צילום אילוסטרציה: Terry Brock, מתוך פליקר

הכירו את המומחה: יונתן מזרחי

העיסוק שלי - המחקר, הכתיבה והפעילות הפוליטית - קשורים להשפעה של הארכאולוגיה על הסכסוך הפוליטי ועל הנרטיב ההיסטורי והלאומי. שכן, אתר ארכאולוגי יכול להיות עולם ומלואו

האירוע המדיני המרכזי של שנת 2005 היה ההתנתקות מעזה. היו אלה ימים של שיח על שתי מדינות לשני עמים וצורך בנסיגה ישראלית משטחי הגדה המערבית. שבוע לפני מועד ההתנתקות, באוגוסט של אותה שנה, החליטה ממשלת ישראל בראשות אריאל שרון על התוכנית לחיזוק העיר ירושלים. ההחלטה התמקדה באגן העיר העתיקה והקצתה עשרות מילוני שקלים לפיתוח. להבנתי, החלטה זו שינתה את המצב הפוליטי בירושלים והשפיעה מאוד על הסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

באותה שנה, ללא קשר לאירועים הפוליטיים וללא הבנה מה משמעותם ארוכת הטווח, החלטתי להתפטר מעבודתי ברשות העתיקות. בשלב זה הבנתי שהעניין שלי בארכאולוגיה אינו רק החפירות ופרסומן, אלא כיצד המחקר והתחום משפיעים על הסביבה ועל החברה. כמו כל תלמידי החוג לארכאולוגיה, סיימתי תואר שני ללא קורס אחד שעסק בסוגיות של ארכאולוגיה וחברה, סכסוך, אתיקה או השפעות פוליטיות. לימוד קורסים בארכאולוגיה שאינם עוסקים בחפירות או הממצא הארכאולוגי כמעט שאינו קיים בישראל.

מאז אותה שנה, וביתר שאת משנת 2007 ואילך, עיקר העיסוק שלי – המחקר, הכתיבה והפעילות הפוליטית – קשורים להשפעה של הארכאולוגיה על הסכסוך הפוליטי ועל הנרטיב ההיסטורי והלאומי. המעטפת לפעילות שלי הייתה ארגון "עמק שווה" שהקמתי בשנת 2009 ושניהלתי עד סוף שנת 2021.

אתר ארכאולוגי יכול להיות עולם ומלואו. כאשר חופרים וחוקרים אתרים רב־שכבתיים הכוללים שרידים מתקופות ומתרבויות שונות, החוקר יכול למצוא עצמו מקדיש עשרות שנים בחקר האתר ועדיין להרגיש שהמסע להבנתו לא תם. החוקר מנסה להבין את התפתחות היישוב, אילו שינויים תרבותיים, דתיים ושלטוניים התרחשו בו במהלך השנים, ומה ניתן ללמוד משרידי המבנים על החברה שחיה באתר לפני מאות או אלפי שנים. לעוסקים בתחום, חשיפת השרידים המוחשיים של העבר יכולה להיות לא רק עניין אינטלקטואלי אלא גם רגשי – מציאת פיסת היסטוריה, מפגש עם סיפור חיים מהעבר או אפילו קשר אישי לתולדות המקום.

אולם חקר העבר אינו נעשה בואקום. החוקרים אינם באמת נודדים בזמן לתקופה הרומית או המקראית. המחקר נעשה כאן ועכשיו. האופן שבו הארכאולוגיה משפיעה על הווה (ועל העתיד) הוא היכן שאני מוצא את עיקר העיסוק שלי כבר עשרות בשנים.   

במובן מסוים, כמו חוקר שמתמקד באתר אחד במשך שנים רבות, גם אני מצאתי עצמי מקדיש זמן רב לאתר הארכאולוגי עיר דוד בשכונת סילואן שבמזרח ירושלים. ניתן לטעון שהאתר הוא אחד המרתקים באזורנו: עשרות שכבות ארכאולוגיות, שאלות על חקר המקרא, דמויות היסטוריות כמו דוד, שלמה ואחרים, מבנים מרשימים מתקופות שונות – הרומית, הביזנטית והמוסלמית – שמלמדים רבות על ירושלים לאורך ההיסטוריה, קשר ישיר ליהדות, לנצרות ולאסלאם במקום אחד. אולם עיר דוד אינו רק אתר מרתק. הוא גם מקום מדאיג. זהו אתר אחד שהשפעתו על הסביבה – על הקהילה המקומית ועל הסכסוך הפוליטי בין ישראל לפלסטינים (ואולי אף על הסכסוך האזורי) – היא חסרת תקדים.

