הוגדר כ"ניצחון בנקודות" וניצחון שכזה מעדיפים שלא להנציח.

עניינים אחרים הקשורים לביטחון ישראל מופיעים פה ושם ברחובותינו. בשכונות שנבנו בירושלים אחרי 1967 יש לא מעט רחובות הנושאים שמות של ארגונים חמושים, חללים של הארגונים הללו, אזורים שכבשה ישראל במלחמה ולעתים גם אסונות צבאיים מן התקופה ההיא. כך, למשל, בשכונת רמת אשכול ניתן למצוא רחובות המציינים את הכיבושים ב-1967: "מדבר סיני", "מיצרי טיראן", "פארן", "ים סוף", "מעבר המיתלה", "רמת הגולן" ו"די זהב", הלא היא דהב. בשכונת גבעת שפירא (הגבעה הצרפתית) נושאים הרחובות את שמם של דמויות וארגונים חמושים מתקופות שונות בהיסטוריה היהודית, החל מ"בר כוכבא", עבור ב"נהגי הפרדות", לוחמי הגטאות והפרטיזנים וכלה ב"הגנה", "האצ"ל", "לח"י" ו"החי"ל", לצד אסונות כמו "דקר". בשכונת תלפיות מזרח (ארמון הנציב) קרויים הרחובות על שמם של חללי המחתרות היהודיות בתקופת המנדט הבריטי, כמו למשל שלמה בן-יוסף, איש האצ"ל שהשליך רימון על אוטובוס ערבי ב-1938 והוצא להורג.

חיפוש קצר על נוכחותו של השלום ברחובותינו מעלה כי במקומות שונים בארץ יש לפחות עשרה רחובות ששמם "השלום", אך לא כך הדבר לגבי גיבוריו. כך, למשל, יש רחוב אחד בלבד הקרוי על שמו של נשיא מצרים אנוור סאדאת, בעיר לוד, שנפגש בקצהו עם רחוב "חוסיין בן טלאל", הלוא הוא חוסיין מלך ירדן, ממחוללי השלום הישראלי-ירדני. רחוב על-שם נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר אין, ונראה שלא רק משום כך שהוא עדיין עמנו. לעומת זאת, ראשי הממשלה מנחם בגין ויצחק רבין, שחתמו על הסכמי השלום עם מצרים וירדן, בהתאמה, זכו שיקראו על שמם רחובות רבים, כאשר לגבי רבין הדבר נעוץ גם בעובדה כי נרצח בעת כהונתו.

אם בפוליטיקה של הרחובות עסקינן, ראוי להזכיר גם את השיבושים הרבים בשלטי הרחובות בארץ, אם עקב רשלנות של העיריות, שלעתים קרובות כותבות את שמות הרחובות באופן שגוי או לא עקבי בכל השפות – אך דומה שבעיקר בערבית – ואם בשל ונדליזם אזרחי, המתבטא במחיקת השמות הערביים משלטי הרחובות או בכיסויים במדבקות הנושאות מסרים לאומניים, כמעין ביטוי סמלי לפרויקט ייהוד הארץ.

ומה חושבים פלסטינים אזרחי ישראל על שמות הרחובות בארץ, ובמיוחד על אלה המנציחים עימותים צבאיים בין ישראל לערבים ומי שנטלו בהן חלק? בספרו "אח'טיה" כתב הסופר, העיתונאי וחבר הכנסת לשעבר אמיל חביבי כי לאחר מלחמת 1948 שינה הצד המנצח את שמות הרחובות בעיר חיפה, וכך הפכה "כיכר המלך פייסל" שבפתח תחנת הרכבת החיג'אזית שבעיר ל"רחוב חטיבת גולני". אבל, מוסיף חביבי, "בערבית נכתב השם, כמו ברוב השלטים במדינה, בכתיב ערבי לקוי ומשובש, לאמור, 'ח'טיבאת ג'ולאני', שפירושו הארוסות של גולני." "ואני," הוא מוסיף בעוקצנות, "עוד בטרם קניתי לי את הידע הצבאי הדרוש, סבור הייתי שגולני זה הוא דון ז'ואן עברי שיש לו מאהבות הרבה ומפאת הנימוס הן נקראות 'ארוסות'".

מלכה יהודייה שהייתה מאהבת של מפקד רומאי ויחידה צבאית שהפכה לדון ז'ואן עברי, מלחמות ומבצעים צבאיים, אך בעיקר כאלה שלא חייבו הקמת ועדות חקירה ובדיקה, מתחים בין יהודים לערבים, ופה שם גם שלום – על כל אלה אפשר ללמוד משיטוט ברחובות שלנו.

 

 
שתף מאמר זה