בשנת 2005, כאשר הוחלט בממשלת ישראל על "חיזוקה של ירושלים", התגבשו באתר עיר דוד התנאים להפיכתו למוביל שינוי בעיר. רשות העתיקות כבר צברה עשר שנות ניסיון בעבודה משותפת עם המתנחלים באתר; רשות הטבע והגנים העבירה את ניהולו למתנחלים, ותוכניות הפיתוח היו על השולחן. כיום, לאחר כ־17 שנים, האתר עיר דוד חיזק (ולדעתי יצר מציאות) שירושלים המזרחית היא חלק מירושלים הישראלית. הבסיס לשינוי היה תהליך שבו הארכאולוגיה הפכה לנכס לאומי. המחקר והחפירות נערכו על ידי רשות העתיקות וחוקרים ישראלים לטובת רשות הטבע והמתנחלים. התושבים הפלסטינים אינם נהנים כהוא זה מאתר העתיקות שבשכונתם. הצגת האתר מדגישה את הקשר של עם ישראל לעיר דוד וכמעט שאינה מספקת הסברים על שאר עשרות השכבות והשרידים. הוויכוחים בין החוקרים על פרשנות הממצא כמעט שאינם מגיעים לציבור המבקרים. כך למשל, שרידי מבנה שרוב החוקרים חלוקים על זהותו ותיארוכו מוצג כארמון המלך דוד, ואילו שרידים מתקופות מאוחרות (התקופה הביזנטית והמוסלמית) כמעט שאינם מוצגים לציבור. הקהילה הארכאולוגית ממשיכה לחפור ולחקור את האתר ולפרסם את מסקנותיה כאילו אין כיבוש או קונפליקט, ואף מתחזקת את קשריה עם המתנחלים בסילואן. תכנון האתר יוצר הפרדה בין השכונה הפלסטינית לאזורי הביקור, ולמבקר אין סיבה לחשוב שהוא נמצא בשכונה פלסטינית או במזרח ירושלים בכלל.

עיר דוד הוא מקרה קיצון לאתר שמיקומו והתנאים שלו הפכו אותו ל־game changer, אבל המדיניות של שימור אתרי עתיקות ומורשת בישראל מאז קום המדינה, ובעשור האחרון בפרט, אימצה בחום את הצורך לחזק את הנרטיב הישראלי-יהודי באתרי העתיקות. כך למשל, המועצה לשימור אתרים כמעט שאינה משקיעה בשימור אתרים שאין להם קשר לעבר היהודי; המשרד למורשת הודיע לבית המשפט שתפקידו לשמר מורשת יהודית ולא מורשת אחרת; ובקרב הציבור הישראלי, עברה של הארץ לוקה בחור שחור של 2,000 שנה שכביכול לא קרה בארץ במהלכם דבר.

המקום הזה של היסטוריה עשירה, עדויות ארכאולוגיות על עמים, תרבויות, אמונות ושליטים, הוא מוקד העניין והמשיכה שלי בפעילות המחקר והכתיבה על ההיכרות עם האחר ועם השונה דרך הסיפור ההיסטורי. מבחינתי, בארכאולוגיה טמונים מצד אחד הכלים להנחיל לציבור היכרות עם מקום מורכב ומגוון, ומצד שני, המפגש עם העבר יכול וצריך להיות כלי כנגד הלאומיות הגואה בכל מקום. כעמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית, כתיבתי תתמקד בממשק של מורשת, שרידים ארכאולוגיים, סיפורים היסטוריים בעיצוב הזהות הלאומית והשפעתם על סכסוכים מקומיים ואזוריים בכלל ובין הישראלים והפלסטינים בפרט.

קוראים יקרים
פורום החשיבה האזורית הוא ארגון ללא מטרות רווח
אנו יודעים כי גם אלה אינם ימים קלים עבורכם, וכי לא קל למצוא את הפניות התומכות בעבודתנו.

בין אם תוכלו לתמוך בנו כלכלית ובין אם פשוט להקדיש לנו את הזמן ותשומת הלב בקריאה – אנו אסירי תודה.

לקריאה ותמיכה